ותחי רוח יעקב - שכינה שורה רק במקום שלם ושמח
ויחי · ׳ויחי יעקב בארץ מצרים׳ - חיי יעקב בזכות יוסף ודבקות ישראל בגוף המלך · מאמר 16 · פיסקה 11 · דף רטז ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳, אִתְחֲזֵי דְּהָא בְּקַדְמִיתָא מִית הֲוָה הַהוּא רוּחָא דִילֵיהּ, וְלָא הֲוָה מִתְכַּוֵּין לְקַבְּלָא רוּחָא אָחֳרָא. דְּהָא רוּחָא דִלְעֵילָא, לָא שַׁרְיָא בְּרֵיקַנְיָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, שְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא, אֶלָּא בְּאֲתַר שְׁלִים, וְלָא בְּאֲתַר חָסֵר, וְלָא בְּאֲתַר פָּגִים, וְלָא בְּאֲתַר עָצִיב, אֶלָּא בְּאֲתַר דְּאִתְכַּוֵּון, בְּאֲתַר חֲדוּ. וּבְגִין כָּךְ, כָּל אִינוּן שְׁנִין דְּיוֹסֵף אִתְפְּרַשׁ מֵאֲבוֹי, וְיַעֲקֹב הֲוָה עָצִיב, לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ שְׁכִינְתָּא.
תרגום
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳ (בראשית מה, כז) - נִרְאֶה שֶׁבַּתְּחִלָּה מֵתָה הָיְתָה אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁלּוֹ וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְקַבֵּל רוּחַ אַחֶרֶת, שֶׁהֲרֵי רוּחַ שֶׁלְּמַעְלָה לֹא שׁוֹרָה בְּרֵיקָנוּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שְׁכִינָה לֹא שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שָׁלֵם, וְלֹא בְּמָקוֹם חָסֵר, וְלֹא בְּמָקוֹם פָּגוּם, וְלֹא בְּמָקוֹם עָצוּב, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהִתְכַּוֵּן, בִּמְקוֹם שִׂמְחָה, וְלָכֵן בְּכָל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁיּוֹסֵף נִפְרַד מֵאָבִיו וְיַעֲקֹב הָיָה עָצוּב, לֹא שָׁרְתָה בּוֹ שְׁכִינָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כתיב ׳ותחי רוח יעקב אביהם׳, אתחזי דהא בקדמיתא מית הוה ההוא רוחא דיליה, ולא הוה מתכוין לקבלא רוחא אחרא. דהא רוחא דלעילא, לא שריא בריקניא. אמר רבי יוסי, שכינתא לא שריא, אלא באתר שלים, ולא באתר חסר, ולא באתר פגים, ולא באתר עציב, אלא באתר דאתכוון, באתר חדו. ובגין כך, כל אינון שנין דיוסף אתפרש מאבוי, ויעקב הוה עציב, לא שריא ביה שכינתא.
התרגום: בא ראה, כתוב ׳ותחי רוח יעקב אביהם׳ (בראשית מה, כז) - נראה שבתחלה מתה היתה אותה הרוח שלו ולא היה מתכון לקבל רוח אחרת, שהרי רוח שלמעלה לא שורה בריקנות. אמר רבי יוסי, שכינה לא שורה אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצוב, אלא במקום שהתכון, במקום שמחה, ולכן בכל אותן שנים שיוסף נפרד מאביו ויעקב היה עצוב, לא שרתה בו שכינה.
מן המפרשים
כתם פז: ולא הוה מתכוון לקבלא רוחא אחרא. ירצה כי מגודל צערו לא יכול להתבודד ולהכין עצמו אל הנבואה כי לא ינוח הרוח העליון רק על המוכן לנבואה ולא בריקניא והוא שאמר ר' יוסי שכינתא לא שריא אלא באתר שלים ולא באתר פגים ולא באתר עציבו ובאתר…
מקדש מלך: ולא הוה מתכוין לקבל רוחא אחרא וכו' ידוע שנבואה מאימא דמקננא בבריאה ששם סוד נשמה וכיון שנשתלכה הנבואה ממנו נשאר הרוח כנפרד מהנשמה שבה מקור חייו וזה מחמת עצבונו. וידוע מ"ש בתוספתא דריש פ' נח שכל צדיק יש לו ב' רוחין וכו' ואותו…
אור החמה: ת"ח כתיב ותחי רוח יעקב וגו' מית הוה שכמו שהגוף חיותו הנפש כן רוח האדם חיותו הנשמה ושכינה השורה עליו. וז"ש ולא הוה מתכוין לקבלא רוחא אחרא דהיינו הנשמה ושכינה אינה שורה ע"ג הרוח אם לא יהיה נשמה עליו והיינו לא שריא בריקניא דקאמר.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: