אין מעלים בני הגלות עד עשיית דין במצרים
ויחי · ׳ועתה שני בניך הנולדים לך׳ - גאולת ישראל שבגלות ונחלתם בשיבתם · מאמר 11 · פיסקה 2 · דף רטו ע"א
לשון הזוהר
כְּעַן בָּרְיָא, דְּהֲוָה עַרְעָן לְהוֹן, תְּהוֹן אָזְלִין רַבְרְבִין דְּאִתְגְּלִיאוּ מִן לְבַר לְאַרְעָא וְאִתְנְשִׁיאוּ, וְאַנְפִּישׁוּ. וְיֵימָא יַעֲקֹב עִלָּאָה לְתַתָּא, בָּרֵי דִּילָךְ דְּאִינוּן לְבַר לְאַרְעָא דְּאִתְיְילִידוּ בְּגָלוּתָא, בְּכָל אַרְעָא וְאַרְעָא, עַד דְּאֲנָא אִיעוֹל לְמִצְרָאֵי, וְאַעֲבִיד לְהוֹן דִּינָא עַל חוֹבֵיהוֹן, לָאו אֲנָא מַסְקִית בְּרָךְ, דְּאִתְבְּרִיאוּ בְּגָלוּתָא, לְבַר לְאַרְעָא בְּאַרְעָא רְחִיקָא. וְאַף עַל גַּב דְּאִינוּן סַגִּיאִין, וְאִתְנְשִׁיאוּ, דִּילִי אִינוּן. כַּד חֲזֵיתִי דָּא גָּלוּתָא דִּלְהוֹן, וְאַסֵיתִי לְכֵיבֵיהוֹן, וְשָׁמְעִית קָלֵיהוֹן. רְאוּבֵן, ׳כִּי רָאָה ה' אֶת עָנְיי׳ (בראשית כט, לג). שִׁמְעוֹן, ׳כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי׳, וְחָשִׁיב בְּלִבָּךְ, כְּאִילּוּ יֶהֶוְיָין קֳדָמַי אִינוּן, וּמִדִּנְתוּב מִמִּצְרָאֵי, מִלְּמֶעְבַּד דִּינָא, נָסִיק יַתְהוֹן מֵאֲרַע גָּלוּתָא.
תרגום
כָּעֵת בָּנִים, שֶׁקָּרָה לָהֶם (תִּהְיוּ הוֹלְכִים גְּדוֹלִים) שֶׁהֻגְלוּ לְחוּץ לָאָרֶץ וְנִשְׁכְּחוּ, וְהִתְרַבּוּ, וְיֹאמַר יַעֲקֹב הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן: בָּנִים שֶׁלְּךְ שֶׁהֵם בְּחוּץ לָאָרֶץ שֶׁנּוֹלְדוּ בַּגָּלוּת בְּכָל אֶרֶץ וְאֶרֶץ, עַד שֶׁאֲנִי אֶכָּנֵס לְמִצְרַיִם וְאֶעֱשֶׂה בָהֶם דִּין עַל חֲטָאֵיהֶם, אֵינִי מַעֲלֶה אֶת בָּנֶיךְ שֶׁנִּבְרְאוּ בַּגָּלוּת בְּחוּץ לָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה, וְאַף עַל גַּב שֶׁהֵם רַבִּים וְנִשְׁכְּחוּ הֵם שֶׁלִּי, כְּשֶׁרָאִיתִי גָּלוּת זוֹ שֶׁלָּהֶם וְרִפֵּאתִי אֶת כְּאֵבֵיהֶם וְשָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָם. רְאוּבֵן - ׳כִּי רָאָה ה' אֶת עָנְיי׳ (מלכים ב יד, כו). שִׁמְעוֹן - ׳כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי׳ (בראשית כט, לג) - וְחָשַׁבְתָּ בְּלִבְּךְ כְּאִלּוּ יִהְיוּ לְפָנַי הֵם, וּמִשֶּׁנָּשׁוּב מִמִּצְרַיִם מִלַּעֲשׂוֹת דִּין, נַעֲלֶה אוֹתָם מֵאֶרֶץ גָּלוּתָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כען בריא, דהוה ערען להון, תהון אזלין רברבין דאתגליאו מן לבר לארעא ואתנשיאו, ואנפישו. ויימא יעקב עלאה לתתא, ברי דילך דאינון לבר לארעא דאתיילידו בגלותא, בכל ארעא וארעא, עד דאנא איעול למצראי, ואעביד להון דינא על חוביהון, לאו אנא מסקית ברך, דאתבריאו בגלותא, לבר לארעא בארעא רחיקא. ואף על גב דאינון סגיאין, ואתנשיאו, דילי אינון. כד חזיתי דא גלותא דלהון, ואסיתי לכיביהון, ושמעית קליהון. ראובן, ׳כי ראה ה' את עניי׳ (בראשית כט, לג). שמעון, ׳כי שמע ה' כי שנואה אנכי׳, וחשיב בלבך, כאילו יהויין קדמי אינון, ומדנתוב ממצראי, מלמעבד דינא, נסיק יתהון מארע גלותא.
התרגום: כעת בנים, שקרה להם (תהיו הולכים גדולים) שהגלו לחוץ לארץ ונשכחו, והתרבו, ויאמר יעקב העליון לתחתון: בנים שלך שהם בחוץ לארץ שנולדו בגלות בכל ארץ וארץ, עד שאני אכנס למצרים ואעשה בהם דין על חטאיהם, איני מעלה את בניך שנבראו בגלות בחוץ לארץ בארץ רחוקה, ואף על גב שהם רבים ונשכחו הם שלי, כשראיתי גלות זו שלהם ורפאתי את כאביהם ושמעתי את קולם. ראובן - ׳כי ראה ה' את עניי׳ (מלכים ב יד, כו). שמעון - ׳כי שמע ה' כי שנואה אנכי׳ (בראשית כט, לג) - וחשבת בלבך כאלו יהיו לפני הם, ומשנשוב ממצרים מלעשות דין, נעלה אותם מארץ גלותם.
מן המפרשים
הסולם: כען בריא דהוה וכו': עתה,בנים שקרה להם שהגלו לחוץ לארץ ונשכחו, שהיא בחינת מנשה, ופרו ורבו, שהיא בחינת אפרים, (כנ"ל אות ל"ו ד"ה ויהי) ויאמר יעקב העליון, שהוא ז"א, לשלמטה, הבנים שלך שהם בחוץ לארץ,שנולדו בגלות בכל ארץ וארץ, מטרם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: