ממלכת הזוהר › זוהר › ויגש › מאמר 8: ׳הרעות להמית את בנה׳ - סוד רשות הרע ועליית אליהו בלא מיתה › פיסקה 9 (רט ע"א)

מקור הנשמות בצרור החיים - קיום אליהו מתוך תשוקת הרצון

ויגש · ׳הרעות להמית את בנה׳ - סוד רשות הרע ועליית אליהו בלא מיתה · מאמר 8 · פיסקה 9 · דף רט ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ כְּתִיב ׳אֶת נַפְשׁוֹ׳, וְהָכָא כְּתִיב ׳אֶל נַפְשׁוֹ׳, וְרָזָא דָא שְׁמַעְנָא, דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל נִשְׁמָתִין דְּעַלְמָא, כֻּלְּהוּ נָפְקֵי מֵהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק, וְכֻלְּהוּ נָקִיט לוֹן הַהוּא צְרוֹרָא דְחַיָּיא (דחיי), וְכַד נוּקְבָא אִתְעַבְּרַת מִן דְּכוּרָא, כֻּלְּהוּ בְּתִיאוּבְתָּא דִּתְרֵין סִטְרִין, בְּתִיאוּבְתָּא דְּנוּקְבָא לְגַבֵּי דְכוּרָא. וְכַד תִּיאוּבְתָּא דִּדְכוּרָא נָפְקָא בִּרְעוּתָא, כְּדֵין אִינוּן נִשְׁמָתִין בְּקִיּוּמָא יַתִּיר, בְּגִין דְּכֹלָּא בְּתִיאוּבְתָּא וּרְעוּ דְּאִילָנָא דְּחַיָּיא. וְאֵלִיָּהוּ, בְּגִין דְּהֲוָה מֵהַהוּא רְעוּתָא יַתִּיר מִבַּר נָשׁ אָחֳרָא, אִתְקְיַּים.

תרגום

בֹּא רְאֵה, כֻּלָּם כָּתוּב אֶת נַפְשׁוֹ, וְכָאן כָּתוּב אֶל נַפְשׁוֹ, וְסוֹד זֶה שָׁמַעְתִּי, שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, כֻּלָּן יוֹצְאוֹת מֵאוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, וְאֶת כֻּלָּם הוּא לוֹקֵחַ אוֹתוֹ צְרוֹר הַחַיִּים, וּכְשֶׁהַנּוּקְבָּא מִתְעַבֶּרֶת מִן הַזָּכָר, כֻּלָּם בִּתְשׁוּקַת שְׁנֵי הַצְּדָדִים, בִּתְשׁוּקַת הַנּוּקְבָּא לַזָּכָר, וּכְשֶׁתְּשׁוּקַת הַזָּכָר יוֹצֵאת בְּרָצוֹן, אָז אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת בְּקִיּוּם יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל בִּתְשׁוּקָה וְרָצוֹן שֶׁל עֵץ הַחַיִּים. וְאֵלִיָּהוּ, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מֵאוֹתוֹ רָצוֹן יוֹתֵר מֵאָדָם אַחֵר, הִתְקַיֵּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כלהו כתיב ׳את נפשו׳, והכא כתיב ׳אל נפשו׳, ורזא דא שמענא, דאמר רבי שמעון, כל נשמתין דעלמא, כלהו נפקי מההוא נהר דנגיד ונפיק, וכלהו נקיט לון ההוא צרורא דחייא (דחיי), וכד נוקבא אתעברת מן דכורא, כלהו בתיאובתא דתרין סטרין, בתיאובתא דנוקבא לגבי דכורא. וכד תיאובתא דדכורא נפקא ברעותא, כדין אינון נשמתין בקיומא יתיר, בגין דכלא בתיאובתא ורעו דאילנא דחייא. ואליהו, בגין דהוה מההוא רעותא יתיר מבר נש אחרא, אתקיים.

התרגום: בא ראה, כלם כתוב את נפשו, וכאן כתוב אל נפשו, וסוד זה שמעתי, שאמר רבי שמעון, כל הנשמות של העולם, כלן יוצאות מאותו נהר ששופע ויוצא, ואת כלם הוא לוקח אותו צרור החיים, וכשהנוקבא מתעברת מן הזכר, כלם בתשוקת שני הצדדים, בתשוקת הנוקבא לזכר, וכשתשוקת הזכר יוצאת ברצון, אז אותן הנשמות בקיום יותר, משום שהכל בתשוקה ורצון של עץ החיים. ואליהו, משום שהיה מאותו רצון יותר מאדם אחר, התקים.

מן המפרשים

מקדש מלך: כולהו בתיאובתא דתרין סטרין פי' הם המ"ד והמ"ן. וז"ש בתיאובתא דנוקבא לגבי דכורא הם המ"ן ולא הזכיר תיאובתא דדכורא לגבי נוקבא כי הוא מובן מעצמו. וכד תיאובתא דדכורא נפקא בדעותא כדין וכו' פי' כשמעשה התחתונים מתוקנים מ' מתקשטת…

הסולם: תא חזי כלהו וכו': בוא וראה, בכל מקום כתוב את נפשו, וכאן כתוב אל נפשו. וסוד הזה שמעתי, כי אמר ר' שמעון, כל הנשמות שבעולם יוצאות כולן מאותו הנהר הנמשך ויוצא, שהוא יסוד דז"א, וכולן לוקח אותן אותו צרור החיים, שהוא הנוקבא,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר