׳הרעות להמית את בנה׳
סוד רשות הרע ועליית אליהו בלא מיתה
אמירת משה ואליהו הרעותה - סוד אחד לשניהם
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח הַפָּסוּק בְּאֵלִיָּהוּ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ׳ (מלכים א יז, כ). בֹּא רְאֵה, שְׁנַיִם הָיוּ שֶׁאָמְרוּ דְבָרִים כְּנֶגֶד הקב"ה, מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ. מֹשֶׁה אָמַר ׳לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה׳ (שמות ה, כב). וְאֵלִיָּהוּ אָמַר, ׳הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ׳ - וּשְׁנֵיהֶם אָמְרוּ דָבָר אֶחָד.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח קְרָא בְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב, ׳וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ׳ (מלכים א יז, כ). תָּא חֲזֵי, תְּרֵי הֲווּ דְּקָאָמְרִין מִלִּין לָקֳבֵיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, משֶׁה וְאֵלִיָּהוּ. משֶׁה אָמַר, ׳לָמָּה הֲרֵעוֹתָ לָעָם הַזֶּה׳ (שמות ה, כב). וְאֵלִיָּהוּ אָמַר, ׳הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ׳, וְתַרְוַיְיהוּ מִלָּה חָדָא קָאֲמְרוּ.
רשות הסטרא אחרא לשלוט - סוד הרעותה אצל שניהם
מָה הַטַּעַם? אֶלָּא סוֹד הוּא. מֹשֶׁה אָמַר ׳לָמָה הֲרֵעֹתָה׳, מָה הַטַּעַם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַסִּטְרָא אַחֲרָא לִשְׁלֹט עַל יִשְׂרָאֵל. ׳הֲרֵעֹתָה׳ - נָתַתָּ רְשׁוּת לַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל רַע לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם. אֵלִיָּהוּ אָמַר ׳הֲרֵעוֹתָ׳ - נָתַתָּ רְשׁוּת לַצַּד הָרָע לִטֹּל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל זֶה. וְזֶהוּ הוּא ׳הֲרֵעוֹתָ׳, וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא. אֶלָּא רָזָא אִיהוּ. מֹשֶׁה אָמַר, ׳לָמָּה הֲרֵעוֹתָ׳, מַאי טַעְמָא. אֶלָּא, בְּגִין דְּאִתְיְהִיב רְשׁוּ לְסִטְרָא אָחֳרָא לְשַׁלְּטָאָה עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, ׳הֲרֵעוֹתָ׳, יְהַבְתְּ רְשׁוּ לְסִטְרָא אָחֳרָא דְרַע, לְמִשְׁלַט עֲלַיְיהוּ. אֵלִיָּהוּ אָמַר, ׳הֲרֵעוֹתָ׳ יְהַבְתְּ רְשׁוּ לְסִטְרָא דְרַע, לִיטוֹל נִשְׁמָתָא דְּדָא. וְדָא הוּא ׳הֲרֵעוֹתָ׳, וְכֹלָּא רָזָא חָדָא.
זכות מפרנס הנפש בעץ החיים - ושליטת עץ המוות באלמנה
בֹּא רְאֵה, אֵלִיָּהוּ אָמַר, ׳הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ׳ (מלכים א יז, כ). מִשּׁוּם שהקב"ה אָמַר לוֹ לְאֵלִיָּהוּ, ׳הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךְ׳. וְכָל מִי שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן בִּימֵי רָעָב, הֲרֵי נֶאֱחָז בְּעֵץ הַחַיִּים, וְגוֹרֵם לוֹ וּלְבָנָיו חַיִּים, וְהִנֵּה בֵּאַרְנוּ. וְעַכְשָׁו אֵלִיָּהוּ אָמַר, כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ בָּעוֹלָם, זוֹכֶה לוֹ חַיִּים, וְזוֹכֶה לְהֵאָחֵז בְּעֵץ הַחַיִּים. וְעַכְשָׁו שׁוֹלֵט עֵץ הַמָּוֶת, הַצַּד שֶׁל רַע, עַל הָאַלְמָנָה שֶׁאַתָּה צִוִּיתָ לָזוּן אוֹתִי, מִשּׁוּם כָּךְ הֲרֵעוֹתָ (לָמָּה הֲרֵעֹתָה).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אֵלִיָּהוּ אָמַר, ׳הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ׳ (מלכים א יז, כ). בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ לְאֵלִיָּהוּ, ׳הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ׳. וְכָל מַאן דְּזָן וּמְפַרְנֵס לְמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹמָא דְכַפְנָא. הָא אִתְאַחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי, וְגָרִים לֵיהּ חַיִּים וְלִבְנוֹי, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְהַשְׁתָּא אֵלִיָּהוּ אָמַר, כָּל מַאן דְּקִיֵּים נַפְשָׁא בְּעַלְמָא, זָכֵי לֵיהּ חַיִּים וְזָכֵי לְאִתְאַחֲדָא בְּאִילָנָא דְחַיֵּי. וְהַשְׁתָּא שָׁלְטָא אִילָנָא דְמוֹתָא סִטְרָא דְרַע עַל הָאַלְמָנָה דְּאַנְתְּ פְּקַדְתְּ לְמֵיזַן לִי, בְּגִין כָּךְ הֲרֵעוֹתָ (למה הרעות).
סילוק שמירת הקב"ה מהנדבק ברע - ושליטת הרע ליטול נשמה
וְאִם תֹּאמַר שֶׁרַע לֹא נַעֲשֶׂה לְאִישׁ מֵעִם הקב"ה. בֹּא רְאֵה, בִּזְמַן שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְיָמִין, שְׁמִירָתוֹ שֶׁל הקב"ה תָּמִיד אֶצְלוֹ, וְלֹא יָכוֹל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לִשְׁלֹט עָלָיו, וְהָרָע הַזֶּה נִכְנָע לְפָנָיו וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט. וְכֵיוָן שֶׁשְּׁמִירַת הקב"ה עוֹבֶרֶת מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נִדְבָּק בָּרָע, אָז אוֹתוֹ הָרָע, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁמִירָה, אָז שׁוֹלֵט עָלָיו וּבָא לְהַשְׁמִיד אוֹתוֹ, וְאָז נִתֶּנֶת לוֹ רְשׁוּת וְנוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתוֹ. מֹשֶׁה אָמַר ׳לָמָה הֲרֵעֹתָה׳, שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַצַּד הָרָע לִשְׁלֹט עַל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת בַּשִּׁעְבּוּד שֶׁלּוֹ. דָּבָר אַחֵר ׳לָמָה הֲרֵעֹתָה׳ - שֶׁרָאָה כַּמָּה מֵהֶם שֶׁהָיוּ מֵתִים וְנִמְסְרוּ לַצַּד הָרָע.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא דְּרַע לָא אִתְעֲבִיד לְבַר נָשׁ מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְבַר נָשׁ אָזִיל לִימִינָא, נְטִירוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּדִיר לְגַבֵּיהּ, וְלָא יָכִיל סִטְרָא אָחֳרָא לְשַׁלְטָאָה עֲלֵיהּ. וְהַאי רָע אִתְכַּפְיָא קַמֵּיהּ, וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה. וְכֵיוָן דִּנְטִירָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַבְרָא מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ אִתְדָּבַּק בְּרָע, כְּדֵין הַהוּא רָע, כֵּיוָן דְּחָמֵי דְּלָאו עִמֵּיהּ נְטִירוּ, כְּדֵין שַׁלִּיט עֲלֵיהּ, וְאָתֵי לְשֵׁיצָאָה לֵיהּ, וּכְדֵין אִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ, וְנָטִיל נִשְׁמָתֵיהּ. מֹשֶׁה אָמַר ׳לָמָּה הֲרֵעוֹתָ׳, דְּאִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְסִטְרָא דְרָע, לְמִשְׁלַט עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי בְּשִׁעְבּוּדָא דִילֵיהּ. דָּבָר אַחֵר ׳לָמָּה הֲרֵעוֹתָ׳, דְּחָמָא כַּמָּה מִנְהוֹן דְּהֲווּ מֵתִין, וְאִתְמְסָרוּ בְּסִטְרָא דְרָע.
עוררות הימין ושפעת הברכה - בחשאי כסוד היחוד
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהַטּוֹב מִתְעוֹרֵר, שֶׁהוּא הַיָּמִין, כָּל הַשִּׂמְחָה וְכָל הַטּוּב וְכָל הַבְּרָכוֹת נִמְצָאוֹת, וְהַכֹּל הוּא בַּחֲשַׁאי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ שֶׁאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד בַּחֲשַׁאי, וְזֶה הַסּוֹד, מִשּׁוּם (ס"א: שזהו יחוד) שֶׁאָז הוּא הַיִּחוּד כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּטוֹב אִתְעַר, דְּאִיהוּ יְמִינָא, כָּל חֵידוּ, וְכָל טִיבוּ, וְכָל בִּרְכָאן מִשְׁתַּכְּחָן, וְכֹלָּא בַּחֲשַׁאי אִיהוּ, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ, דְּאָמְרֵי בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד בַּחֲשַׁאי, וְרָזָא דָא בְּגִין (ס"א: דהאי איהו יחודא) דְּאִיהוּ כְּדֵין יִחוּדָא כְּדְקָא חָזֵי.
תמיהת רבי חייא - בריחת אליהו הגוזר מאיזבל
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וְכִי אֵלִיָּהוּ, כֵּיוָן שֶׁהוּא גּוֹזֵר והקב"ה מְקַיֵּם, וְהוּא גָּזַר עַל הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא לְהוֹרִיד טַל וּמָטָר, אֵיךְ הוּא פָּחַד מֵאִיזֶבֶל שֶׁשָּׁלְחָה לוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךְ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם׳ (מלכים א יט, ב) - וּמִיָּד פָּחַד וּבָרַח עַל נַפְשׁוֹ?
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וְכִי אֵלִיָּהוּ, כֵּיוָן דְּאִיהוּ גָּזַר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְקַיֵּים. וְאִיהוּ גָּזִיר עַל שְׁמַיָא, דְּלָא לַאֲחָתָא מִטְרָא וְטַלָּא, הֵיךְ דָּחִיל אִיהוּ מֵאִיזֶבֶל, דְּשַׁדְּרַת לֵיהּ. דִּכְתִיב, ׳כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם׳ (מלכים א יט, ב), וּמִיָּד דָּחִיל וְעָרַק עַל נַפְשֵׁיהּ.
תשובת רבי יוסי - צדיקים אינם מטריחים רבונם במקום נזק
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, הִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ שֶׁהַצַּדִּיקִים לֹא רוֹצִים לְהַטְרִיחַ אֶת רִבּוֹנָם בְּמָקוֹם שֶׁנֵּזֶק נִמְצָא (לוֹ) לָעַיִן. כְּמוֹ שְׁמוּאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי׳ (שמואל א טז, ב) - אָמַר לוֹ, ׳עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךְ׳. מִשּׁוּם שֶׁצַּדִּיקִים לֹא רוֹצִים לְהַטְרִיחַ אֶת רִבּוֹנָם בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָא נֶזֶק. אַף כָּךְ אֵלִיָּהוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנֶּזֶק נִמְצָא, לֹא רָצָה לְהַטְרִיחַ אֶת רִבּוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, הָא אוּקְמוּהָ, דְּצַדִּיקַיָא לָא בָּעָאן לְאַטְרָחָא לְמָארֵיהוֹן, בְּאֲתַר דְּנִזְקָא אִשְׁתַּכְּחַת (ליה) לְעֵינָא. כְּגַוְונָא דִשְׁמוּאֵל, דִּכְתִיב, ׳אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי׳ (שמואל א טז, ב), אָמַר לֵיהּ, ׳עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ׳. בְּגִין דְּצַדִּיקַיָּא לָא בָּעָאן לְאַטְרָחָא לְמָארֵיהוֹן בְּאֲתַר דְּנִזְקָא אִשְׁתַּכַּח. אוּף הָכִי אֵלִיָּהוּ, כֵּיוָן דְּחָמָא דְּנִזְקָא אִשְׁתַּכַּח, לָא בָּעֵי לְאַטְרָחָא לְמָארֵיהּ.
לא יראה אלא ראייה - הליכת אליהו לעץ החיים
אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי דָבָר, שֶׁהִנֵּה בְּאֵלִיָּהוּ לֹא כָתוּב בּוֹ וַיִּירָא ׳וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ׳ (מלכים א יט, ג), אֶלָּא ׳וַיַּרְא׳ (מלכים א יט, ג), רְאִיָּה רָאָה. וּמָה רָאָה? אֶלָּא רָאָה שֶׁהִנֵּה מִכַּמָּה שָׁנִים הוֹלֵךְ אַחֲרָיו מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְלֹא נִמְסָר בְּיָדוֹ. וְעַכְשָׁו ׳וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ׳. מַה זֶּה ׳וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ׳? הָלַךְ לְקִיּוּם הַנֶּפֶשׁ, וּמִי הוּא? עֵץ הַחַיִּים לְהִדָּבֵק שָׁם.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, אֲנָא מִלָּה שְׁמַעְנָא, דְּהָא בְּאֵלִיָּהוּ לָא כְּתִיב בֵּיהּ וַיִּירָא ׳וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ׳ (מלכים א יט, ג), אֶלָּא ׳וַיַּרְא׳ (מלכים א יט, ג). רְאִיָה חָמָא. וּמַה חָמָא, אֶלָּא חָמָא דְּהָא מִכַּמָּה שְׁנִין אֲזַל בַּתְרֵיהּ מַלְאַךְ הַמָּוְת, וְלָא אִתְמָסַר בִּידֵיהּ. וְהַשְׁתָּא ׳וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ׳, מַאי ׳וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ׳, אֲזַל לְקִיּוּמָא דְנַפְשָׁא, וּמַאן אִיהוּ אִילָנָא דְחַיֵּי לְאִתְדַּבְּקָא תַּמָּן.
מקור הנשמות בצרור החיים - קיום אליהו מתוך תשוקת הרצון
בֹּא רְאֵה, כֻּלָּם כָּתוּב אֶת נַפְשׁוֹ, וְכָאן כָּתוּב אֶל נַפְשׁוֹ, וְסוֹד זֶה שָׁמַעְתִּי, שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, כֻּלָּן יוֹצְאוֹת מֵאוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, וְאֶת כֻּלָּם הוּא לוֹקֵחַ אוֹתוֹ צְרוֹר הַחַיִּים, וּכְשֶׁהַנּוּקְבָּא מִתְעַבֶּרֶת מִן הַזָּכָר, כֻּלָּם בִּתְשׁוּקַת שְׁנֵי הַצְּדָדִים, בִּתְשׁוּקַת הַנּוּקְבָּא לַזָּכָר. וּכְשֶׁתְּשׁוּקַת הַזָּכָר יוֹצֵאת בְּרָצוֹן, אָז אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת בְּקִיּוּם יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל בִּתְשׁוּקָה וְרָצוֹן שֶׁל עֵץ הַחַיִּים. וְאֵלִיָּהוּ, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מֵאוֹתוֹ רָצוֹן יוֹתֵר מֵאָדָם אַחֵר, הִתְקַיֵּם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ כְּתִיב ׳אֶת נַפְשׁוֹ׳, וְהָכָא כְּתִיב ׳אֶל נַפְשׁוֹ׳, וְרָזָא דָא שְׁמַעְנָא, דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל נִשְׁמָתִין דְּעַלְמָא, כֻּלְּהוּ נָפְקֵי מֵהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק, וְכֻלְּהוּ נָקִיט לוֹן הַהוּא צְרוֹרָא דְחַיָּיא (דחיי), וְכַד נוּקְבָא אִתְעַבְּרַת מִן דְּכוּרָא, כֻּלְּהוּ בְּתִיאוּבְתָּא דִּתְרֵין סִטְרִין, בְּתִיאוּבְתָּא דְּנוּקְבָא לְגַבֵּי דְכוּרָא. וְכַד תִּיאוּבְתָּא דִּדְכוּרָא נָפְקָא בִּרְעוּתָא, כְּדֵין אִינוּן נִשְׁמָתִין בְּקִיּוּמָא יַתִּיר, בְּגִין דְּכֹלָּא בְּתִיאוּבְתָּא וּרְעוּ דְּאִילָנָא דְּחַיָּיא. וְאֵלִיָּהוּ, בְּגִין דְּהֲוָה מֵהַהוּא רְעוּתָא יַתִּיר מִבַּר נָשׁ אָחֳרָא, אִתְקְיַּים.
׳אל נפשו׳ לא ׳את נפשו׳ - עליית אליהו מצד הזכר
וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳אֶל נַפְשׁוֹ׳, וְלֹא כָתוּב ׳אֶת נַפְשׁוֹ׳, שֶׁהֲרֵי ׳אֶת נַפְשׁוֹ׳ - זוֹ הַנּוּקְבָּא. וְאִם תֹּאמַר ׳וְאֶל הָאִשָּׁה אָמַר׳ - הַכְּלָלוּת שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּשֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַזָּכָר, אָז ׳וְאֶל הָאִשָּׁה אָמַר׳. ׳אֶת הָאִשָּׁה׳ - הַנּוּקְבָּא לְבַדָּהּ, וְלֹא שֶׁל הַזָּכָר. כְּמוֹ זֶה ׳אֶל נַפְשׁוֹ׳ - הַזָּכָר לְבַדּוֹ. ׳אֶת נַפְשׁוֹ׳ - הַנּוּקְבָּא לְבַדָּהּ וְלֹא הִתְכַּלְּלוּת שֶׁל זָכָר. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא מִצַּד הַזָּכָר יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, הִתְקַיֵּם בְּקִיּוּמוֹ יוֹתֵר, וְלֹא מֵת כִּשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל הוּא מֵעֵץ הַחַיִּים, וְלֹא מִתּוֹךְ הֶעָפָר. וּמִשּׁוּם כָּךְ הִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה וְלֹא מֵת כְּדֶרֶךְ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם׳ (מלכים ב ב, יא).
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ ׳אֶל נַפְשׁוֹ׳ כְּתִיב, וְלָא כְּתִיב ׳אֶת נַפְשׁוֹ׳. דְּהָא ׳אֶת נַפְשׁוֹ׳ דָּא הִיא נוּקְבָא. וְאִי תֵימָא ׳וְאֶל הָאִשָּׁה אָמַר׳, כְּלָלָא דִּדְּכַר וְנוּקְבָא. כַּד הִיא בְּגוֹ דְּכוּרָא, כְּדֵין ׳וְאֶל הָאִשָּׁה אָמַר׳. ׳אֶת הָאִשָּׁה׳, נוּקְבָא בִּלְחוּדָהָא, וְלָא דִּדְּכוּרָא. כְּגַוְונָא דָא ׳אֶל נַפְשׁוֹ׳, דָּכָר בִּלְחוֹדוֹי, ׳אֶת נַפְשׁוֹ׳ נוּקְבָא בִּלְחוּדָהָא וְלָא כְּלִילוּ דִּדְּכוּרָא. וּבְגִין דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דִּדְּכוּרָא יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עַלְמָא, אִתְקְיַּים בְּקִיּוּמֵיהּ יַתִּיר, וְלָא מִית כִּשְׁאָר בְּנֵי עַלְמָא. בְּגִין דְּכֹלָּא אִיהוּ מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, וְלָא מִגּוֹ עַפְרָא. וּבְגִין דָּא אִסְתַּלַּק לְעֵילָא, וְלָא מִית כְּאֹרַח כָּל בְּנֵי עַלְמָא. דִּכְתִיב, ׳וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיִם׳ (מלכים ב ב, יא).
רכב אש וסוסי אש - הפשטת הגוף והפיכתו למלאך שליח
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וְגוֹ'׳ (מלכים ב ב, יא) - שֶׁהֲרֵי אָז הִתְפַּשֵּׁט הַגּוּף מִן הָרוּחַ וְהִסְתַּלֵּק שֶׁלֹּא כִּשְׁאָר דֶּרֶךְ בְּנֵי הָעוֹלָם, וְנִשְׁאָר מַלְאָךְ קָדוֹשׁ כִּשְׁאָר קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, וְעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת בָּעוֹלָם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁהַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה הקב"ה בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂים עַל יָדוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וְגו'׳ (מלכים ב ב, יא), דְּהָא כְּדֵין אִתְפַּשַּׁט גּוּפָא מִן רוּחָא, וְאִסְתַּלַּק דְּלָא כִּשְׁאָר אֹרַח בְּנֵי עַלְמָא. וְאִשְׁתָּאַר מַלְאֲכָא קַדִּישָׁא, כִּשְׁאָר קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, וְעָבִיד שְׁלִיחוּתָא בְעַלְמָא. וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּנִסִּין דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעַלְמָא, עַל יְדֵיהּ אִתְעֲבִידָן.
׳וישאל את נפשו׳ למות - קול דממה דקה מקור האורות
וּבֹא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ׳ (מלכים א יט, ג). בָּרִאשׁוֹנָה ׳וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּקִּיּוּם, וְכָאן ׳אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת׳, הָעֵץ שֶׁבּוֹ שׁוֹרֶה הַמָּוֶת. וְשָׁם נִגְלָה עָלָיו הקב"ה, כַּכָּתוּב ׳צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר׳ (מלכים א יט, יב). מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה׳ - זֶהוּ הַמָּקוֹם הַפְּנִימִי שֶׁל הַכֹּל, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאִים כָּל הָאוֹרוֹת.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ׳ (מלכים א יט, ג). בְּקַדְמִיתָא, ׳וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ׳, כְּמָה דְאִתְּמָר בְּקִיּוּמָא. וְהָכָא ׳אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת׳, אִילָנָא דְבֵיהּ שַׁרְיָא מוֹתָא. וְתַמָּן אִתְגְּלִי עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דִכְתִיב, ׳צֵא וְעָמַדְתָּ בָּהָר׳ (מלכים א יט, יב). מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה׳, דָּא הוּא אֲתַר פְּנִימָאָה דְּכֹלָּא, דְּמִנֵּיהּ נָפְקִין כָּל נְהוֹרִין.
קנאת אליהו וסגירת שער המוות - זימונו בכל ברית מילה
מַה כָּתוּב? ׳וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וְגוֹ'׳ (מלכים א יט, יג) ׳וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךְ פֹה אֵלִיָּהוּ׳, ׳וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי׳, אָמַר לוֹ הקב"ה, עַד מָתַי אַתָּה מְקַנֵּא לִי? סָגַרְתָּ אֶת הַדֶּלֶת שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׁלֹט בְּךְ הַמָּוֶת לְעוֹלָם, וְהָעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל אוֹתְךְ עִם בָּנַי (אָדָם). אָמַר לוֹ, ׳כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳. אָמַר לוֹ, חַיֶּיךְ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּנַי (אָדָם) יְקַיְּמוּ אֶת בְּרִית הַקֹּדֶשׁ, אַתָּה תִהְיֶה מְזֻמָּן לְשָׁם. (וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ מתקנים כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁהוּא מְזֻמָּן לשם) בֹּא רְאֵה מַה גָּרַם אוֹתוֹ הַדִּבּוּר שֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁכָּתוּב ׳וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ׳ (מלכים א יט, יח). אָמַר לוֹ הקב"ה, מִכָּאן וָהָלְאָה, שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבֹּל אוֹתְךְ עִם בָּנַי (אָדָם). ׳וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךְ׳ - יִהְיֶה נָבִיא אַחֵר אֵצֶל בָּנַי (אָדָם), וְאַתָּה תִּסְתַּלֵּק לִמְקוֹמְךְ.
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב, ׳וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ׳ (מלכים א יט, יג) ׳וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ׳ ׳וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי׳, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד מָתַי אַתָּה מְקַנֵּא לִי, טְרָקַת גַּלָּא דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה בָּךְ מוֹתָא לְעָלְמָא, וְעַלְמָא לָא יָכִיל לְמִסְבְּלָךְ עִם בָּנַי (נשא). אָמַר לֵיהּ, ׳כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגו'׳. אָמַר לֵיהּ, חַיֶּיךָ, דְּבְּכָל אֲתַר דְּבָנַי (נשא) יְקַיְּימוּ קְיָים קַדִּישָׁא, אַנְתְּ תְּהֵא זַמִּין תַּמָּן. (ד"א והא אתמר בגין כך מתקנין כורסיא לאליהו דאיהו זמין תמן) תָּא חֲזֵי, מַה גָּרַם הַהִיא מִלָּה דְאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב, ׳וְהִשְׁאַרְתִּי בְּיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לא כָּרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ׳ (מלכים א יט, יח). אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, דְּלָא יָכִיל עַלְמָא לְמִסְבְּלָךְ עִם בָּנַי (נשא). ׳וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ׳. יְהֵא נְבִיאָה אָחֳרָא לְגַבֵּי בָּנַי (נשא), וְאַתְּ תִּסְתַּלַּק לְאַתְרָךְ.
קנאת האדם לקב"ה - חסינות ממלאך המוות כברית שלום לפנחס
וּבֹא רְאֵה, כָּל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁמְּקַנֵּא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא יָכוֹל מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִשְׁלֹט בּוֹ כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם, וְיִתְקַיֵּם בּוֹ שָׁלוֹם, וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפִנְחָס, ׳לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳ (במדבר כה, יב).
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, כָּל הַהוּא בַּר נָשׁ דִּמְקַנִּי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא יָכִיל מַלְאֲכָא דְמוֹתָא לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ, כִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. וְיִתְקַיֵּים בֵּיהּ שְׁלָם, וְהָא אוּקְמוּהָ. כְּמָה דְאִתְּמָר בְּפִנְחָס, ׳לָכֵן אֱמוֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳ (במדבר כה, יב):
׳ויפול על צווארי בנימין ויבך׳
בכיית יוסף על חורבני המקדש וגלות השבטים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.