ממלכת הזוהר › זוהר › ויגש › מאמר 5: שישים נשימות דוד המלך - סוד חיותו הנצחית וכוח שבח הלילה › פיסקה 8 (רז ע"א)

׳ה' בחכמה יסד ארץ׳ - התורה יסוד עמידת העולם

ויגש · שישים נשימות דוד המלך - סוד חיותו הנצחית וכוח שבח הלילה · מאמר 5 · פיסקה 8 · דף רז ע"א

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳ (משלי ג, יט). תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא, חָמָא דְלָא יָכִיל לְאִתְקָיְימָא, עַד דְּבָרָא אוֹרַיְיתָא. בְּגִין דְּמִנָּהּ נָפְקִין כָּל נִמּוּסִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וּבָהּ קָיְימֵי עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנִן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳. דְּהָא בְּחָכְמָה קָיְימִין כָּל קִיּוּמִין דְּעַלְמָא, וְכֻלְּהוּ נָפְקֵי מִגַּוָּהּ.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳ (משלי ג, יט) - בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, רָאָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲמֹד, עַד שֶׁבָּרָא אֶת הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנָּה יוֹצְאִים כָּל הַהַנְהָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת, וּבָהּ עוֹמְדִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳ - שֶׁהֲרֵי בְּחָכְמָה עוֹמְדִים כָּל הַקִּיּוּמִים שֶׁל הָעוֹלָם, וְכֻלָּם יוֹצְאִים מִתּוֹכָהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר, ׳ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳ (משלי ג, יט). תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, חמא דלא יכיל לאתקיימא, עד דברא אורייתא. בגין דמנה נפקין כל נמוסין עלאין ותתאין, ובה קיימי עלאי ותתאי. הדא הוא דכתיב, ׳ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳. דהא בחכמה קיימין כל קיומין דעלמא, וכלהו נפקי מגוה.

התרגום: פתח ואמר, ׳ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳ (משלי ג, יט) - בא ראה, כשברא הקב"ה את העולם, ראה שלא יכול לעמד, עד שברא את התורה, משום שממנה יוצאים כל ההנהגות העליונות והתחתונות, ובה עומדים עליונים ותחתונים. זהו שכתוב ׳ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳ - שהרי בחכמה עומדים כל הקיומים של העולם, וכלם יוצאים מתוכה.

מן המפרשים

אור החמה: עד דברא אורייתא פי' עד שהגשים התורה ונתפשטה אל בריאה דאילו על תחילת מציאותה הרי קדמה אלפים שנה לעולם אלא הכוונה שברא העולם ונתפשטו הנמצאות ונתרחקו משורשי מציאותם ולא היו מתקיימין מפני הרחקם לכך הוריד התורה שהיתה דקה למעלה…

אור יקר: ברא קב״ה עלמא עבד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה, וכולא דא לקבל דא, בגין למהוי דא לקבל דא, ואיהו יקריה לעילא ותתא, א״ר יהודה הכי ודאי, וברא אדם על כולא.

שעת רצון: פתח ואמר ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ת״ח כד ברא קב״ה עלמא חמא דלא יכיל לאתקיימא עד דברא אורייתא. פירוש הענין, הנה רבינו ז"ל כתב (שעה"כ) בדרוש ששי מדרושי ראש השנה ב'אלהינ"ו ואלה"י אבותינו' ז״ל, וטעם קדימת אימא לאבא הוא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: