׳ושמים לא זכו בעיניו׳ - חביבותם וריבוי האור התמידי
ויגש · שישים נשימות דוד המלך - סוד חיותו הנצחית וכוח שבח הלילה · מאמר 5 · פיסקה 10 · דף רז ע"א
לשון הזוהר
וְהַיְינוּ רָזָא דִּכְתִיב, ׳וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו׳ (איוב טו, טו). וְכִי סַלְקָא דַעְתָּךְ, דִּגְרִיעוּתָא אִיהוּ מִשָּׁמַיִם, אֶלָּא חֲשִׁיבוּ מִשָּׁמַיִם אִיהוּ, בְּגִין חֲבִיבוּ וּרְעוּ סַגְיָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָעֵי בְּהוּ, וַחֲבִיבוּתַיְהוּ לְגַבֵּיהּ. דְּהָא אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ מַתְקִין לוֹן כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא, לָא דָמֵי בְּעֵינוֹי דְּאִינוּן מִתְתַּקְנָן כְּדְקָא יְאוּת. בְּגִין דִּרְחִימוּתָא דִלְהוֹן לְגַבֵּיהּ, וּרְעוּתֵיהּ לְאַנְהָרָא לוֹן תָּדִיר בְּלָא פְּסִיקוּ. דְּהָא עַלְמָא דְאָתֵי אַפִּיק נְהוֹרִין זְהִירִין כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא תָּדִיר בְּלָא פְּסִיקוּ, בְּגִין לְאַנְהָרָא לוֹן תָּדִיר. וְעַל דָּא ׳לא זַכּוּ בְּעֵינָיו׳. לא זַכּוּ בִּלְחוֹדוֹי לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳לא זַכּוּ בְעֵינָיו׳. וּבְגִין כָּךְ, ׳כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳. מַאן שָׁמַיִם. דָּא הוּא רָזָא דְּאֲבָהָן, וְרָזָא דְּאֲבָהָן דָּא הוּא יַעֲקֹב דְּאִיהוּ כְּלָלָא דִלְהוֹן. בְּגִין דְּיַעֲקֹב תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּאֲבָהָן אִיהוּ, וְאִיהוּ קָיְימָא לְאַנְהָרָא עַל עַלְמָא.
תרגום
וְהַיְנוּ סוֹד הַכָּתוּב ׳וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו׳ (איוב טו, טו) - וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא מִשָּׁמַיִם? אֶלָּא חֲשִׁיבוּת הַשָּׁמַיִם הִיא מִשּׁוּם הַחֲבִיבוּת וְרָצוֹן רַב שהקב"ה רוֹצֶה בָהֶם וַחֲבִיבוּתָם אֶצְלוֹ, שֶׁהֲרֵי אַף עַל גַּב שֶׁהוּא מַתְקִין אוֹתָם ׳בְּכָל יוֹם׳ וָיוֹם, אֵין דּוֹמֶה בְעֵינָיו שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁאַהֲבָתָם אֶצְלוֹ, וּרְצוֹנוֹ לְהָאִיר לָהֶם תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם הַבָּא מוֹצִיא אוֹרוֹת זוֹהֲרִים כָּל יוֹם וָיוֹם תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, כְּדֵי לְהָאִיר לָהֶם תָּמִיד, וְעַל כֵּן ׳לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו׳ - לֹא זַכּוּ לְבַדּוֹ לֹא כָתוּב, אֶלָּא ׳לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו׳ - וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳. מִי הַשָּׁמַיִם? זֶה הַסּוֹד שֶׁל הָאָבוֹת, וְהַסּוֹד שֶׁל הָאָבוֹת זֶהוּ יַעֲקֹב, שֶׁהוּא הַכְּלָלוּת שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב הוּא הַשֶּׁבַח שֶׁל הָאָבוֹת, וְהוּא עוֹמֵד לְהָאִיר עַל הָעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והיינו רזא דכתיב, ׳ושמים לא זכו בעיניו׳ (איוב טו, טו). וכי סלקא דעתך, דגריעותא איהו משמים, אלא חשיבו משמים איהו, בגין חביבו ורעו סגיא, דקודשא בריך הוא רעי בהו, וחביבותיהו לגביה. דהא אף על גב דאיהו מתקין לון כל יומא ויומא, לא דמי בעינוי דאינון מתתקנן כדקא יאות. בגין דרחימותא דלהון לגביה, ורעותיה לאנהרא לון תדיר בלא פסיקו. דהא עלמא דאתי אפיק נהורין זהירין כל יומא ויומא תדיר בלא פסיקו, בגין לאנהרא לון תדיר. ועל דא ׳לא זכו בעיניו׳. לא זכו בלחודוי לא כתיב, אלא ׳לא זכו בעיניו׳. ובגין כך, ׳כונן שמים בתבונה׳. מאן שמים. דא הוא רזא דאבהן, ורזא דאבהן דא הוא יעקב דאיהו כללא דלהון. בגין דיעקב תושבחתא דאבהן איהו, ואיהו קיימא לאנהרא על עלמא.
התרגום: והינו סוד הכתוב ׳ושמים לא זכו בעיניו׳ (איוב טו, טו) - וכי תעלה על דעתך שהחסרון הוא משמים? אלא חשיבות השמים היא משום החביבות ורצון רב שהקב"ה רוצה בהם וחביבותם אצלו, שהרי אף על גב שהוא מתקין אותם ׳בכל יום׳ ויום, אין דומה בעיניו שהם מתקנים כראוי, משום שאהבתם אצלו, ורצונו להאיר להם תמיד בלי הפסק, שהרי העולם הבא מוציא אורות זוהרים כל יום ויום תמיד בלי הפסק, כדי להאיר להם תמיד, ועל כן ׳לא זכו בעיניו׳ - לא זכו לבדו לא כתוב, אלא ׳לא זכו בעיניו׳ - ומשום כך ׳כונן שמים בתבונה׳. מי השמים? זה הסוד של האבות, והסוד של האבות זהו יעקב, שהוא הכללות שלהם, משום שיעקב הוא השבח של האבות, והוא עומד להאיר על העולם.
מן המפרשים
אור החמה: וכולא נפקי מגו חכמה עילא' ומגו חכמה תתאה היינו יהו"ד ת"ת והיינו בחכמה מלכות יסד ארץ כל התחתונים המשתלשלים ממנה שכולם נכללים בשם ארץ ושלשה פי' אלו רמז הכתוב בסתם דבריו: ולא אתקן בזמנא חדא שאין הבינה נותן בו שפע לכל ימי עולם אלא…
מהרח"ו: ורזא דאבהן דא הוא יעקב וגו'. מכאן נלמוד לכל מקום כי יעקב הוא רזא דאבהן: דףרי:אדף
הסולם: והיינו רזא דכתיב וכו': והוא הסוד שכתוב, ושמים לא זכו בעיניו. וכי יעלה על דעתך שהוא חסרון לשמים, אלא יתרון הוא לשמים, שהוא משום אהבה ותשוקה הגדולה שהקב"ה שהוא תבונה, חפץ בשמים שהוא ז"א, ואהבתו אליו, ואע"פ שהוא מתקן אותם בכל יום…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: