ממלכת הזוהר › זוהר › ויגש › מאמר 11: ׳ואתה צויתה זאת עשו׳ - סוד העגלות, גלות השכינה וגאולתה › פיסקה 8 (רי ע"ב)

עגלה ערופה שרמז יוסף - מניעת שליטת רוחות רעות

ויגש · ׳ואתה צויתה זאת עשו׳ - סוד העגלות, גלות השכינה וגאולתה · מאמר 11 · פיסקה 8 · דף רי ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, רֶמֶז רָמַז לֵיהּ יוֹסֵף לְיַעֲקֹב עַל עֶגְלָה עֲרוּפָה. דְּהָא בְּהַהוּא פִּרְקָא אִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ. וְאוּקְמוּהָ, עֶגְלָה עֲרוּפָה, דְּאִיהִי אַתְיָא עַל דְּאִשְׁתַּכַּח קָטוֹלָא, וְלָא אִתְיְידַע מַאן קָטִיל לֵיהּ. וּבְגִין דְּלָא יִשְׁלְטוּן עַל אַרְעָא רוּחִין בִּישִׁין דְּלָא אִצְטְרִיכוּ, יַהֲבִין הַאי עֶגְלָה לְתִקּוּנָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדְעוּן לְגַבֵּיהּ, וְלָא יִשְׁלְטוּ עֲלַיְיהוּ. (לעיל קיד ע"א) תָּא חֲזֵי, כָּל בְּנֵי נָשָׁא כֻּלְּהוּ עָבְרִין עַל יְדֵי דְּמַלְאַךְ הַמָּוֶת, בַּר מֵהַאי דְּאַקְדִּימוּ לֵיהּ בְּנֵי נָשָׁא, עַד לָא יִמְטֵי זִמְנָא לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ וְלִיטוֹל רְשׁוּ. דְּהָא לָא שַׁלִּיט בְּבַר נָשׁ, עַד דְּנָטִיל רְשׁוּ. וּבְגִין כָּךְ, אִית לֵיהּ דִּינָא לְשַׁלְּטָאָה עַל הַהוּא אֲתַר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ׳ (דברים כא, א). הָכִי נָמֵי אִית לֵיהּ דִּינָא דְּלָא אִתְיְידַע, בְּגִין לְקַטְרְגָא עַל הַהוּא אֲתַר. וְעַל דָּא, ׳וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא עֶגְלַת בָּקָר וְגו'׳ (דברים כא, ג). בְּגִין לְאַעֲבָרָא דִינֵיהּ דְּהַהוּא אֲתַר, וּלְאִתְתַּקָּנָא דְּלָא יִשְׁלוֹט בֵּיהּ מְקַטְרְגָא, וּלְאִשְׁתְּזָבָא מִנֵּיהּ.

תרגום

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, רֶמֶז רָמַז יוֹסֵף לְיַעֲקֹב עַל עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ פֶרֶק נִפְרַד מִמֶּנּוּ. וּבֵאֲרוּהָ, עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהִיא בָּאָה עַל שֶׁנִּמְצָא הָרוּג וְלֹא נוֹדָע מִי הָרַג אוֹתוֹ, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עַל הָאָרֶץ רוּחוֹת רָעוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת, נוֹתְנִים אֶת הָעֶגְלָה הַזּוֹ לְתִקּוּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְוַדְּעוּ אֵלָיו וְלֹא יִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם. בֹּא רְאֵה, כָּל בְּנֵי הָאָדָם, כֻּלָּם עוֹבְרִים עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת, פְּרָט לָזֶה, שֶׁהִקְדִּימוּ אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִשְׁלֹט בּוֹ וְלִטֹּל רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי אֵין שׁוֹלֵט בָּאָדָם עַד שֶׁנּוֹטֵל רְשׁוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לוֹ דִּין לִשְׁלֹט עַל אוֹתוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ׳ (דברים כא, א) - גַּם כָּךְ יֵשׁ לוֹ דִּין שֶׁלֹּא נוֹדַע כְּדֵי לְקַטְרֵג עַל אוֹתוֹ מָקוֹם, וְעַל כֵּן ׳וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא עֶגְלַת בָּקָר וְגוֹ' כְּדֵי לְהַעֲבִיר דִּינוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם הַהוּא, וּלְהִתַּקֵּן שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בּוֹ הַמְקַטְרֵג וּלְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ׳ (דברים כא, ג).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אלעזר אמר, רמז רמז ליה יוסף ליעקב על עגלה ערופה. דהא בההוא פרקא אתפרש מניה. ואוקמוה, עגלה ערופה, דאיהי אתיא על דאשתכח קטולא, ולא אתיידע מאן קטיל ליה. ובגין דלא ישלטון על ארעא רוחין בישין דלא אצטריכו, יהבין האי עגלה לתקונא, בגין דלא ישתמודעון לגביה, ולא ישלטו עלייהו. (לעיל קיד ע"א) תא חזי, כל בני נשא כלהו עברין על ידי דמלאך המות, בר מהאי דאקדימו ליה בני נשא, עד לא ימטי זמנא לשלטאה ביה וליטול רשו. דהא לא שליט בבר נש, עד דנטיל רשו. ובגין כך, אית ליה דינא לשלטאה על ההוא אתר. כמה דאת אמר, ׳לא נודע מי הכהו׳ (דברים כא, א). הכי נמי אית ליה דינא דלא אתיידע, בגין לקטרגא על ההוא אתר. ועל דא, ׳ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו'׳ (דברים כא, ג). בגין לאעברא דיניה דההוא אתר, ולאתתקנא דלא ישלוט ביה מקטרגא, ולאשתזבא מניה.

התרגום: רבי אלעזר אמר, רמז רמז יוסף ליעקב על עגלה ערופה, שהרי באותו פרק נפרד ממנו. ובארוה, עגלה ערופה, שהיא באה על שנמצא הרוג ולא נודע מי הרג אותו, וכדי שלא ישלטו על הארץ רוחות רעות שאינן צריכות, נותנים את העגלה הזו לתקון, כדי שלא יתודעו אליו ולא ישלטו עליהם. בא ראה, כל בני האדם, כלם עוברים על ידי מלאך המות, פרט לזה, שהקדימו אותו בני אדם טרם הגיע זמנו לשלט בו ולטל רשות, שהרי אין שולט באדם עד שנוטל רשות. ומשום כך יש לו דין לשלט על אותו מקום, כמו שנאמר ׳לא נודע מי הכהו׳ (דברים כא, א) - גם כך יש לו דין שלא נודע כדי לקטרג על אותו מקום, ועל כן ׳ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו' כדי להעביר דינו של המקום ההוא, ולהתקן שלא ישלט בו המקטרג ולהנצל ממנו׳ (דברים כא, ג).

מן המפרשים

אור החמה: דהא לא שליט בבר נש עד דנטיל רשו ובזה אין נותנים לו רשות שאינו ברשות גבוה מיתתו ועתה יש לשטן שתי תביעות הא' על זה שהעבירוהו מידו שלא מת ע"י מפני שהקדימוהו ועם היות שאין מיתה בעולם אלא ע"י כי אי אפשר להסתלק מן הגוף אלא על ידו…

הסולם: ר' אלעזר אמר וכו': רא"א, רמז רמז יוסף ליעקב על עגלה ערופה, כי כשעסקו בפרק הזה, של עגלה ערופה, נפרד ממנו. ובארוהו, עגלה ערופה. היא באה, על שנמצא הרוג ולא נודע מי הכהו , וכדי שלא תשלוטנה על הארץ רוחות רעות שאין בהם חפץ, נותנים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: