׳ואתה צויתה זאת עשו׳
סוד העגלות, גלות השכינה וגאולתה
הסתלקות הקב"ה בחורבן - ואז השכינה גלתה עמם
׳וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ'׳ (בראשית מה, יט). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳שִׂמְחוּ אֶת׳ (ישעיהו סו, י) יְרוּשָׁלם ׳וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ וְגוֹ'׳. בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגָרְמוּ הַחֲטָאִים וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הָאָרֶץ, הִסְתַּלֵּק הקב"ה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל עַמּוֹ שֶׁגָּלוּ, וְאָז הַשְּׁכִינָה גָּלְתָה עִמָּהֶם.
בלשון הזוהר
׳וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגו'׳ (בראשית מה, יט). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳שִׂמְחוּ אֶת׳ (ישעיהו סו, י) יְרוּשָׁלַם ׳וְגִילוּ בָהּ כָּל אוֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ וְגו'׳. תָּא חֲזֵי, כַּד אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא וְגָרְמוּ חוֹבִין, וְאִתְגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא, ׳אִסְתַּלַּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא לְעֵילָא, וְלָא אַשְׁגַּח עַל חָרוּב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְעַל עַמֵּיהּ דְּאִתְגָּלוּ, וּכְדֵין שְׁכִינְתָּא אִתְגַּלְּיָיא עִמְּהוֹן׳.
מטרוניתא גורשה - קריאה לבכי ולמספד ולחגירת שק
כְּשֶׁיָּרַד, הִשְׁגִּיחַ עַל בֵּיתוֹ שֶׁנִּשְׂרַף, הִסְתַּכֵּל עַל עַמּוֹ - וְהִנֵּה הָגְלָה. שָׁאַל עַל הַמַּטְרוֹנִיתָא - וְהִיא גֹּרְשָׁה. אָז וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים - ׳צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שַׂק׳. וְהִיא גַם הִיא מַה כָּתוּב בָּהּ? ׳אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ׳ (יואל א, ח). כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי אֵינֶנּוּ׳, מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה וְנִמְצָא פֵרוּד.
בלשון הזוהר
כַּד נָחַת, אַשְׁגַּח עַל בֵּיתֵיהּ דְּאִתּוֹקַד, אִסְתַּכַּל עַל עַמֵּיהּ וְהָא אִתְגְּלִי. שָׁאַל עַל מַטְרוֹנִיתָא וְאִתְתָּרְכַת. כְּדֵין וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים ׳צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרֵחָה וְלַחֲגֹר שָׂק׳. וְהִיא גַּם הִיא מַה כְּתִיב בָּהּ, ׳אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ׳ (יואל א, ח). כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי אֵינֶנּוּ׳, בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק מִינָהּ, וְאִשְׁתַּכַּח פִּירוּדָא.
התאבלות שמים וארץ ומלאכים על החורבן - שליטת הסטרא אחרא
וַאֲפִלּוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ כֻּלָּם הִתְאַבְּלוּ, שֶׁכָּתוּב ׳אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם׳ (ישעיהו נ, ג). מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים כֻּלָּם הִתְאַבְּלוּ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׳ (ישעיהו לג, ז). הַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה הִתְאַבְּלוּ וְהֶחְשִׁיכוּ אֶת אוֹרָם, שֶׁכָּתוּב ׳חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיהו יג, י). וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים בָּכוּ עָלֶיהָ וְהִתְאַבְּלוּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹלֵט עָלֶיהָ הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה.
בלשון הזוהר
וְאֲפִילּוּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא, כֻּלְּהוּ אִתְאַבָּלוּ, דִּכְתִיב, ׳אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם׳ (ישעיהו נ, ג). מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי כֻּלְּהוּ אִתְאַבָּלוּ עֲלֵיהּ, דִּכְתִיב, ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָּה מַלְאַכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׳ (ישעיהו לג, ז). שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא אִתְאַבָּלוּ וְחָשְׁכוּ נְהוֹרֵיהוֹן, דִּכְתִיב, ׳חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגו'׳ (ישעיהו יג, י). וְכֹלָּא עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, בָּכוּ עֲלָהּ וְאִתְאַבָּלוּ. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּשָׁלְטָא עֲלָהּ סִטְרָא אָחֳרָא, דְּשָׁלְטָא עַל אַרְעָא קַדִּישָׁא.
ביאור קץ לימין וקץ לשמאל בפסוק יחזקאל
פָּתַח וְאָמַר, ׳וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ׳ (יחזקאל ז, ב). הַפָּסוּק הַזֶּה הוּא סוֹד עֶלְיוֹן. מַה זֶּה ׳לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ׳ - וְכִי אַדְמַת יִשְׂרָאֵל הִיא קֵץ? אֶלָּא כָּךְ זֶה וַדַּאי, וְנִתְבָּאֵר. הַקֵּץ הוּא לְיָמִין, וְהַקֵּץ הוּא לִשְׂמֹאל. קֵץ לְיָמִין - שֶׁכָּתוּב ׳לְקֵץ הַיָּמִין׳ (דניאל יב). קֵץ לִשְׂמֹאל - שֶׁכָּתוּב ׳קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חֹקֵר׳ (איוב כח, ג) - וְזֶהוּ ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר׳ (בראשית ו, יג).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וְאַתָּה בֶּן אָדָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ׳ (יחזקאל ז, ב). הַאי קְרָא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ. ׳לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ׳ - מַאי אִיהוּ. וְכִי אַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ הִיא. אֶלָּא הָכִי הוּא וַדַּאי וְאִתְּמָר, קֵץ אִיהוּ לִימִינָא, קֵץ אִיהוּ לִשְׂמָאלָא. קֵץ לִימִינָא, דִּכְתִיב, ׳לְקֵץ הַיָּמִין׳ (דניאל יב). קֵץ לִשְׂמָאלָא, דִּכְתִיב, ׳קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר׳ (איוב כח, ג), וְדָא הוּא ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר, כְּמָה דְאִתְּמָר׳ (בראשית ו, יג).
זיהוי קץ הימין והשמאל עם יצר הטוב והרע
׳קֵץ שֶׁל הַיָּמִין׳ - הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ׳. ׳בָּא הַקֵּץ׳ - זֶה קֵץ הַשְּׂמֹאל. ׳הַקֵּץ שֶׁל הַיָּמִין׳ זֶה הַקֵּץ שֶׁל יֵצֶר הַטּוֹב. ׳הַקֵּץ שֶׁל הַשְּׂמֹאל׳ זֶה הַקֵּץ שֶׁל יֵצֶר הָרָע, וְזֶה הוּא שֶׁכַּאֲשֶׁר הַחֲטָאִים גָּרְמוּ וְהִתְגַּבְּרוּ, נִגְזַר וְנִתַּן הַשִּׁלְטוֹן לְמַלְכוּת הָרִשְׁעָה לִשְׁלֹט וּלְהַחֲרִיב בֵּיתוֹ וּמִקְדָּשׁוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה׳ (יחזקאל ז, ה) - וְהַכֹּל אֶחָד.
בלשון הזוהר
׳קֵץ דִּימִינָא׳ הַיְינוּ דִכְתִיב ׳לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ׳. ׳בָּא הַקֵּץ׳ דָּא קֵץ דִּשְׂמָאלָא. ׳קֵץ דִּימִינָא׳ דָּא קֵץ דְּיֵצֶר הַטּוֹב. ׳קֵץ דִּשְׂמָאלָא׳ דָּא קֵץ דְּיֵצֶר הָרָע, וְדָא אִיהוּ דְּכַד חוֹבִין גָּרְמוּ וְאִתְגַּבְּרוּ, אִתְגְּזַר וְאִתְיְיהִיב שָׁלְטָנָא לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה לְשַׁלְטָאָה, וּלְחָרָבָא בֵּיתֵיהּ וּמִקְדְּשֵׁיהּ. וְדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה׳ (יחזקאל ז, ה), וְכֹלָּא חַד.
חיוב האדם להתאבל ולהיכנע עם השכינה עד שתזדקף
וּמִשּׁוּם כָּךְ הִתְאַבְּלוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, עַל שֶׁנִּתַּן הַשִּׁלְטוֹן לַקֵּץ הַזֶּה שֶׁל הַשְּׂמֹאל. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁהַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה, מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם נִכְנְעָה, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה (הָאַחֶרֶת) הִתְגַּבְּרָה. (אָז) יֵשׁ לְכָל אָדָם לְהִתְאַבֵּל עִמָּהּ וּלְהִכָּנַע עִמָּהּ. וּמִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר הִיא תִזְדַּקֵּף וְהָעוֹלָם יִשְׂמַח, הוּא יִשְׂמַח עִמָּהּ, שֶׁכָּתוּב ׳שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ׳ (ישעיה סו, י).
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, אִתְאַבָּלוּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי עַל דְּאִתְיְיהִיב שָׁלְטָנוֹ לְהַאי קֵץ דִּשְׂמָאלָא. וּבְגִין כָּךְ, כֵּיוָן דְּמַלְכוּ קַדִּישָׁא, מַלְכוּת שָׁמַיִם אִתְכַּפְיָא, וּמַלְכוּת חַיָּיבָא (אחרא) אִתְגַּבַּר. (כדין) אִית לֵיהּ לְכָל בַּר נָשׁ, לְאִתְאַבָּלָא עִמָּהּ, וּלְאִתְכַּפְיָא עִמָּהּ. וּבְגִין דְּכַד אִיהִי יִזְדַּקְּפָא, וְעַלְמָא יִתְחַדֵּי, יִתְחַדֵּי אִיהוּ בַּהֲדָהּ, דִּכְתִיב, ׳שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ׳ (ישעיהו סו, י).
מצרים כעגלה יפה פיה - ורמז לעתיד שלטון ישראל בה
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב בְּמִצְרַיִם ׳עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם׳ (ירמיה מו, כ). וְהַסּוֹד שֶׁל הָעֶגְלָה הַזּוֹ הָיוּ יִשְׂרָאֵל תַּחַת שִׁלְטוֹנָהּ כַּמָּה פְעָמִים וְכַמָּה שָׁנִים. וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲתִידִים אַחַר כָּךְ לִשְׁלֹט עָלֶיהָ, נִרְמָז לָהֶם כָּעֵת עֲגָלוֹת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב בְּהוּ בְּמִצְרַיִם, ׳עֶגְלָה יְפִיפִיָה מִצְרַיִם׳ (ירמיה מו, כ). וְרָזָא דְּעֶגְלָה דָא, הֲווּ יִשְׂרָאֵל תְּחוֹת שָׁלְטָנֵיהּ כַּמָּה זִמְנִין וְכַמָּה שְׁנִין. וּבְגִין דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְשַׁלְּטָאָה לְבָתַר עֲלָהּ, אִתְרְמִיז לוֹן הַשְׁתָּא עֲגָלוֹת.
עגלה ערופה שרמז יוסף - מניעת שליטת רוחות רעות
לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. רַבִּי אֶלְעָזָרסבר וסבר ו אָמַר, רֶמֶז רָמַז יוֹסֵף לְיַעֲקֹבבזה ששלח עגלותבזה ששלח עגלות עַל עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ פֶרֶקשלמדו ענין עגלה ערופהשלמדו ענין עגלה ערופה נִפְרַד מִמֶּנּוּ. וּבֵאֲרוּהָ,בזוה"ק פר' וירא (קיג:),בזוה"ק פר' וירא (קיג:), עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהִיא בָּאָה עַל שֶׁנִּמְצָא הָרוּג וְלֹא נוֹדָע מִי הָרַג אוֹתוֹ, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עַל הָאָרֶץ רוּחוֹת רָעוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת, נוֹתְנִים אֶת הָעֶגְלָה הַזּוֹ לְתִקּוּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְוַדְּעוּ אֵלָיו וְלֹא יִשְׁלְטוּהרוחות רעותהרוחות רעות עֲלֵיהֶם. שלא יכירו הרוחות הרעות את מקום הפגם ויאחזו בו בֹּא רְאֵה, כָּל בְּנֵי הָאָדָם, כֻּלָּם עוֹבְרִיםמן העולםמן העולם עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת,שנוטל נשמתם,שנוטל נשמתם, פְּרָט לָזֶה,שנמצא הרוג,שנמצא הרוג, שֶׁהִקְדִּימוּ אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנּוֹשל מלאך המותשל מלאך המות לִשְׁלֹט בּוֹ וְלִטֹּל רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי אֵיןמלאך המותמלאך המות שׁוֹלֵט בָּאָדָם עַד שֶׁנּוֹטֵל רְשׁוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ- ומשום כך ניתן לו פתחון פה יֵשׁ לוֹלמלאך המוותלמלאך המוות דִּיןכח והורמנותא א. כח והורמנותא א. לִשְׁלֹט עַל אוֹתוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ׳ב. ב. (דברים כא, א). גַּם כָּךְ יֵשׁ לוֹ דִּיןופתחון פה שֶׁלֹּא נוֹדַע כְּדֵי לְקַטְרֵג עַל אוֹתוֹ מָקוֹם,ונתברר בכאן שניתן לו כח לא רק על האיש כי אם גם על המקום,שנמצא ההרוג בצדו ונתברר בכאן שניתן לו כח לא רק על האיש כי אם גם על המקום, וְעַל כֵּן ׳וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא מצד אותו 'המקום' עֶגְלַת בָּקָר וְגוֹ'׳ויהרגוה בלא זמנה, ויכפר על זה שנהרג בלא זמנו (דברים כא, ג) - כְּדֵי לְהַעֲבִיר דִּינוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם הַהוּא, וּלְהִתַּקֵּן שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בּוֹ הַמְקַטְרֵג וּלְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.היינו לשמור על אנשי המקום שלא יפגע בה הס"א מצד המקום, אבל אין בזה שמירה על ההורג עצמו.היינו לשמור על אנשי המקום שלא יפגע בה הס"א מצד המקום, אבל אין בזה שמירה על ההורג עצמו.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, רֶמֶז רָמַז לֵיהּ יוֹסֵף לְיַעֲקֹב עַל עֶגְלָה עֲרוּפָה, דְּהָא בְּהַהוּא פִּרְקָא אִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ. וְאוּקְמוּהָ, עֶגְלָה עֲרוּפָה, דְּאִיהִי אַתְיָא עַל דְּאִשְׁתַּכַּח קָטוֹלָא, וְלָא אִתְיְידַע מַאן קָטִיל לֵיהּ, וּבְגִין דְּלָא יִשְׁלְטוּן עַל אַרְעָא רוּחִין בִּישִׁין דְּלָא אִצְטְרִיכוּ, יַהֲבִין הַאי עֶגְלָה לְתִקּוּנָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדְעוּן לְגַבֵּיהּ, וְלָא יִשְׁלְטוּ עֲלַיְיהוּ. תָּא חֲזֵי, כָּל בְּנֵי נָשָׁא כֻּלְּהוּ עָבְרִין עַל יְדֵי דְּמַלְאַךְ הַמָּוֶת, בַּר מֵהַאי דְּאַקְדִּימוּ לֵיהּ בְּנֵי נָשָׁא, עַד לָא יִמְטֵי זִמְנָא לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ וְלִיטוֹל רְשׁוּ, דְּהָא לָא שַׁלִּיט בְּבַר נָשׁ, עַד דְּנָטִיל רְשׁוּ. וּבְגִין כָּךְ, אִית לֵיהּ דִּינָא לְשַׁלְּטָאָה עַל הַהוּא אֲתַר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ׳ (דברים כא, א). הָכִי נָמֵי אִית לֵיהּ דִּינָא דְּלָא אִתְיְידַע, בְּגִין לְקַטְרְגָא עַל הַהוּא אֲתַר, וְעַל דָּא, ׳וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא עֶגְלַת בָּקָר וְגו'׳ (דברים כא, ג) - בְּגִין לְאַעֲבָרָא דִינֵיהּ דְּהַהוּא אֲתַר, וּלְאִתְתַּקָּנָא דְּלָא יִשְׁלוֹט בֵּיהּ מְקַטְרְגָא, וּלְאִשְׁתְּזָבָא מִנֵּיהּ.
פרידת יוסף מיעקב בלי לוויה - יעקב מודה באשמתו
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנִּפְרַד יוֹסֵף מֵאָבִיו, בְּלִי לְוָיָה וּבְלִי אֲכִילָה נִשְׁלַח, וְהָיָה מַה שֶּׁהָיָה. וּכְשֶׁאָמַר יַעֲקֹב ׳טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, אָמַר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה שֶׁאֲנִי גָרַמְתִּי לוֹ, וְעוֹד׳ (בראשית לז, לה) - שֶׁהָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וְשָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ, וְרֶמֶז הוּא רָמַז לוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יוֹסֵף כַּד אִתְפְּרַשׁ מֵאֲבוֹי, בְּלָא לְוָיָה, וּבְלָא אֲכִילָה אִשְׁתַּדַּר, וְהֲוָה מַה דְּהֲוָה. וְכַד אָמַר יַעֲקֹב, ׳טָרוֹף טוֹרַף יוֹסֵף, אָמַר, כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאוֹלָה, דְּאֲנָא גָרִימְנָא לֵיהּ׳ (בראשית לז, לה). וְתוּ, דַּהֲוֵינָא יָדַע דַּאֲחוֹי סַנְיָין לֵיהּ, וְשַׁדַּרְנָא לֵיהּ. וְרֶמֶז קָא רָמִיז לֵיהּ.
דיוק ׳ואתה צויתה׳ - יוסף עצמו ביקש את העגלות
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, אֶת אוֹתָם הָעֲגָלוֹת שָׁלַח אוֹתָם ׳עַל פִּי פַרְעֹה׳ (בראשית מה, כא) - שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה׳. אָמַר לוֹ, דִּיּוּקוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ׳. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה דַּוְקָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בְּהֵ"א, מַשְׁמָע שֶׁיּוֹסֵף בִּקֵּשׁ אוֹתָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה׳. וְיַעֲקֹב לֹא הֶאֱמִין בַּדָּבָר עַד שֶׁרָאָה אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה, אִינוּן ׳עֲגָלוֹת עַל פִּי פַּרְעֹה׳ (בראשית מה, כא) שַׁדַּר לוֹן, דִּכְתִיב ׳וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַּרְעֹה׳. אָמַר לֵיהּ, דִּיּוּקָא דְמִלָּה, דִּכְתִיב ׳וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ׳. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה דַּיְיקָא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בְּה"א, מַשְׁמַע דְּיוֹסֵף תָּבַע לוֹן, וּבְגִין כָּךְ וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַּרְעֹה. וְיַעֲקֹב לָא אִתְקְיַּים בְּמִלָּה, עַד דְּחָמָא לוֹן. דִּכְתִיב, ׳וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אוֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳.
׳ותחי רוח יעקב׳ - סוד השכינה השותפה בחרם מכירת יוסף
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּרִאשׁוֹנָה ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב׳ (בראשית מה, כז) - וְאַחַר כָּךְ ׳וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי׳. אֶלָּא בָּרִאשׁוֹנָה קָרְאָה לוֹ הַתּוֹרָה יַעֲקֹב, מִשּׁוּם הַשֻּׁתָּפוּת, שֶׁשִּׁתְּפוּ אֶת הַשְּׁכִינָה בְּאוֹתוֹ חֵרֶם כְּשֶׁנִּמְכַּר יוֹסֵף. וְעַכְשָׁו שֶׁשְּׁכִינָה עָלְתָה, אָז הִיא ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳ - וְזֶה הוּא סוֹד הַשְּׁכִינָה. וְאַחַר שֶׁהִיא עָמְדָה בְקִיּוּם, (מִשּׁוּם) אָז הַדַּרְגָּה שֶׁלְּמַעְלָה עָבְרָה אֵלֶיהָ, הַדַּרְגָּה שֶׁהִיא יִשְׂרָאֵל. (נ"א: אָז הַדַּרְגָּה שֶׁלְּמַעְלָה הִתְעוֹרְרָה אֵלֶיהָ, וְזוֹהִי דַּרְגָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל) מִכָּאן שֶׁהַדַּרְגָּה שֶׁלְּמַעְלָה לֹא מִתְעוֹרֶרֶת לְמַעְלָה עַד שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת בָּרִאשׁוֹנָה לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי כָּאן ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב׳ - בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ ׳וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּקַדְמִיתָא ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב׳ (בראשית מה, כז), וּלְבָתַר ׳וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי׳. אֶלָּא, בְּקַדְמִיתָא קָרֵי לֵיהּ אוֹרַיְיתָא יַעֲקֹב, בְּגִין שׁוּתָּפוּתָא, דְּאִשְׁתַּתְּפוּ שְׁכִינְתָּא בְּהַהוּא חֵרֶם, כַּד אִזְדַּבַּן יוֹסֵף. וְהַשְׁתָּא דִּשְׁכִינְתָּא סָלְקָא, כְּדֵין אִיהוּ, ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳, וְדָא הוּא רָזָא דִשְׁכִינְתָּא. וּבָתַר דְּאִיהִי קָיְימָא בְּקִיּוּמָא, (בגין) כְּדֵין דַּרְגָּא דִלְעֵילָא, אִתְעֲבַר לְגַבָּהּ, דַּרְגָּא דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל. (נ"א: כדין דרגא דלעילא, אתער לגבה, ואיהו דרגא דישראל) מִכָּאן, דְּדַרְגָּא דִלְעֵילָא לָא אִתְעַר לְעֵילָא, עַד דְּאִתְעַר בְּקַדְמִיתָא לְתַתָּא, דְּהָא הָכָא ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב׳ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר ׳וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל׳.
זביחת יעקב לאלהי אביו - עוררות הסטרא השמאלית באהבה
׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה׳ (בראשית מו, ב) - בְּמַרְאַת כָּתוּב. בֹּא רְאֵה, ׳וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק׳ - בָּרִאשׁוֹנָה, כְּדֵי לְהָעִיר אֶת הַשְּׂמֹאל בַּסּוֹד שֶׁל הָאַהֲבָה. וְאָז - ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה׳ - בַּדַּרְגָּה הַזּוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהִיא ׳מַרְאוֹת הַלַּיְלָה׳.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה׳ (בראשית מו, ב) - בְּמַרְאַת כְּתִיב. תָּא חֲזֵי, ׳וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלהֵי אָבִיו יִצְחָק׳, בְּקַדְמִיתָא. בְּגִין לְאִתְעָרָא שְׂמָאלָא בְּרָזָא דִרְחִימוּ. וּכְדֵין ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה׳, בְּהַאי דַרְגָּא דְּקָאֲמָרָן דְּאִיהִי ׳מַרְאוֹת הַלַּיְלָה׳.
הזכרת השם סימן קדושה - ושכינה יורדת עמו לגלות
׳וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךְ׳ (בראשית מו, ג) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁצַּד הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה כָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי צַד הַטֻּמְאָה לֹא מַזְכִּיר אֶת שֵׁם הקב"ה, וְכָל צַד הַקְּדֻשָּׁה נִזְכָּר בִּשְׁמוֹ. ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרַיְמָה וְגוֹ'׳ - מִכָּאן שֶׁשְּׁכִינָה יָרְדָה עִמּוֹ בַּגָּלוּת, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל גָּלוּ - שְׁכִינָה גָּלְתָה עִמָּהֶם, וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ׳ (בראשית מו, ג) - מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּסִטְרָא דִקְדּוּשָּׁה דִלְעֵילָא, הָכִי הוּא. דְּהָא סִטְרָא דִמְסָאֲבָא, לָא אַדְכַּר שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכָל סְטַר דִּקְדּוּשָּׁה אִדְכַּר בִּשְׁמֵיהּ. ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְגו'׳ - מִכָּאן, דִּשְׁכִינְתָּא נָחֲתַת עִמֵּיהּ בְּגָלוּתָא, וּבְכָל אֲתַר דְּיִשְׂרָאֵל אִתְגָּלוּ, שְׁכִינְתָּא אִתְגַּלְּיָא עִמְּהוֹן, וְהָא אוּקְמוּהָ.
מניין העגלות - שש או שישים ומספר יוסף לעומת פרעה
בֹּא רְאֵה, כַּמָּה עֲגָלוֹת הָיוּ? שֵׁשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שֵׁשׁ עֶגְלוֹת צָב׳ (במדבר ז, ג). דָּבָר אַחֵר, שִׁשִּׁים הָיוּ, וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד. בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב ׳בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף׳, וּלְבַסּוֹף ׳אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה׳. אֶלָּא כֻּלָּם שֶׁשָּׁלַח יוֹסֵף הָיוּ בַּחֶשְׁבּוֹן כָּרָאוּי, וְאוֹתָם שֶׁשָּׁלַח פַּרְעֹה יוֹתֵר מֵהֶם, לֹא הָיוּ בְּסוֹד זֶה וְלֹא הָיוּ בַּחֶשְׁבּוֹן. וְאֵלֶּה וְאֵלֶּה בָּאוּ, מִשּׁוּם כָּךְ ׳אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף׳ (בראשית מה, כז), ׳אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה׳. וּכְשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת מַה כָּתוּב? ׳וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' וְגוֹ'׳ (ישעיה סו, כ).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה עֲגָלוֹת הֲווּ. שִׁית. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳שֵׁשׁ עֶגְלוֹת צָב׳ (במדבר ז, ג). דָּבָר אַחֵר, שִׁיתִּין הֲווּ, וְכֹלָּא רָזָא חָדָא. בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב ׳בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף׳, וּלְבַסּוֹף ׳אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה׳. אֶלָּא, כֻּלְּהוּ דְּשַׁדַּר יוֹסֵף, הֲווּ בְּחוּשְׁבָּנָא כְּדְקָא חָזֵי. וְאִינוּן דְּשַׁדַּר פַּרְעֹה יַתִּיר מִנַּיְיהוּ, לָא הֲווּ בְּרָזָא דָא, וְלָא הֲווּ בְּחוּשְׁבָּנָא. וְאִלֵּין וְאִלֵּין קָאָתוּ. בְּגִין כָּךְ, ׳אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף׳ (בראשית מה, כז), ׳אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה׳. וְכַד יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא מַה כְּתִיב, ׳וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' וְגו'׳ (ישעיהו סו, כ).
׳ויאסר יוסף מרכבתו׳
סוד המרכבות והחיות עד ישיבת ישראל בגושן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.