ואת תדברי אלינו לא רוצים בכח עליון אלא מהנוקבא - אמר משה החלשתם את כחי
ואתחנן · וידבר הוי אליכם מתוך האש קול דברים - סוד הקול הפנימי במתן תורה וכשלון ישראל בהתרחקם · מאמר 5 · פיסקה 10 · דף רסא ע"ב
לשון הזוהר
וּבְּגִין כָּךְ, ׳וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ׳, לָא בָּעֵינָן בְּתּוּקְפָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, אֶלָּא מֵאֲתָר דְּנוּקְבָּא וְלָא יַתִּיר, ׳וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ וְגוֹ'׳. אָמַר מֹשֶׁה וַדַּאי חָלַשְׁתּוּן חֵילָא דִּילִי, חָלַשְׁתּוּן חֵילָא אַחֲרָא, דְּאִלְמָלֵא לָא אִתְרַחֲקוּ יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׁמְעוּן כָּל הַהִיא מִלָּה כַּד בְּקַדְמִיתָא, לָא הֲוָה יָכִיל עָלְמָא לְמֶהֱוֵי חָרִיב לְבָתַר, וְאִינּוּן הֲווֹ קַיְימִין לְדָרֵי דָּרִין.
תרגום
וּמִשּׁוּם כָּךְ, וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ. לֹא רוֹצִים בְּכֹחַ עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁל הַנּוּקְבָּא וְלֹא יוֹתֵר, וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ וְגוֹ'. אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי הֶחֱלַשְׁתֶּם אֶת כֹּחִי, הֶחֱלַשְׁתֶּם כֹּחַ אַחֵר, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא הִתְרַחֲקוּ יִשְׂרָאֵל וְיִשְׁמְעוּ כָּל אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה, לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לִהְיוֹת חָרֵב אַחַר כָּךְ, וְהֵם הָיוּ קַיָּמִים לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין כך, ׳ואת תדבר אלינו׳, לא בעינן בתוקפא עלאה דלעילא, אלא מאתר דנוקבא ולא יתיר, ׳ואת תדבר אלינו וגו'׳. אמר משה ודאי חלשתון חילא דילי, חלשתון חילא אחרא, דאלמלא לא אתרחקו ישראל, וישמעון כל ההיא מלה כד בקדמיתא, לא הוה יכיל עלמא למהוי חריב לבתר, ואינון הוו קיימין לדרי דרין.
התרגום: ומשום כך, ואת תדבר אלינו. לא רוצים בכח עליון שלמעלה, אלא ממקום של הנוקבא ולא יותר, ואת תדבר אלינו וגו'. אמר משה, ודאי החלשתם את כחי, החלשתם כח אחר, שאלמלא לא התרחקו ישראל וישמעו כל אותו דבר כמו בתחלה, לא היה יכול העולם להיות חרב אחר כך, והם היו קימים לדורי דורות.
מן המפרשים
מקדש מלך: חמידא דאי יכיל וכו' כתב הרמב"ם ז"ל והביאו הש"ע ח"מ הלכות גזילה לא תחמוד היינו שחמד חפץ של חבירו והרבה עליו ריעים עד שנתנו לו בדמיו. לא תתאוה היינו משגמר בדעתו להרבות עליו ריעים עובר בלא תתאוה וזהו כוונת הזוהר בכאן. ובגין…
יהל אור: א"ת דדרשינן לון מנהון כו'. ר"ל של"ת ה"מ דיש להם רשות לדרוש מהפסוק עצמו חסירות ויתירות כמש"ו כיצד מאלפא ביתא מחסר ויתיר, אבל לא מעצמן. ותירץ דהא "כלות" כתיב מלא והן דרשו חסר, וע"כ צ"ל דיש להם רשות כמש"ו:
קרני אור: כדבקדמיתא כדבקדמיתא. ר"ל הב' דברות ראשונות מת"ת: