וידבר הוי אליכם מתוך האש קול דברים
סוד הקול הפנימי במתן תורה וכשלון ישראל בהתרחקם
וידבר הוי אליכם מתוך האש קול דברים - קול שנקרא דבור שכל דבור תלוי בו
׳וַיְדַבֵּר יהו"ה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וְגוֹ'׳ (דברים ד, יב). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל. ׳קוֹל דְּבָרִים׳, מַה זֶּה ׳קוֹל דְּבָרִים׳? אֶלָּא קוֹל שֶׁנִּקְרָא דִבּוּר, שֶׁכָּל דִּבּוּר תָּלוּי בּוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם׳ - שֶׁהֲרֵי דִּבּוּר בְּמָקוֹם זֶה תָּלוּי, לָזֶה נִקְרָא קוֹל דְּבָרִים.
בלשון הזוהר
׳וַיְדַבֵּר יהו"ה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים וְגוֹ'׳ (דברים ד, יב). אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, ׳קוֹל דְּבָרִים׳, מַאי ׳קוֹל דְּבָרִים׳. אֶלָּא קוֹל דְּאִקְרֵי דִּבּוּר, דְּכָל דִּבּוּרָא בֵּיהּ תַּלְיָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם׳, דְּהָא דִּבּוּר בַּאֲתָר דָּא תַּלְיָא, לְהַאי אִקְרֵי ׳קוֹל דְּבָרִים׳.
אתם שמעים ששמיעה תלויה בדבור - ורצע אדניו את אזנו במרצע שפגם מקום השמיעה
׳אַתֶּם שֹׁמְעִים׳, שֶׁשְּׁמִיעָה לֹא תְלוּיָה אֶלָּא בָּזֶה, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁמִיעָה תְּלוּיָה בַּדִּבּוּר. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳אַתֶּם שׁוֹמְעִים׳ (ס"א: ׳אַתֶּם שׁוֹמְעִים׳, וּשְׁמִיעָה תלויה בדיבור). וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, ׳וְרָצַע אֲדנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ׳ (שמות כא, ו) - מִשּׁוּם שֶׁפָּגַם מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שְׁמִיעָה, וְהוּא דִּבּוּר וְהוּא שְׁמִיעָה.
בלשון הזוהר
׳אַתֶּם שׁוֹמְעִים׳, דִּשְׁמִיעָה לָא תַּלְיָא אֶלָּא בְּהַאי, בְּגִין דִּשְׁמִיעָה בְּדִבּוּר תַּלְיָא. וּבְּגִין כָּךְ ׳אַתֶּם שׁוֹמְעִים׳ (ס"א: ׳אַתֶּם שׁוֹמְעִים׳, וּשְׁמִיעָה בְּדִבּוּר תַּלְיָא). וְהָא אוֹקְמוּהָ, ׳וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ׳ (שמות כא, ו), בְּגִין דְּפָגִים אַתְרָא דְּאִקְרֵי שְׁמִיעָה, וְהוּא דִּבּוּר וְהוּא שְׁמִיעָה.
קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים - זה קול פנימי שלא נראה כלל, כל תקון הגוף יוצא ממנה
׳קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים׳ (דברים ד, יב). מַה זֶּה ׳וּתְמוּנָה׳? - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּתְמוּנַת יהו"ה יַבִּיט׳ (במדבר יב, ח). דָּבָר אַחֵר ׳וּתְמוּנָה׳ - זֶה קוֹל פְּנִימִי שֶׁלֹּא הָיָה נִרְאֶה כְּלָל. ׳זוּלָתִי קוֹל׳, זֶה קוֹל אַחֵר שֶׁאָמַרְנוּ. ׳וּתְמוּנָה׳, לָמָּה נִקְרָא כָּךְ? מִשּׁוּם שֶׁכָּל תִּקּוּן הַגּוּף יוֹצֵא מִמֶּנָּה.
בלשון הזוהר
׳קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רוֹאִים׳ (דברים ד, יב). מַאי ׳וּתְמוּנָה׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּתְמוּנַת יהו"ה יַבִּיט׳ (במדבר יב, ח). דָּבָר אַחֵר ׳וּתְמוּנָה׳, דָּא קוֹל פְּנִימָאָה, דְּלָא הֲוָה מִתְחֲזֵי כְּלַל. ׳זוּלָתִי קוֹל׳, דָּא קוֹל אַחֲרָא דְּקָאַמְרָן. ׳וּתְמוּנָה׳, אֲמַאי אִקְרֵי הָכִי. בְּגִין דְּכָל תִּקּוּנָא דְּגוּפָא מִינֵּיהּ נָפְקָא.
ה עליונה קול גדול ולא יסף - שלא פוסקים המבועים לעולמים וכל הקולות שנתנה בהם תורה
וְאִם תֹּאמַר, אַחֵר נִקְרָא גַּם כָּךְ - כֵּן. שֶׁזֶּה הָאַחֵר הַתִּקּוּן שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ יוֹצֵא. וּמִשּׁוּם זֶה ה' עֶלְיוֹנָה ה' תַּחְתּוֹנָה. ה' עֶלְיוֹנָה - ׳קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף׳ (דברים ה, יט), שֶׁלֹּא פוֹסְקִים הַמַּבּוּעִים לְעוֹלָמִים, וְכָל אוֹתָם קוֹלוֹת נִמְצָאִים שָׁם כְּשֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. וְהַכֹּל יוֹצֵא ׳מֵאוֹתוֹ קוֹל׳ פְּנִימִי שֶׁל הַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ תָּלוּי הַדָּבָר.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא אַחֲרָא אִקְרֵי הָכִי נָמֵי - אִין. דְּהַאי אַחֲרָא תִּקּוּנָא דִּלְתַתָּא מִינֵּיהּ נָפְקָא, וּבְּגִין כָּךְ, ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה. ה' עִלָּאָה, ׳קוֹל גָּדוֹל וְלָא יָסָף׳, דְּלָא פַּסְקֵי מַבּוּעֵי לְעָלְמִין, וְכָל אִינּוּן קוֹלוֹת תַּמָּן אִשְׁתְּכָחוּ כַּד אִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא נָפְקָא מֵהַהוּא קוֹל פְּנִימָאָה דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּבֵיהּ תַּלְיָא מִלְּתָא.
זהו משנה תורה שמשה אמר מפי עצמו - חכמה עליונה כלל התורה שהכל יוצא מהקול הפנימי
זֶהוּ שֶׁנִּקְרָא מִשְׁנֵה תוֹרָה, מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אָמַר אוֹתָם, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַדָּבָר. לָמָּה כָּךְ? אֶלָּא חָכְמָה עֶלְיוֹנָה, כְּלַל הַתּוֹרָה נִקְרֵאת, וּמִמֶּנָּה הַכֹּל יוֹצֵא בְּאוֹתוֹ קוֹל פְּנִימִי. אַחַר כָּךְ הַכֹּל מִתְיַשֵּׁב וּמִתְאַחֵד בְּמָקוֹם שֶׁנִּקְרָא עֵץ הַחַיִּים. וּבוֹ תָּלוּי כְּלָל וּפְרָט, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְהוּא נִקְרָא תוֹרָה וּמִשְׁנֵה תוֹרָה. בַּהַתְחָלָה גְּבוּרָה שֶׁלֹּא פוֹסֶקֶת, וְעַכְשָׁו הַכֹּל כְּאֶחָד. מִשּׁוּם כָּךְ כָּאן בְּאוֹתָם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, הַכֹּל רָשׁוּם בְּוָא"ו, וְלֹא תִנְאָף, וְלֹא תִגְנֹב, וְלֹא תַעֲנֶה, וְלֹא תַחְמֹד, וְלֹא תִתְאַוֶּה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
הַאי דְּאִקְרֵי מִשְׁנֵה תּוֹרָה, מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אַמָרָן, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה. אֲמַאי הָכִי. אֶלָּא חָכְמָה עִלָּאָה, כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא אִתְקְרֵי, וּמִנָהּ נָפְקָא כֹּלָּא, בְּהַהוּא קוֹל פְּנִימָאָה. לְבָתַר מִתְיַשְּׁבָא כֹּלָּא וְאִתְאֲחָד, בַּאֲתָר דְּאִקְרֵי עֵץ הַחַיִּים. וּבֵיהּ תַּלְיָא כְּלַל וּפְרָט, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב ושֶׁבְּעַל פֶּה, וְהוּא אִקְרֵי תּוֹרָה וּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. בְּקַדְמִיתָא גְּבוּרָה דְּלָא פָּסִק, וְהַשְׁתָּא כֹּלָּא כַּחֲדָא. בְּגִין כָּךְ הָכָא בְּאִלֵּין י' הַדִּבְּרוֹת, כֹּלָּא רָשִׁים בְּוָא"ו, וְלֹא תִּנְאָף, וְלֹא תִּגְנוֹב, וְלֹא תַעֲנֶה, וְלֹא תַחְמוֹד, וְלֹא תִתְאַוֶּה, וְהָא אוֹקְמוּהָ.
קושיית רבי יוסי מה זה ולא תתאוה כיון שכתוב ולא תחמד - חמידה דרגה אחת ותאוה דרגה אחרת
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה זֶּה ׳וְלֹא תִתְאַוֶּה׳, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳וְלֹא תַחְמֹד׳ (דברים ה, יח) - שֶׁהֲרֵי בָּזֶה מַסְפִּיק? אָמַר לוֹ, אַשְׁרֵי בַּעֲלֵי הָאֱמֶת. חֲמִידָה דַּרְגָּה אַחַת, תַּאֲוָה דַּרְגָּה אַחֶרֶת. חֲמִידָה - שֶׁאִם יָכוֹל, הוֹלֵךְ לָקַחַת אֶת שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם אוֹתָהּ חֲמִידָה שֶׁלָּקַח, הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. תַּאֲוָה לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יִקַּח דֶּרֶךְ לָלֶכֶת אַחֲרֵי זֶה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי ׳וְלֹא תִתְאַוֶּה׳, כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳וְלֹא תַחְמוֹד׳, דְּהָא בְּהַאי סַגֵּי. אָמַר לֵיהּ, זַכָּאִין אִינּוּן מָארֵי קְשׁוֹט. חֲמִידָה חַד דַּרְגָּא. תַּאֲוָה דַּרְגָּא אַחֲרָא. חֲמִידָה, דְּאִי יָכִיל, אָזִיל לְמֵיסַב דִּילֵיהּ בְּגִין הַהִיא חֲמִידָה דְּנָקַט, אָזִיל לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא. תַּאֲוָה, לָאו הָכִי. דְּהָא אֲפִילּוּ דְּלָא יִנְקוּט אוֹרְחָא לְמֵהַךְ אֲבַּתְרֵיהּ, וְהָא אוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.
קושיית למה לא כתוב ולא תרצח בוו כמו האחרים - דרגת הדין תלויה בגבורה ולא ברחמים
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, לָמָּה לֹא כָתוּב ׳וְלֹא תִרְצַח׳, כְּמוֹ הָאֲחֵרִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁדַּרְגַּת הַדִּין תְּלוּיָה בִּגְבוּרָה, וְלֹא בִּמְקוֹם הָרַחֲמִים, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא כָתוּב וָא"ו בְּ ׳לֹא תִרְצַח׳. וּמִשּׁוּם שֶׁצְּרִיכִים חָמֵשׁ וָוִי"ם, הִתּוֹסֵף וָא"ו ׳וְלֹא תִתְאַוֶּה׳, שֶׁהֲרֵי בְּלֹא תִרְצַח לֹא צָרִיךְ לָשִׂים וָא"ו, וְהִתּוֹסֵף כָּאן.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אֲמַאי לָא כְּתִיב ׳וְלֹא תִרְצַח׳, כְּהָנֵי אַחֲרִינֵי. אָמַר לֵיהּ בְּגִין דְּדַרְגָּא דְּדִינָא בִּגְבוּרָה תַּלְיָא, וְלָא בַּאֲתָר דְּרַחֲמֵי, בְּגִין כָּךְ ׳לֹא תִרְצַח׳ לָא כְּתִיב בֵּיהּ וָא"ו. וּבְגִין דְּבַעְיָין ה' וָוִין אִתּוֹסָף וָא"ו ׳וְלֹא תִתְאַוֶּה׳, דְּהָא בְּלֹא תִרְצַח לָא בָּעֵי לְמִשְׁרֵי וָא"ו, וְאִתּוֹסַף הָכָא.
שמע רבי פנחס וישב אחריו ונשקו בכה וחיך - גור אריה אין מי שיעמד לפניהם
שָׁמַע רַבִּי פִּנְחָס שֶׁיָּשַׁב אַחֲרָיו וּנְשָׁקוֹ. בָּכָה וְחִיֵּךְ. אָמַר, גּוּר אַרְיֵה, אֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד לִפְנֵיהֶם, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד לְפָנָיו וְאָבִיו בָּעוֹלָם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים, וְאַשְׁרֵי חֶלְקִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא שֶׁזָּכִיתִי לָזֶה. עַל זֶה כָּתוּב, ׳יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ׳ (איוב כב, יט).
בלשון הזוהר
שָׁמַע רִבִּי פִּנְחָס דְּיָתִיב אֲבַּתְרֵיהּ, וּנְשָׁקֵיהּ. בָּכָה וְחָיִיךְ. אָמַר גּוּר אַרְיֵה, לֵית מַאן דְּקָאִים קַמַּיְיהוּ, מַאן יָכִיל לְקַיְּימָא קַמֵּיהּ וַאֲבוּהָּ בְּעָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, וְזַכָּאָה חוּלָקִי בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּזָכֵינָא לְהַאי. עַל דָּא כְּתִיב, ׳יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ׳ (איוב כב, יט).
בשעה שנתנה תורה כל הקולות נמצאו והקבה ישב על הכסא - פנים בפנים דבר הוי עמכם
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, ׳קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע וְגוֹ'׳ (דברים ה, כד). בּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כָּל הַקּוֹלוֹת נִמְצְאוּ. והקב"ה יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא, וְזֶה מִתּוֹךְ זֶה נִרְאָה, וְדִבּוּר שֶׁל זֶה יָצָא מִתּוֹךְ הָעֶלְיוֹן שֶׁמֵּעָלָיו. וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב, ׳פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יהו"ה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׳ (דברים ה, ד) - שֶׁדִּבּוּר יָצָא, וְדִבֵּר מִתּוֹךְ אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת שֶׁדָּחָה אוֹתוֹ הַחוּצָה בְּדפֶק שֶׁל רוּחַ וּמַיִם שֶׁנּוֹתְנִים כֹּחַ. שֶׁאֵשׁ וְרוּחַ וּמַיִם מִתּוֹךְ שׁוֹפָר שֶׁכּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם יוֹצְאִים. וְיִשְׂרָאֵל הִתְרַחֲקוּ מִפַּחַד זֶה.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, ׳קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע וְגוֹ'׳ (דברים ה, כד). תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, (כלהו) כֻּלְּהוֹן קוֹלוֹת אִשְׁתְּכָחוּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתִיב עַל כּוּרְסְיָּיא, וְדָא מִגּוֹ דְּדָא אִתְחֲזֵי, וּמִלּוּלָא דְּדָא נָפִיק מִגּוֹ עִלָּאָה דְּעָלֵיהּ. וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, ׳פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יהו"ה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׳ (דברים ה, ד) - דְּמִלּוּלָא נָפְקָא, וּמַלִּיל מִגּוֹ אֶשָּׁא וְשַׁלְהוֹבָא, דְּדָחֵי לֵיהּ לְבַר, בִּדְפִיקוּ דְּרוּחָא וּמַיָּיא, דְּיָהֲבִין חֵילָא. דְּאֶשָּׁא וְרוּחָא וּמַיָּיא, מִגּוֹ שׁוֹפָר, דְּאִיהוּ כָּלִיל לְכֻלְּהוּ נָפִיק. וְיִשְׂרָאֵל אִתְרַחִיקוּ מִדְּחִילוּ דָּא.
׳ואת תדבר אלינו׳ לא רוצים בכח עליון אלא מהנוקבא - אמר משה החלשתם את כחי
וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ׳ (דברים ה, כד) - לֹא רוֹצִים בְּכֹחַ עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁל הַנּוּקְבָּא וְלֹא יוֹתֵר, ׳וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ וְגוֹ'׳. אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי הֶחֱלַשְׁתֶּם אֶת כֹּחִי, הֶחֱלַשְׁתֶּם כֹּחַ אַחֵר, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא הִתְרַחֲקוּ יִשְׂרָאֵל וְיִשְׁמְעוּ כָּל אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה, לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לִהְיוֹת חָרֵב אַחַר כָּךְ, וְהֵם הָיוּ קַיָּמִים לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.
בלשון הזוהר
וּבְּגִין כָּךְ, ׳וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ׳ (דברים ה, כד), לָא בָּעֵינָן בְּתּוּקְפָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, אֶלָּא מֵאֲתָר דְּנוּקְבָּא וְלָא יַתִּיר, ׳וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ וְגוֹ'׳. אָמַר מֹשֶׁה וַדַּאי חָלַשְׁתּוּן חֵילָא דִּילִי, חָלַשְׁתּוּן חֵילָא אַחֲרָא, דְּאִלְמָלֵא לָא אִתְרַחֲקוּ יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׁמְעוּן כָּל הַהִיא מִלָּה כַּד בְּקַדְמִיתָא, לָא הֲוָה יָכִיל עָלְמָא לְמֶהֱוֵי חָרִיב לְבָתַר, וְאִינּוּן הֲווֹ קַיְימִין לְדָרֵי דָּרִין.
בשעה ראשונה מתו ישראל כי עץ המות גרם - ורצה הקבה להכניסם לעץ החיים והתרחקו
שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה מֵתוּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי עֵץ הַמָּוֶת גָּרַם. אַחַר שֶׁחָיוּ וְקָמוּ וְהִתְרַבּוּ וְרָצָה הקב"ה לְהַכְנִיסָם לְעֵץ הַחַיִּים שֶׁעוֹמֵד עַל אוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת כְּדֵי לִהְיוֹת קַיָּמִים לְעוֹלָמִים, הִתְרַחֲקוּ וְלֹא רָצוּ, וְאָז נֶחֱלַשׁ כֹּחַ מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם וְנֶחֱלַשׁ כֹּחַ אַחֵר. אָמַר הקב"ה, אֲנִי רָצִיתִי לְקַיֵּם אֶתְכֶם בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן וּלְהִדָּבֵק בַּחַיִּים - אַתֶּם רְצִיתֶם מָקוֹם שֶׁשְּׁרוּיָה הַנּוּקְבָּא. וְלָכֵן ׳לֵךְ אֱמֹר לָהֶם וְגוֹ'׳. כָּל אֶחָד יֵלֵךְ לַנּוּקְבָּא שֶׁלּוֹ וְיִתְיַחֵד עִמָּהּ.
בלשון הזוהר
דְּהָא בְּשַׁעֲתָא קַדְמִיתָא מִיתוּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ, דְּהָא אִילָנָא דְּמוֹתָא גָּרִים. לְבָתַר דְּחַייוּ (דחיו) וְקָמוּ וְקָא סָגּוּ, וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעֲלָא לוֹן לְאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּקָאִים עַל הַהוּא אִילָנָא דְּמוֹתָא, בְּגִין לְמֶהֱוֵי קַיְימִין לְעָלְמִין, אִתְרְחַק וְלָא בָּעוּן, כְּדֵין אִתְחֲלָשׁ חֵילָא דְּמֹשֶׁה עָלַיְיהוּ, וְאִתְחַלָּשׁ חֵילָא אַחֲרָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲנָא בָּעֵינָא לְקַיְּימָא לְכוּ בַּאֲתָר עִלָּאָה, וּלְאִתְדַּבְּקָא בַּחַיִּים, אַתּוּן בָּעִיתוּן אֲתָר דְּנוּקְבָּא שַׁרְיָא. וּבְּגִין כָּךְ, ׳לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם וְגוֹ'׳. כָּל חַד יְהַךְ לְנוּקְבֵיהּ, וְיִתְיַחֵד בָּהּ.
כיון שישראל עשו בפחד עליון ולא ברצון לא נאמר עליהם רע - אלא מי יתן והיה לבבם זה להם
וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ אֶלָּא בְּפַחַד עֶלְיוֹן שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם, לֹא נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם, אֶלָּא ׳מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם וְגוֹ'׳ (דברים ה, כו). מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה דָבָר, וְלִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לֹא שָׂם בַּצַּד הָרָע, אַף עַל גַּב שֶׁהוּא רַע - הוֹאִיל וְלֹא עָשָׂה בְרָצוֹן, לֹא שׁוֹרֶה עָלָיו עֹנֶשׁ. וְלֹא כְאָדָם אַחֵר. והקב"ה לֹא דָן אוֹתוֹ לְרַע.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא, כֵּיוָן דְּיִשְׂרָאֵל לָא עָבְדוּ, אֶלָּא בִּדְחִילוּ עִלָּאָה דְּהֲוָה עָלַיְיהוּ, לָא אִתְּמַר עָלַיְיהוּ, אֶלָּא ׳מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם וְגוֹ'׳ (דברים ה, כו). מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, כָּל מַאן דְּעָבִיד מִלָּה, וְלִבָּא וּרְעוּתֵיהּ לָא שַׁוֵּי לְסִטְרָא בִּישָׁא, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ בִּישׁ, הוֹאִיל וְלָא עָבִיד בִּרְעוּתָא, עוֹנְשָׁא לָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ. וְלָא כְּבַּר נָשׁ אַחֲרָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא דָּאִין לֵיהּ לְבִישׁ.
ואתה פה עמד עמדי
סוד עליית משה למקום הזכר ומעלת טוב הוא לעמת טוב ראי
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.