ממלכת הזוהר › זוהר › ואתחנן › מאמר 32: משנה: הראש הלבן והחיה בעלת עשר הקרנים - סוד יצירת אדם מהעפר, גניזתו, ותחיית המתים לעתיד לבא › פיסקה 4 (רע ע"ב)

אילן אחד גדול וחזק הזדוג עמה בענף יפה - הוציאו רוח טמירה ומלא עסת העפר והמליכו על כל העולם, לא שמר המצוה והשיב רוחו

ואתחנן · משנה: הראש הלבן והחיה בעלת עשר הקרנים - סוד יצירת אדם מהעפר, גניזתו, ותחיית המתים לעתיד לבא · מאמר 32 · פיסקה 4 · דף רע ע"ב

לשון הזוהר

אִילָנָא חַד רַבְרְבָא וְתַקִּיף, אִתְחַבָּר וְאִזְדְּוַוג בָּהּ בְּחַד עַנְפָּא שַׁפִּירָא, דְּחֵזוּ חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ׳ (תהילים מח, ג). בֵּיהּ אִזְדְּוַוג, אַפִּיקוּ חַד רוּחָא טְמִירָא, וּמַלְיָא לְהַהוּא גְּבִילוּ דְּעַפְרָא, וְקָאִים עַל רַגְלוֹי, וְאַמְלְכֵיהּ עַל כָּל עָלְמָא, וְשַׁלְטֵיהּ עַל כֹּלָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ וְגוֹ'׳ (תהילים ח, ז). אִתְפְּקִיד עַל הַהוּא אִילָנָא, לָא נָטַר פִּקּוּדָא, אָתִיב מַלְכָּא רוּחֵיהּ לְגַבֵּיהּ, וְהַהוּא חֵיוָתָא נַטְלָא לֵיהּ. כְּדֵין זְמִינִין מָנָא אַחֲרָא, וְקָאִים בֵּינַיְיהוּ. בְּקוּטְרָא דִּגְלִיפִין בֵּין מַלְאָכִין קַדִּישִׁין, בְּטוּפְסְרָא (ס"א בטפסא) דְּעִטּוּרִין אִתְאַחֲדָן.

תרגום

אִילָן אֶחָד גָּדוֹל וְחָזָק הִתְחַבֵּר וְהִזְדַּוֵּג עִמָּהּ בְּעָנָף אֶחָד יָפֶה שֶׁמַּרְאֵהוּ שִׂמְחַת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר [ תהלים מֹחַ ] ׳יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ׳ - עִמּוֹ הִזְדַּוֵּג, הוֹצִיאוּ רוּחַ טְמִירָה אַחַת, וּמִלֵּא אוֹתָהּ עִסַּת הֶעָפָר, וְעָמַד עַל רַגְלָיו, וְהִמְלִיךְ אוֹתוֹ עַל כָּל הָעוֹלָם וְהִשְׁלִיט אוֹתוֹ עַל הַכֹּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךְ וְגוֹ'׳ (שם ח, ז). נִצְטַוָּה עַל אוֹתוֹ הָאִילָן, לֹא שָׁמַר אֶת הַמִּצְוָה. הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת רוּחוֹ אֵלָיו, וְאוֹתָהּ הַחַיָּה לָקְחָה אוֹתוֹ. אָז הִזְמִינוּ כְּלִי אַחֵר וְעָמַד בֵּינֵיהֶם, בְּקֶשֶׁר הַחִקּוּקִים בֵּין מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים שֶׁנֶּאֶחְזוּ בַּצִּיּוּר [ בדפוס ] שֶׁל הָעִטּוּרִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אילנא חד רברבא ותקיף, אתחבר ואזדווג בה בחד ענפא שפירא, דחזו חדוותא דכלא. כמה דאת אמר, ׳יפה נוף משוש כל הארץ׳ (תהילים מח, ג). ביה אזדווג, אפיקו חד רוחא טמירא, ומליא לההוא גבילו דעפרא, וקאים על רגלוי, ואמלכיה על כל עלמא, ושלטיה על כלא. הדא הוא דכתיב, ׳תמשילהו במעשי ידיך וגו'׳ (תהילים ח, ז). אתפקיד על ההוא אילנא, לא נטר פקודא, אתיב מלכא רוחיה לגביה, וההוא חיותא נטלא ליה. כדין זמינין מנא אחרא, וקאים בינייהו. בקוטרא דגליפין בין מלאכין קדישין, בטופסרא (ס"א בטפסא) דעטורין אתאחדן.

התרגום: אילן אחד גדול וחזק התחבר והזדוג עמה בענף אחד יפה שמראהו שמחת הכל, כמו שנאמר [ תהלים מח ] ׳יפה נוף משוש כל הארץ׳ - עמו הזדוג, הוציאו רוח טמירה אחת, ומלא אותה עסת העפר, ועמד על רגליו, והמליך אותו על כל העולם והשליט אותו על הכל. זהו שכתוב ׳תמשילהו במעשי ידיך וגו'׳ (שם ח, ז). נצטוה על אותו האילן, לא שמר את המצוה. השיב המלך את רוחו אליו, ואותה החיה לקחה אותו. אז הזמינו כלי אחר ועמד ביניהם, בקשר החקוקים בין מלאכים קדושים שנאחזו בציור [ בדפוס ] של העטורים.

מן המפרשים

אור החמה: אפיקו חד רוחא טמירא. היינו סוד הנשמה שהוא מבינה מזווגא דקב"ה ושכינתיה ומליא לההוא גבול כי הנשמה ממלאה את הגוף כענין מלא כל הארץ כבודו וקאים על רגלוי כמלאכי' ולא הולך על ארבע כבהמות ובסבה זו אמלכיה על כל עלמא שכולם צריכים אליו…

שער מאמרי רשב"י: שם בר"מ בדר"ע ע"ב וז"ל אפיקו חד רוחא טמירא ומלייא לההוא גבילו דעפרא וקאים על רגליה כו' מאמר זה (ד"ש ע"ב) נתבאר למעל' בפ' קדושים דפ"ג ע"א בתוספתא וע"ש:

קרני אור: אתחבר ואזדווג בה אתחבר ואזדווג בה. ר"ל במל':

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: