ממלכת הזוהר › זוהר › ואתחנן › מאמר 31: הן עוד היום גדול - סוד שעור הצל וזמן קבוץ הגלויות, ומשל האריה המבקש להזדוג עם נקבתו › פיסקה 5 (רע ע"א)

ומשהתחיל הצל להעשות בראשית היום האחר - כזמן חורבן בית המקדש, שעור הצל ששה קמצים וחצי כגודל מדת אדם

ואתחנן · הן עוד היום גדול - סוד שעור הצל וזמן קבוץ הגלויות, ומשל האריה המבקש להזדוג עם נקבתו · מאמר 31 · פיסקה 5 · דף רע ע"א

לשון הזוהר

וּמִדְּשָׁארֵי צֵל לְמֶעְבַּד בְּשֵׁירוּתָא דְּיוֹמָא אָחֳרָא, כְּמָה בְּזִמְנָא דְּאִתְחֲרִיב מַקְדְּשָׁא הֲוָה, וְנָטָה צֵל לְמֵיעַל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ (ירמיהו ו, ד). יוֹם וְצֵל, הוּא סוֹף גָּלוּתָא. וְשִׁיעוּרָא דְּהַאי צֵל, שִׁית קְמָצִין וּפַלְגָּא. וּבְגוּדָל דְּמִשְׁחָא דְּבַר נָשׁ, גְּבַר בֵּין גּוּבְרִין. וְדוּכְרָנָא דְּהַאי רָזָא דְּבֵין חַבְרַיָּיא, דִּכְתִּיב, ׳כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ׳ (איוב ח, ט). ׳כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ׳ - בְּגָלוּתָא, וְלָא הֲוֵינָא יַדְעֵי ׳כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ׳, לְאַשְׁרָאָה לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵי אָרֶץ.

תרגום

וּמִשֶּׁהִתְחִיל הָצֵּל לְהֵעָשׂוֹת בְּרֵאשִׁית הַיּוֹם הָאַחֵר, הָיָה כְּמוֹ בִּזְמַן שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְנָטָה הַצֵּל לְהִכָּנֵס. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ (ירמיה ו, ד) - יוֹם וָצֵל הוּא סוֹף הַגָּלוּת, וְהַשִּׁעוּר שֶׁל הַצֵּל הַזֶּה שִׁשָּׁה קְמָצִים וָחֵצִי, וְגוּדָל שֶׁל מִדָּה שֶׁל אָדָם, גֶּבֶר בֵּין גְּבָרִים. וְהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַסּוֹד הַזֶּה שֶׁבֵּין הַחֲבֵרִים, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ׳ (איוב ח, ט) - ׳כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ׳ - בַּגָּלוּת, וְלֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים ׳כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ׳ - לְהַשְׁרוֹת אוֹתָם הקב"ה עֲלֵי אָרֶץ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומדשארי צל למעבד בשירותא דיומא אחרא, כמה בזמנא דאתחריב מקדשא הוה, ונטה צל למיעל. הדא הוא דכתיב, ׳אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב׳ (ירמיהו ו, ד). יום וצל, הוא סוף גלותא. ושיעורא דהאי צל, שית קמצין ופלגא. ובגודל דמשחא דבר נש, גבר בין גוברין. ודוכרנא דהאי רזא דבין חברייא, דכתיב, ׳כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ׳ (איוב ח, ט). ׳כי תמול אנחנו׳ - בגלותא, ולא הוינא ידעי ׳כי צל ימינו עלי ארץ׳, לאשראה לון קודשא בריך הוא עלי ארץ.

התרגום: ומשהתחיל הצל להעשות בראשית היום האחר, היה כמו בזמן שנחרב בית המקדש, ונטה הצל להכנס. זהו שכתוב ׳אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב׳ (ירמיה ו, ד) - יום וצל הוא סוף הגלות, והשעור של הצל הזה ששה קמצים וחצי, וגודל של מדה של אדם, גבר בין גברים. והזכרון של הסוד הזה שבין החברים, שכתוב ׳כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ׳ (איוב ח, ט) - ׳כי תמול אנחנו׳ - בגלות, ולא היינו יודעים ׳כי צל ימינו עלי ארץ׳ - להשרות אותם הקב"ה עלי ארץ.

מן המפרשים

מקדש מלך: ומדשארו צל למעבד בשירותא דיומא אחרא פי' שאחר שנשלם אלף ה' שהוא יומא דקב"ה ועובר מאלף הששי ת"ק שנה שהוא חצי יום ומתחיל חצי יום השני הצל לנטות שית קמצין וכו' אז זמן הגאולה. ורומז על הקץ הנז' סוף פ' וירא בשנת ת"ר יתפתחון מבועי…

אור החמה: ושיעורא דהאי צל שית קמצין ופלגא וכו' ירצה ששה טפחים וחצי והענין כי מדת קומת האדם גברא בין גוברין הם י"ח טפחים וכן מדת צלו שליש המדה ו' טפחים והיינו שיעור מדת היום אלף שלישו הם ג' מאות ושלשים ושלש' וכו'. מהרמ"ק זלה"ה:

אור יקר: כי ינטו צללי ערב צללים הרבה. אמנם הגאולה הוא צל אחד דהיינו.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: