שכך אמר אבא תורה שבעל פה לא נודעת אלא בשביל תורה שבכתב - השכינה מתישבת רק עם התורה שלמטה
ואתחנן · תורה שבעל פה לא נודעת אלא בשביל תורה שבכתב - סוד כלל הצריך לפרט וכנסת ישראל כאלמנה ולא אלמנה · מאמר 25 · פיסקה 1 · דף רסח ע"א
לשון הזוהר
דְּהָכִי אָמַר (רבי שמעון) אַבָּא, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לָא אִשְׁתְּמוֹדָע, אֶלָּא בְּגִין תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. שְׁכִינְתָּא לָא מִתְיַישְּׁבָא לְעֵילָּא אֶלָּא עִם תּוֹרָה דִּלְתַּתָּא. דְּכָל זִמְנָא דְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ (דבר נש), יַכְלָא לְמֵיקָם בְּעָלְמָא. (נ"א תורה שבכתב לא אשתמודעא אלא בגין תורה שבעל פה, ותורה שבעל פה לא אשתמודעא אלא מתורה שבכתב, ודאי כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל. שכינתא לא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דלתתא. דכל זמנא דאורייתא אשתכחת יכילא למיקם בעלמא) הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה׳. עַל הָאֲדָמָה סְתָם. וְאִי לָאו דְּאַפְסִיק מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא לָא יַכְלָא לְמֵיקָם. דִּכְתִּיב, ׳עַל מַה אָבְדָה הָאָרֶץ׳ (ירמיהו ט, יב). וּכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי׳.
תרגום
שֶׁכָּךָ אָמַר [ רַבִּי שִׁמְעוֹן ] אַבָּא, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לֹא נוֹדַעַת, אֶלָּא בִּשְׁבִיל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. הַשְּׁכִינָה לֹא מִתְיַשֶּׁבֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אֶלָּא עִם הַתּוֹרָה שֶׁלְּמַטָּה. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַתּוֹרָה נִמְצֵאת עִמּוֹ, יָכוֹל לַעֲמֹד בָּעוֹלָם. [ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לֹא נוֹדַעַת אֶלָּא מִשּׁוּם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לֹא נוֹדַעַת אֶלָּא מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וַדַּאי כְּלָל הצריך לפרט, וּפְרָט הצריך לִכְלֹל. הַשְּׁכִינָה לֹא מִתְיַשֶּׁבֶת לְמַעְלָה אֶלָּא בַּתּוֹרָה שֶׁלְּמַטָּה. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַתּוֹרָה נִמְצֵאת, יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם ] זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי הוּא חַיֶּיךְ וְאֹרֶךְ יָמֶיךְ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה׳ (דברים ל, כ) - עַל הָאֲדָמָה סְתָם. וְאִם לֹא שֶׁמַּפְסִיק דִּבְרֵי תוֹרָה, לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד, שֶׁכָּתוּב ׳עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ׳ (ירמיה ט, יא) - וְכָתוּב, ׳וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי׳ (ירמיה ט, יב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דהכי אמר (רבי שמעון) אבא, תורה שבעל פה לא אשתמודע, אלא בגין תורה שבכתב. שכינתא לא מתיישבא לעילא אלא עם תורה דלתתא. דכל זמנא דאורייתא אשתכח עמיה (דבר נש), יכלא למיקם בעלמא. (נ"א תורה שבכתב לא אשתמודעא אלא בגין תורה שבעל פה, ותורה שבעל פה לא אשתמודעא אלא מתורה שבכתב, ודאי כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל. שכינתא לא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דלתתא. דכל זמנא דאורייתא אשתכחת יכילא למיקם בעלמא) הדא הוא דכתיב, ׳כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה׳. על האדמה סתם. ואי לאו דאפסיק מלי דאורייתא לא יכלא למיקם. דכתיב, ׳על מה אבדה הארץ׳ (ירמיהו ט, יב). וכתיב, ׳ויאמר יהו"ה על עזבם את תורתי׳.
התרגום: שכך אמר [ רבי שמעון ] אבא, תורה שבעל פה לא נודעת, אלא בשביל תורה שבכתב. השכינה לא מתישבת למעלה ולמטה, אלא עם התורה שלמטה. שכל זמן שהתורה נמצאת עמו, יכול לעמד בעולם. [ תורה שבכתב לא נודעת אלא משום תורה שבעל פה, ותורה שבעל פה לא נודעת אלא מתורה שבכתב. ודאי כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל. השכינה לא מתישבת למעלה אלא בתורה שלמטה. שכל זמן שהתורה נמצאת, יכולה להתקים בעולם ] זהו שכתוב ׳כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה׳ (דברים ל, כ) - על האדמה סתם. ואם לא שמפסיק דברי תורה, לא יכול לעמד, שכתוב ׳על מה אבדה הארץ׳ (ירמיה ט, יא) - וכתוב, ׳ויאמר ה' על עזבם את תורתי׳ (ירמיה ט, יב).
מן המפרשים
קרני אור: כך שכינתא לא מתיישבא כך שכינתא לא מתיישבא כו':
הסולם: דהכי אמר אבא וכו': כי כך אמר אבי, דהיינו ר"ש, תורה שבעל פה, שהיא השכינה, אינה נודעת, אלא בשביל תורה שבכתב. שהיא ז"א. והשכינה אינה מתישבת למעלה, אלא על ידי התורה שלומדים למטה. שכל זמן שהתורה נמצאת עמה, יכולה השכינה להמצא בעולם.…
אור יקר: לשבת על האדמה! פתם לא אמר לשבתך אלא לשכת פיתם דהיינו לשבת השכינה, אכדח הארץ היינו השכינה ואבדה הייחוד העליון כדפירשנו לעיל סימן ז׳, שארה כפותה עונתה, שאר ה׳, כסות ה׳" עונת ה׳, והיינו אזהרה לאדם שלא יגרע שלש אלה לשכינה, שארה.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: