מעשה ברבי יוסי שהיה חלש ונרדם - ועלתה נשמתו וראה כבוד הנכנסים בשלשה עשר נהרות אפרסמון
ואתחנן · ואהבת את ה' אלהיך - סוד אהבת הקבה לישראל, עטרת החסד של אברהם, וייחוד האותיות באהבה · מאמר 21 · פיסקה 7 · דף רסז ע"ב
לשון הזוהר
יוֹמָא חַד, הֲוָה חָלַשׁ רִבִּי יוֹסִי, עָאל (עאלו) לְגַבֵּיהּ רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק, חָמוּ לֵיהּ דְּהֲוָה נָפִיל עַל אַנְפּוֹי וְנָאִים. יָתְבוּ. כַּד אִתְּעַר, חָמוּ לֵיהּ לְאַנְפּוֹי דְּחַיְיכִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, מִלָּה חַדְתָּא חֲמֵיתָא. אָמַר לֵיהּ וַדַּאי, דְּהַשְׁתָּא סַלְּקָא נַפְשִׁי, וְחָמֵית יְקָרָא, מֵאִינּוּן דְּמָסָרוּ גַּרְמַיְיהוּ עַל קְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהוֹן, דַּהֲווֹ עָאלִין בִּתְלֵיסָר נַהֲרֵי דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשָׁע בְּהוּ. וַחֲמֵינָא מַה דְּלָא יָהֲבוּ לִי רְשׁוּתָא לְמֵימַר. וְשָׁאִילְנָא לוֹן, אֲמֵינָא, הַאי יְקָרָא דְּמַאן הוּא. אָמְרוּ לִי, מֵאִינּוּן דִּרְחִימוּ לְמָארֵיהוֹן בְּהַהוּא עָלְמָא. וּמִמָּה דְּחָמִית, נַפְשָׁאי וְלִבָּאי אִתְנְהִיר, וְעַל דָּא אַנְפָּאִי חַיְּיכִין.
תרגום
יוֹם אֶחָד הָיָה חַלָּשׁ רַבִּי יוֹסֵי, נִכְנְסוּ אֵלָיו רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק, רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁהָיָה נוֹפֵל עַל פָּנָיו וְיָשֵׁן. יָשְׁבוּ. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, רָאוּ שֶׁפָּנָיו מְחַיְּכוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, דָּבָר חָדָשׁ רָאִיתָ? אָמַר לוֹ, וַדַּאי, שֶׁעַכְשָׁו עָלְתָה נַפְשִׁי, וְרָאִיתִי אֶת הַכָּבוֹד שֶׁל אוֹתָם שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם עַל קְדֻשַּׁת רִבּוֹנָם, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר נַהֲרוֹת אֲפַרְסְמוֹן טָהוֹר והקב"ה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּם, וְרָאִיתִי מַה שֶּׁלֹּא נָתְנוּ לִי רְשׁוּת לוֹמַר. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָם, אָמַרְתִּי שֶׁל מִי הַכָּבוֹד הַזֶּה? אָמְרוּ לִי, שֶׁל אוֹתָם שֶׁאָהֲבוּ אֶת רִבּוֹנָם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם. וּמִמַּה שֶּׁרָאִיתִי הוּאֲרוּ נַפְשִׁי וְלִבִּי, וְעַל כֵּן פָּנַי מְחַיְּכוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: יומא חד, הוה חלש רבי יוסי, עאל (עאלו) לגביה רבי אבא ורבי יהודה ורבי יצחק, חמו ליה דהוה נפיל על אנפוי ונאים. יתבו. כד אתער, חמו ליה לאנפוי דחייכין. אמר ליה רבי אבא, מלה חדתא חמיתא. אמר ליה ודאי, דהשתא סלקא נפשי, וחמית יקרא, מאינון דמסרו גרמייהו על קדושה דמאריהון, דהוו עאלין בתליסר נהרי דאפרסמונא דכיא. וקודשא בריך הוא משתעשע בהו. וחמינא מה דלא יהבו לי רשותא למימר. ושאילנא לון, אמינא, האי יקרא דמאן הוא. אמרו לי, מאינון דרחימו למאריהון בההוא עלמא. וממה דחמית, נפשאי ולבאי אתנהיר, ועל דא אנפאי חייכין.
התרגום: יום אחד היה חלש רבי יוסי, נכנסו אליו רבי אבא ורבי יהודה ורבי יצחק, ראו אותו שהיה נופל על פניו וישן. ישבו. כשהתעורר, ראו שפניו מחיכות. אמר לו רבי אבא, דבר חדש ראית? אמר לו, ודאי, שעכשו עלתה נפשי, וראיתי את הכבוד של אותם שמסרו עצמם על קדשת רבונם, שהיו נכנסים בשלשה עשר נהרות אפרסמון טהור והקב"ה משתעשע עמם, וראיתי מה שלא נתנו לי רשות לומר. ושאלתי אותם, אמרתי של מי הכבוד הזה? אמרו לי, של אותם שאהבו את רבונם באותו העולם. וממה שראיתי הוארו נפשי ולבי, ועל כן פני מחיכות.
מן המפרשים
אור החמה: אפרסמונא דכיא. בפ' תרומה מהזוהר נתבאר כי אפרסמון הוא בבינה ונק' דכיא להורות שאין אחיזה לחיצונים בה כלל והקב"ה משתעשע בהו הוא מתייחד עם המלכות ע"י התעוררות נשמות הצדיקים. דקב"ה אשתעשע ביה וכו' הענין כי הנועם הוא סוד השפע העידון…
קרני אור: האי יקרא דמאן הוא האי יקרא דמאן הוא. ר"ל הוא מלתא אחריתא, חוץ ממה שראה ' יקרא מאינון דמסרו גרמייהו ', חמי נמי יקרא אחרינא שעושין לנשמתין, ושאיל ' האי יקרא דמאן הוא ' כו':
הסולם: יומא חד הוה וכו': יום אחד היה חולה ר' יוסי, נכנסו אליו ר' אבא ור' יהודה ור' יצחק. ראו אותו שהיה נופל על פניו וישן. ישבו. כשהקיץ משנתו, ראו את פניו שהיו שוחקות. אמר להם ר' אבא, דבר חדש ראיתי. אמר להם, ודאי כי עתה עלתה נפשי…