ואהבת את ה' אלהיך
סוד אהבת הקבה לישראל, עטרת החסד של אברהם, וייחוד האותיות באהבה
ואהבת את הוי אלהיך - ועתה מה לי פה, סוד אהבת הקבה לישראל שתובע עלבונם בגלות
׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים ו, ה). רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם יהו"ה כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם וְגוֹ'׳ (ישעיהו נב, ה). בֹּא וּרְאֵה אַהֲבַת הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב שֶׁחֲטָאֵיהֶם גָּרְמוּ לְהִסְתַּלֵּק מִבֵּינֵיהֶם וְהִתְפַּזְּרוּ בֵּין הָעַמִּים, הוּא תּוֹבֵעַ אֶת עֶלְבּוֹנָם. וּבֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בְּאַרְצָם, הקב"ה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּגַנּוֹ וּמִתְקָרֵב לְיִשְׂרָאֵל, וְשׁוֹמֵעַ קוֹלָם וּמִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶם.
בלשון הזוהר
׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים ו, ה). רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳וְעַתָּה מַה לִי פֹה נְאֻם יהו"ה כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם וְגוֹ'׳ (ישעיהו נב, ה). תָּא חֲזֵי, רְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּחוֹבַיְיהוּ גָּרְמוּ לְאִסְתַּלְּקָא מִבֵּינַיְיהוּ, וְאִתְבָּדָּרוּ בֵּינֵי עַמָמַיָא, הוּא תָּבַע עֶלְבּוֹנָא דִּלְהוֹן. וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעֲהוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשָׁע בְּגִנְתֵּיהּ, וְקָרִיב לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְשָׁמַע קַלֵּיהוֹן, וְאִשְׁתְּבַּח בְּהוּ.
כיון שגרמו חטאיהם והוגלו ישראל מהארץ הקדושה - הקבה לא נכנס לגנו וצווח מה לי פה
כֵּיוָן שֶׁגָּרְמוּ חֲטָאֵיהֶם וְהֻגְלוּ יִשְׂרָאֵל מֵהָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, הקב"ה לֹא נִכְנָס לְגַנּוֹ וְלֹא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר, ׳וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם יהו"ה׳, וְכָתוּב שָׁם ׳פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ׳ (תהלים קלב, יד). ׳כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם׳ (ישעיה נב, ה).
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּגַרְמוּ חוֹבַיְיהוּ, וְאִתְגְּלֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא עָאל בְּגִנְתֵּיהּ, וְלָא מִשְׁתַּעֲשָׁע בֵּיהּ. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּאִיהוּ צָוַוח וְאָמַר, ׳וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם יהו"ה׳, וּכְתִיב הָתָם ׳פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ׳ (תהילים קלב, יד). ׳כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם׳, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם׳ (ישעיהו נב, ה).
מאותו יום שגלו ישראל מארצם לא נמצאת שמחה לפני הקבה - ואהבת שצריך להתקשר עמו באהבה עליונה
וּמֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם לֹא נִמְצֵאת שִׂמְחָה לִפְנֵי הקב"ה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם׳ (ישעיה נ, ג). וְכָל זֶה מִשּׁוּם אַהֲבָתָם שהקב"ה אוֹהֵב אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יהו"ה׳ (מלאכי א, ב). (וְעַל זֶה) ׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. ׳וְאָהַבְתָּ׳, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִתְקַשֵּׁר עִמּוֹ בְּאַהֲבָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁכָּל עֲבוֹדָה שֶׁאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת הקב"ה, שֶׁיַּעֲבֹד בְּאַהֲבָה, שֶׁאֵין לְךָ עֲבוֹדָה כְּמוֹ אַהֲבַת הקב"ה. רַבִּי אַבָּא אָמַר, הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הֵם הַכְּלָל שֶׁל הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁעֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה כָּאן נִכְלְלוּ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים.
בלשון הזוהר
וּמֵהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְגְּלִיאוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֲהוֹן, לָא אִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא קָמֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם׳ (ישעיהו נ, ג). וְכָל דָּא, בְּגִין רְחִימוּתָא דִּלְהוֹן, דְּרָחִים לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יהו"ה׳ (מלאכי א, ב). (וְעַל דָּא) ׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. ׳וְאָהַבְתָּ׳: דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בִּרְחִימוּתָא עִלָּאָה, דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיִפְלַח בִּרְחִימוּ, דְּלֵית לָךְ פּוּלְחָנָא, כְּמוֹ רְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רִבִּי אַבָּא אָמַר, הָנֵי מִלֵּי כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא אִינּוּן, בְּגִין דְּעֶשֶׂר אֲמִירָן דְּאוֹרַיְיתָא, הָכָא אִתְכְּלִילוּ, וְהָא אוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.
אין לך דבר בחביבות לפני הקבה כמי שאוהב אותו כראוי - בכל לבבך להכליל שני לבבות טוב ורע
בֹּא וּרְאֵה, אֵין לְךָ דָּבָר בַּחֲבִיבוּת לִפְנֵי הקב"ה כְּמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ כָּרָאוּי. וּמַה הוּא? כַּכָּתוּב ׳בְּכָל לְבָבְךָ׳ (דברים ד, כט). ׳בְּכָל׳, מַה זֶּה אוֹמֵר? הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב בִּלְבָבְךָ, בְּנַפְשְׁךָ, בִּמְאֹדֶךָ. מַהוּ ׳בְּכָל לְבָבְךָ׳? אֶלָּא לְהַכְלִיל שְׁנֵי לְבָבוֹת, אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רַע. ׳בְּכָל נַפְשְׁךָ׳ - אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רַע. ׳בְּכָל מְאֹדֶךָ׳, זֶה לֹא בָא לִדְרָשָׁה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַאֲפִלּוּ זֶה הוּא לִדְרָשָׁה. מָה הַטַּעַם? בֵּין שֶׁנָּפַל לוֹ מָמוֹן מִירֻשָּׁה, אוֹ מִצַּד אַחֵר, אוֹ בֵּין שֶׁהוּא הִרְוִיחַ אוֹתוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳בְּכָל מְאֹדֶךָ׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, לֵית לָךְ מִלָּה בַּחֲבִיבוּתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמַאן דְּרָחִים לֵיהּ כַּדְּקָא יָאוּת. וּמַה הוּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳בְּכָל לְבָבְךָ׳. ׳בְּכָל׳, מַאי קָא מַיְירֵי, בִּלְבָבְךָ מִבָּעֵי לֵיהּ, בְּנַפְשְׁךָ, בִּמְאֹדֶךָ. מַהוּ ׳בְּכָל לְבָבְךָ׳. אֶלָּא לְאַכְלְלָא תְּרֵין לִבִּין, חַד טַב וְחַד בִּישׁ. ׳בְּכָל נַפְשְׁךָ׳: חַד טַב, וְחַד בִּישׁ. ׳בְּכָל מְאֹדֶךָ׳, דָּא לָא אַתְיָא לִדְּרָשָׁא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַאֲפִילּוּ הַאי לִדְּרָשָׁא הוּא. מַאי טַעְמָא. בֵּין דְּנָפַל לֵיהּ מָמוֹנָא מִיְּרוּתָא, אוֹ מִסִּטְרָא אַחֲרָא, אוֹ בֵּין דְּאִיהוּ רָוַוח לֵיהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳בְּכָל מְאֹדֶךָ׳.
חזרנו לפסוק של ואהבת - מי שאוהב את הקבה מתעטר בחסד מכל הצדדים ולא חס על גופו וממונו
אָמַר רַבִּי אַבָּא, חָזַרְנוּ לַפָּסוּק שֶׁל ׳וְאָהַבְתָּ׳. מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הקב"ה, מִתְעַטֵּר בְּחֶסֶד מִכָּל הַצְּדָדִים וְעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הַכֹּל, וְלֹא חָס עַל גּוּפוֹ וְעַל מָמוֹנוֹ. מִנַּיִן לָנוּ? מֵאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁהֲרֵי לֹא חָס בְּאַהֲבַת רִבּוֹנוֹ עַל לִבּוֹ (שֶׁהוּא יצרו) וְעַל נַפְשׁוֹ וְעַל מָמוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, אַהֲדַרְנָא לַקְּרָא ׳וְאָהַבְתָּ׳. מַאן דְּרָחִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְעֲטָּר בְּחֶסֶד מִכָּל סִטְרִין, וְעָבִיד חֶסֶד בְּכֹלָּא, וְלָא חָיִיס עַל גּוּפֵיהּ וְעַל מָמוֹנֵיהּ. מְנָלָן. מֵאַבְרָהָם, כְּמָה דְּאִתְּמַר, דְּהָא לָא חָס בִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ, עַל לִבֵּיהּ, (דְּהוּא יִצְרֵיהּ) וְעַל נַפְשֵׁיהּ, וְעַל מָמוֹנֵיהּ.
מנין לנו מאברהם - שלא חס על לבו נפשו וממונו משום אהבת רבונו והתעטר בעטרת חסד
עַל לִבּוֹ לֹא הִשְׁגִּיחַ, עַל רְצוֹנוֹ, מִשּׁוּם אַהֲבַת רִבּוֹנוֹ. עַל נַפְשׁוֹ - שֶׁלֹּא חָס עַל בְּנוֹ וְעַל אִשְׁתּוֹ בִּשְׁבִיל אַהֲבַת רִבּוֹנוֹ. עַל מָמוֹנוֹ - שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְתַקֵּן מְזוֹנוֹת לְכָל הָעוֹלָם. מִשּׁוּם כָּךְ הִתְעַטֵּר בַּעֲטָרָה שֶׁל חֶסֶד, כַּכָּתוּב ׳חֶסֶד לְאַבְרָהָם׳ (מיכה ז, כ). וּמִי שֶׁמִּתְקַשֵּׁר בְּאַהֲבַת רִבּוֹנוֹ זוֹכֶה לָזֶה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת מִתְבָּרְכִים בִּגְלָלוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַחֲסִידֶיךְ יְבָרְכוּכָה׳ (תהלים קמה, י), אַל תִּקְרֵי יְבָרְכוּכָה, אֶלָּא יְבָרְכוּ כֹ"ה. (שֶׁכָּתוּב ׳ונברכו בְךְ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה׳ (בראשית יב, ג))
בלשון הזוהר
עַל לִבֵּיהּ לָא אַשְׁגַּח, עַל רְעוּתָא דִּילֵיהּ, בְּגִין רְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ. עַל נַפְשֵׁיהּ, דְּלָא חָס עַל בְּרֵיהּ, וְעַל אִתְּתֵיהּ, בְּגִין רְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ. עַל מָמוֹנֵיהּ, דְּהֲוָה קָאִים בְּפָרָשַׁת אָרְחִין, וְאַתְקִין מְזוֹנֵי לְכָל עָלְמָא. בְּגִין כָּךְ, אִתְעֲטָּר בְּעִטְרָא דְּחֶסֶד. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳חֶסֶד לְאַבְרָהָם׳ (מיכה ז, כ). וּמַאן דְּאִתְקְשַּׁר בִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ, זָכָה לְהַאי. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ מִתְבָּרְכָן בְּגִינֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה׳ (תהילים קמה, י), אַל תִּקְרֵי יְבָרְכוּכָה, אֶלָּא יְבָרְכוּ כֹּ"ה. (דִּכְתִּיב, ׳ונברכו בך כל משפחות האדמה׳ (בראשית יב, ג))
מעשה ברבי יוסי שהיה חלש ונרדם - ועלתה נשמתו וראה כבוד הנכנסים בשלשה עשר נהרות אפרסמון
יוֹם אֶחָד הָיָה חַלָּשׁ רַבִּי יוֹסֵי, נִכְנְסוּ אֵלָיו רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק, רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁהָיָה נוֹפֵל עַל פָּנָיו וְיָשֵׁן. יָשְׁבוּ. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, רָאוּ שֶׁפָּנָיו מְחַיְּכוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, דָּבָר חָדָשׁ רָאִיתָ? אָמַר לוֹ, וַדַּאי, שֶׁעַכְשָׁו עָלְתָה נַפְשִׁי, וְרָאִיתִי אֶת הַכָּבוֹד שֶׁל אוֹתָם שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם עַל קְדֻשַּׁת רִבּוֹנָם, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר נַהֲרוֹת אֲפַרְסְמוֹן טָהוֹר. והקב"ה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּם. וְרָאִיתִי מַה שֶּׁלֹּא נָתְנוּ לִי רְשׁוּת לוֹמַר. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָם, אָמַרְתִּי, שֶׁל מִי הַכָּבוֹד הַזֶּה? אָמְרוּ לִי, שֶׁל אוֹתָם שֶׁאָהֲבוּ אֶת רִבּוֹנָם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם. וּמִמַּה שֶּׁרָאִיתִי הוּאֲרוּ נַפְשִׁי וְלִבִּי, וְעַל כֵּן פָּנַי מְחַיְּכוֹת.
בלשון הזוהר
יוֹמָא חַד, הֲוָה חָלַשׁ רִבִּי יוֹסֵי, עָאל (עאלו) לְגַבֵּיהּ רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק, חָמוּ לֵיהּ דְּהֲוָה נָפִיל עַל אַנְפּוֹי וְנָאִים. יָתְבוּ. כַּד אִתְּעַר, חָמוּ לֵיהּ לְאַנְפּוֹי דְּחַיְיכִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, מִלָּה חַדְתָּא חֲמֵיתָא. אָמַר לֵיהּ וַדַּאי, דְּהַשְׁתָּא סַלְּקָא נַפְשִׁי, וְחָמֵית יְקָרָא, מֵאִינּוּן דְּמָסָרוּ גַּרְמַיְיהוּ עַל קְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהוֹן, דַּהֲווֹ עָאלִין בִּתְלֵיסָר נַהֲרֵי דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשָׁע בְּהוּ. וַחֲמֵינָא מַה דְּלָא יָהֲבוּ לִי רְשׁוּתָא לְמֵימַר. וְשָׁאִילְנָא לוֹן, אֲמֵינָא, הַאי יְקָרָא דְּמַאן הוּא. אָמְרוּ לִי, מֵאִינּוּן דִּרְחִימוּ לְמָארֵיהוֹן בְּהַהוּא עָלְמָא. וּמִמָּה דְּחָמִית, נַפְשָׁאי וְלִבָּאי אִתְנְהִיר, וְעַל דָּא אַנְפָּאִי חַיְּיכִין.
אמר לו רבי אבא אשרי חלקך אבל התורה מעידה עליהם - עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו
אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ, אֲבָל הַתּוֹרָה מְעִידָה עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ׳ (ישעיה סד, ג). אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, הֲרֵי שָׁאֲלוּ הַחֲבֵרִים, זֶה שֶׁכָּתוּב ׳יַעֲשֶׂה׳, הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת תַּעֲשֶׂה!
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, זַכָּאָה חוּלָקָךְ, אֲבָל אוֹרַיְיתָא אַסְהִיד בְּהוּ, דִּכְתִּיב, ׳עַיִן לָא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ׳ (ישעיהו סד, ג). אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה, הָא שָׁאִילוּ חַבְרַיָּיא, דָּא דִּכְתִּיב ׳יַעֲשֶׂה׳, תַּעֲשֶׂה מִבָּעֵי לֵיהּ.
קושיית רבי יהודה למה כתוב יעשה ולא תעשה - סוד נעם הוי הבא מעתיקא קדישא שהקבה משתעשע בו
אָמַר לוֹ, הֲרֵי נִתְבָּאֵר. אֲבָל סוֹד הַדָּבָר הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יהו"ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳ (תהלים כז, ד). וּפֵרְשׁוּהָ, ׳נֹעַם יהו"ה׳, אוֹתוֹ שֶׁבָּא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא שהקב"ה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ נֹעַם יוֹצֵא מֵהָעַתִּיק. ׳וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳, בַּהֵיכָל הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל. אַף כָּאן, ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ יַעֲשֶׂה׳ - מִי? אוֹתוֹ הָעַתִּיק הַנִּסְתָּר שֶׁל הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי בּוֹ תָּלוּי. אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל אוֹתָם שֶׁבְּאַהֲבַת רִבּוֹנָם נִדְבָּקִים בָּהֶם, לְאֵלֶּה אֵין שִׁעוּר לְחֶלְקָם בָּעוֹלָם הַהוּא.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, הָא אִתְּמַר. אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יהו"ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳ (תהילים כז, ד). וְאוֹקְמוּהָ, ׳נֹעַם יהו"ה׳, הַהוּא דְּאַתְיָא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשָׁע בֵּיהּ. דְּהָא הַהוּא נֹעַם מֵעַתִּיקָא נָפְקָא. ׳וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳, בְּהֵיכָלָא עִילָּאָה עַל כֹּלָּא. אוּף הָכָא, ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה׳. מַאן, הַהוּא עַתִּיקָא סְתִימָא דְּכֹלָּא, דְּהָא בֵּיהּ תַּלְיָא. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהוֹן מִתְדַּבְּקָן בְּהוּ, לְאִלֵּין לֵית שִׁעוּרָא לְחוּלָקֵיהוֹן בְּהַהוּא עָלְמָא.
כמה מדורים על מדורים יש לצדיקים בעולם הבא - והמדור העליון לאותם שנקשרה בהם אהבת רבונם
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כַּמָּה מְדוֹרִים עַל מְדוֹרִים יֵשׁ לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַהוּא, וְהַמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַכֹּל - אוֹתָם שֶׁנִּקְשְׁרָה בָהֶם אַהֲבַת רִבּוֹנָם, שֶׁהֲרֵי מְדוֹרָם נִקְשָׁר לַהֵיכָל שֶׁעוֹלֶה עַל הַכֹּל. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שהקב"ה מִתְעַטֵּר בָּזֶה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כַּמָה מָדוֹרִין עַל מָדוֹרִין אִית לְהוּ לְצַדִּיקַיָּיא בְּהַהוּא עָלְמָא, וּמָדוֹרָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, אִינּוּן דִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהוֹן אִתְקְשַּׁר בְּהוּ, דְּהָא מָדוֹרֵיהוֹן אִתְקְשַּׁר בְּהֵיכָלָא דְּסָלִיק עַל כֹּלָּא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי אִתְעֲטָּר.
ההיכל הזה נקרא אהבה ובשביל האהבה הכל קים - סוד יוד שלא נפרד הקוץ שלמעלה ממנו לעולמים
בֹּא וּרְאֵה, (ס"א: הַכֹּל אַהֲבָה) הַהֵיכָל הַזֶּה נִקְרָא אַהֲבָה, וּבִשְׁבִיל הָאַהֲבָה הַכֹּל קַיָּם, כַּכָּתוּב ׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ז). וְהַכֹּל קַיָּם בְּאַהֲבָה, שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּךְ נִמְצָא, שֶׁהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. י' לֹא נִפְרָד הַקּוֹץ שֶׁלְּמַעְלָה מִן י' לְעוֹלָמִים, שֶׁהֲרֵי בְּאַהֲבָה שׁוֹרֶה עָלָיו, וְלֹא נִפְרָד מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. ה' הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁי' לֹא נִפְרֶדֶת מִמֶּנָּה, וְנִמְצָאוֹת יַחַד בַּחֲבִיבוּת, לֹא נִפְרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ. כְּמוֹ כֵן ה', וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן׳ (בראשית ב, י), יוֹצֵא תָמִיד לְעוֹלָמִים, נִדְבָּקִים בַּחֲבִיבוּת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, (ס"א: כֹּלָּא אַהֲבָה) הֵיכָלָא דָּא, אַהֲבָה אִתְקְרֵי, וּבְגִין אַהֲבָה קַיְּימָא כֹּלָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ז). וְכֹלָּא בִּרְחִימוּתָא קַיְּימָא, דְּהָא שְׁמָא קַדִּישָׁא הָכִי אִשְׁתְּכַח דְּהָא אוּקְמוּהָ. י' לָא מִתְפְּרַשׁ קוֹצָא דִּלְעֵילָּא מִן י' לְעָלְמִין, דְּהָא בִּרְחִימוּתָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, וְלָא מִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ לְעָלְמִין. ה', הָא אוּקְמוּהָ, דְּיוֹד לָא מִתְפְּרַשׁ מִנָהּ, וְאִשְׁתְּכָחוּ כַּחֲדָא בַּחֲבִיבוּתָא, לָא אִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא. כְּגַוְונָא דָּא ה' וְהָא אִתְּמַר, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן׳ (בראשית ב, י), יוֹצֵא תָּדִיר לְעָלְמִין, בַּחֲבִיבוּתָא אִתְדַּבְּקָן.
וה כשנדבקות זו בזו כחתן עם כלה נקשרות בחביבות - ועל כן מי שאוהב את המלך נקשר באותה האהבה
ו"ה כְּשֶׁנִּדְבָּקוֹת זוֹ בָּזוֹ, נִדְבָּקוֹת יַחַד בַּחֲבִיבוּת, חָתָן עִם כַּלָּה, שֶׁדַּרְכָּן תָּמִיד נִמְצֵאת בַּחֲבִיבוּת. י' עִם ה', ה' עִם ו', ו' עִם ה', וְזוֹ עִם זוֹ נִקְשָׁרוֹת בַּחֲבִיבוּת, וְהַכֹּל נִקְרָא אַהֲבָה. וְעַל כֵּן מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַמֶּלֶךְ, הֲרֵי הוּא נִקְשָׁר בְּאוֹתָהּ הָאַהֲבָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳.
בלשון הזוהר
ו"ה כַּד אִתְדַּבְּקָן דָּא בְּדָא, אִתְדַּבְּקָן בַּחֲבִיבוּתָא כַּחֲדָא, חָתָן בְּכַלָּה, דְּאָרְחַיְיהוּ תָּדִיר בַּחֲבִיבוּתָא אִשְׁתְּכַח. י' בְּה', ה' עִם ו', ו' עִם ה', וְדָא בְּדָא אִתְקְשַּׁר בַּחֲבִיבוּתָא, וְכֹלָּא אַהֲבָה אִקְרֵי. וְעַל דָּא מַאן דְּרָחִים לְמַלְכָּא, הָא אִתְקְשַׁר בְּהַהוּא אַהֲבָה. וּבְּגִין כָּךְ, ׳וְאָהַבְתָּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳.
כל עצמותי תאמרנה
סוד שירת העצמות בתחיית המתים ומעלתה על שירת הים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.