ממלכת הזוהר › זוהר › ואתחנן › מאמר 2: כשמתעוררת רוח צפון בחצות הלילה - סוד עמידה בתפלה כמלאכי מעלה ועטרת הדבורים בראש המלך › פיסקה 5 (רס ע"ב)

אחר שמסיים תפלה ברצון דבוריו עולים ומתעטרים בראש המלך - תפלת תחנונים כמו ממשה

ואתחנן · כשמתעוררת רוח צפון בחצות הלילה - סוד עמידה בתפלה כמלאכי מעלה ועטרת הדבורים בראש המלך · מאמר 2 · פיסקה 5 · דף רס ע"ב

לשון הזוהר

בָּתַר דִּמְסַיֵּים צְלוֹתָא בִּרְעוּ (וקאים בעיטא) קַמֵּי מָארֵיהּ, הָא אוּקְמוּהָ, דְּבָעֵי לְמִימְסַר נַפְשֵׁיהּ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, לְהַהוּא אֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ. וְכַמָּה עֵיטִין אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ בְּכֹלָּא. וּבְשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא קַיְּימָא (ס"א סיימא), כָּל אִינּוּן מִלִּין דְּאַפִּיק בַּר נָשׁ מִפּוּמֵיהּ בְּהַהִיא צְלוֹתָא, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין לְעֵילָּא, וּבָקְעִין אֲוִירִין וּרְקִיעִין, עַד דְּמָטוּ לְהַהוּא אֲתָר דְּמָטוּ וּמִתְעַטְּרוּ בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא, וְעָבִיד מִנַּיְיהוּ עֲטָרָה. וְהָא אוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, צְלוֹתָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְכַוְּונָא דִּיהֵא צְלוֹתָא תַּחֲנוּנִים. מְנָלָן. מִמֹּשֶׁה, דִּכְתִּיב ׳וָאֶתְחַנַּן אֶל יהו"ה׳. דָּא אִיהוּ צְלוֹתָא מֵעַלְיָא.

תרגום

אַחַר שֶׁמְּסַיֵּם תְּפִלָּה בְרָצוֹן [ וְעוֹמֵד בְּעֵצָה ] לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁצָּרִיךְ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בִּרְצוֹן הַלֵּב לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ. וְכַמָּה עֵצוֹת יֵשׁ לָאָדָם בַּכֹּל. וּבְשָׁעָה שֶׁהַתְּפִלָּה קַיֶּמֶת [ הסתימה ], כָּל אוֹתָם דִּבּוּרִים שֶׁמּוֹצִיא אָדָם מִפִּיו בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה, כֻּלָּם עוֹלִים לְמַעְלָה וּבוֹקְעִים אֲוִירִים וּרְקִיעִים, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמַּגִּיעִים, וּמִתְעַטְּרִים בְּרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ וְעוֹשִׂים מֵהֶם עֲטָרָה. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, תְּפִלָּה שֶׁצָּרִיךְ להקב"ה, לְכַוֵּן שֶׁתִּהְיֶה תְפִלַּת תַּחֲנוּנִים. מִנַּיִן לָנוּ? מִמֹּשֶׁה, שֶׁכָּתוּב ׳וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'׳ (דברים ג, כג) '. זוֹהִי תְפִלָּה מְעֻלָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בתר דמסיים צלותא ברעו (וקאים בעיטא) קמי מאריה, הא אוקמוה, דבעי למימסר נפשיה ברעותא דלבא, לההוא אתר דאצטריך. וכמה עיטין אית ליה לבר נש בכלא. ובשעתא דצלותא קיימא (ס"א סיימא), כל אינון מלין דאפיק בר נש מפומיה בההיא צלותא, כלהו סלקין לעילא, ובקעין אוירין ורקיעין, עד דמטו לההוא אתר דמטו ומתעטרו ברישא דמלכא, ועביד מנייהו עטרה. והא אוקמוה חברייא, צלותא דבעי בר נש לקודשא בריך הוא, לכוונא דיהא צלותא תחנונים. מנלן. ממשה, דכתיב ׳ואתחנן אל יהו"ה׳. דא איהו צלותא מעליא.

התרגום: אחר שמסים תפלה ברצון [ ועומד בעצה ] לפני רבונו, הרי פרשוה שצריך למסר נפשו ברצון הלב לאותו מקום שצריך. וכמה עצות יש לאדם בכל. ובשעה שהתפלה קימת [ הסתימה ], כל אותם דבורים שמוציא אדם מפיו באותה תפלה, כלם עולים למעלה ובוקעים אוירים ורקיעים, עד שמגיעים לאותו מקום שמגיעים, ומתעטרים בראש המלך ועושים מהם עטרה. והרי פרשוה החברים, תפלה שצריך להקב"ה, לכון שתהיה תפלת תחנונים. מנין לנו? ממשה, שכתוב ׳ואתחנן אל ה'׳ (דברים ג, כג) '. זוהי תפלה מעלה.

מן המפרשים

מקדש מלך: דמטו ומתעטרי נ"ב סנד"ל הקושר כתרים לרבו. ובעי לחפייא רישיה וכו' למכסייא עיניה. נ"ב לכסות ראשו ועיניו בטלית מלבד שסוגר עיניו.

אור החמה: כל אינון מילין וכו' שהם מתגלמים באויר ברוחניות דהיינו הבל פיו שהוא כלול מחיות הלב אש מים רוח ושאר תיקוני האותיות. היך יכיל לאסתכלא. שאתה אומר שלא יסתכל למידע וכו' וראוי שיהיה מובטח שהשכינה נגדו ולא יגביה עיניו לנגדו. ר' יהודה…

קרני אור: קרני אור רע"מ פרשה ואתחנן קרני אור רע"מ פרשה ואתחנן

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר