ממלכת הזוהר › זוהר › ואתחנן › מאמר 3: כון רגליך וכסה עיניך בתפלה - סוד הסתכלות בשכינה וסדר השבח קדם הבקשה › פיסקה 1 (רס ע"ב)

מי שעומד בתפלה צריך לכון רגליו ולכסות ראשו ועיניו שלא יסתכל בשכינה - מלאך המות ולא ימות בנשיקה

ואתחנן · כון רגליך וכסה עיניך בתפלה - סוד הסתכלות בשכינה וסדר השבח קדם הבקשה · מאמר 3 · פיסקה 1 · דף רס ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מַאן דְּקָאִים בִּצְלוֹתָא, בָּעֵי לְכַוְּונָא רַגְלוֹי, וְאוֹקְמוּהָ. וּבָעֵי לְחַפְּיָא רֵישֵׁיהּ, כְּמַאן דְּקָאִים קַמֵּי מַלְכָּא. וּבָעֵי לְמִכְסְיָיה (למכסייא) (ס"א לאסתמא) עֵינוֹי, בְּגִין דְּלָא יִסְתָּכַּל בִּשְׁכִינְתָּא. וּבְסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר, מַאן דְּפָקַח עֵינוֹי בְּשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא, אוֹ דְּלָא מָאִיךְ עֵינוֹי בְּאַרְעָא, אַקְדִּים עָלֵיהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְכַד תִּיפּוּק נַפְשֵׁיהּ, לָא יִסְתָּכַּל בִּנְהִירוּ דִּשְׁכִינְתָּא, וְלָא יָמוּת בִּנְשִׁיקָה. מַאן דִּמְזַלְזֵל בִּשְׁכִינְתָּא מִתְּזַלְזֵּל הוּא בְּהַהוּא שַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ בֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבוֹזַי יֵקָלּוּ׳ (שמואל א ב, ל).

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁעוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, צָרִיךְ לְכַוֵּן רַגְלָיו, וּפֵרְשׁוּהָ. וְצָרִיךְ לְכַסּוֹת רֹאשׁוֹ כְּמִי שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְצָרִיךְ לְכַסּוֹת [ לְכַסּוֹת ] [ לִסְתֹּם ] עֵינָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בַּשְּׁכִינָה. וּבְסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר, מִי שֶׁפּוֹקֵחַ עֵינָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה אוֹ שֶׁלֹּא מַנְמִיךְ אֶת עֵינָיו לָאָרֶץ, מַקְדִּים עָלָיו מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וּכְשֶׁתֶּצֵא נַפְשׁוֹ לֹא יִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הַשְּׁכִינָה וְלֹא יָמוּת בִּנְשִׁיקָה. מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בַּשְּׁכִינָה הוּא מִתְזַלְזֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהוּא צָרִיךְ אוֹתָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ׳ (שמואל א ב, ל).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, מאן דקאים בצלותא, בעי לכוונא רגלוי, ואוקמוה. ובעי לחפיא רישיה, כמאן דקאים קמי מלכא. ובעי למכסייה (למכסייא) (ס"א לאסתמא) עינוי, בגין דלא יסתכל בשכינתא. ובספרא דרב המנונא סבא אמר, מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא, או דלא מאיך עינוי בארעא, אקדים עליה מלאך המות, וכד תיפוק נפשיה, לא יסתכל בנהירו דשכינתא, ולא ימות בנשיקה. מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזל הוא בההוא שעתא דאצטריך ביה, הדא הוא דכתיב, ׳כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו׳ (שמואל א ב, ל).

התרגום: בא וראה, מי שעומד בתפלה, צריך לכון רגליו, ופרשוה. וצריך לכסות ראשו כמי שעומד לפני המלך, וצריך לכסות [ לכסות ] [ לסתם ] עיניו כדי שלא יסתכל בשכינה. ובספרו של רב המנונא סבא אמר, מי שפוקח עיניו בשעת התפלה או שלא מנמיך את עיניו לארץ, מקדים עליו מלאך המות, וכשתצא נפשו לא יסתכל באור השכינה ולא ימות בנשיקה. מי שמזלזל בשכינה הוא מתזלזל באותה שעה שהוא צריך אותה, זהו שכתוב ׳כי מכבדי אכבד ובזי יקלו׳ (שמואל א ב, ל).

מן המפרשים

מקדש מלך: לא אסתכל בנהירו דשכינתא נ"ב כי זלזל בה עכשו לראות בה שעומדת כנגדו והבל הציץ ונפגע. וארז"ל בזכות כי ירא מהביט. ותמונת ה' יביט:

הסולם: ת"ח מאן דקאים וכו': בוא וראה מי שעומד בתפלה, צריך ליישר רגליו, וכבר העמידו, וצריך לכסות ראשו כמי שעומד לפני המלך, וצריך לכסות עיניו, כדי שלא יסתכל בהשכינה. ובספרו של רב המנונא סבא, אמר , מי שפותח עיניו בשעת התפלה, או שאינו…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: מאן דמזלזל וכו' כי זלזול גדול הוא להסתכל בה חוץ למקומה כמש"ה ויסתר משה פניו וכו' דייקא מהביט שההבטה מלמעלה למטה. שנראית לו מתוך הסנה הנמוך והשפל. ולכן זכה אל ותמונת ה' יביט. דהיינו שזכה לאספקלריא המאירה שהיא למעלה משאינה מאירה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: