ממלכת הזוהר › זוהר › ואתחנן › מאמר 12: מצוה לקבע מזוזה לשערו - סוד השד השומר לצד השער והפכו למשמר בזכות רשם השם הקדוש › פיסקה 2 (רסג ע"ב)

אדם שמור רק משמירת הקבה שעומד לפתח והאדם בפנים - כמו הציצית לזכרון מצוות רבונו

ואתחנן · מצוה לקבע מזוזה לשערו - סוד השד השומר לצד השער והפכו למשמר בזכות רשם השם הקדוש · מאמר 12 · פיסקה 2 · דף רסג ע"ב

לשון הזוהר

דְּבַּר נָשׁ לָאו אִיהוּ נָטִיר, בַּר נְטִירוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ נָטִיר תָּדִיר, וְקָאִים לְפִתְחָא, וּבַּר נָשׁ לְגוֹ. וְתוּ, דְּלָא יִנְשֵׁי בַּר נָשׁ דּוּכְרָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמִין. וְדָא אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּצִּיצִּית, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְּכַרְתֶּם אֶת וְגוֹ'׳ (במדבר טו, לט). כֵּיוָן דְּחָמֵי בַּר נָשׁ לְהַאי דּוּכְרָנָא, אִדְכַּר בְּגַרְמֵיהּ לְמֶעְבַּד פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ. וְרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, מְזוּזָה כְּלָלָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא.

תרגום

שֶׁאָדָם אֵינוֹ שָׁמוּר, רַק מִשְּׁמִירַת הקב"ה שֶׁהוּא תָּמִיד שׁוֹמֵר, וְעוֹמֵד לַפֶּתַח, וְהָאָדָם בִּפְנִים. וְעוֹד, שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אָדָם זִכְרוֹן הקב"ה לְעוֹלָמִים. וְזֶהוּ כְּמוֹ הַצִּיצִית, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת וְגוֹ'׳ (במדבר טו, לט). כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה הָאָדָם אֶת הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, נִזְכָּר בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוַת רִבּוֹנוֹ. וְסוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא, מְזוּזָה כְּלָל שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּאֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דבר נש לאו איהו נטיר, בר נטירו דקודשא בריך הוא, דאיהו נטיר תדיר, וקאים לפתחא, ובר נש לגו. ותו, דלא ינשי בר נש דוכרנא דקודשא בריך הוא לעלמין. ודא איהו כגוונא דציצית, כמה דאת אמר ׳וראיתם אותו וזכרתם את וגו'׳ (במדבר טו, לט). כיון דחמי בר נש להאי דוכרנא, אדכר בגרמיה למעבד פקודא דמאריה. ורזא דמהימנותא, מזוזה כללא דכר ונוקבא כחדא.

התרגום: שאדם אינו שמור, רק משמירת הקב"ה שהוא תמיד שומר, ועומד לפתח, והאדם בפנים. ועוד, שלא ישכח אדם זכרון הקב"ה לעולמים. וזהו כמו הציצית, כמו שנאמר ׳וראיתם אתו וזכרתם את וגו'׳ (במדבר טו, לט). כיון שרואה האדם את הזכרון הזה, נזכר בעצמו לעשות מצות רבונו. וסוד המהימנותא, מזוזה כלל של זכר ונוקבא כאחד.

מן המפרשים

יהל אור: ותו דלא ינשי כו'. דג"ד באדם גופו ולבישו ודירתו ובכולם קבע הש"י שמו. בגופו במילה, ובלבושו בציצית, ובדירתו במזוזה. ובכולם בפתח. מילה פתח הגוף. וכן כולם: כללא דכר כו'. ו"ה שבו. [הגהת הרמ"ש. זו ו זה דמזוזה הוא ת"ת ומלכות, וה מ'…

קרני אור: ורזא דמהימנותא ורזא דמהימנותא. א"ל דר"ל בהסתכלות במזוזה אדכר נמי רזא דמהימנותא. וא"ל ההמשך לתתא, ור"ל ' ורזא דמהימנותא ' היא ' מזוזה כללא ' כו':

הסולם: דב"נ לאו איהו וכו': כי האדם אינו שומר, חוץ משמירה של הקב"ה, שהוא שומר תמיד, ונמצא בפתח הבית, והאדם בפנים הבית. ועוד, טעם למזוזה, כדי שלא ישכח האדם זכרון הקב"ה לעולם. וטעם זה הוא, כמו ציצית, כש"א, וראיתם אותו וזכרתם את וגו '.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: