ממלכת הזוהר › זוהר › וארא › מאמר 17: ׳ושרץ היאור צפרדעים׳ - בכי רחל וסוד מכות מצרים › פיסקה 9 (ל ע"א)

כל הנחלים הולכים אל הים - קפיאה והפשרה בתוקף הדרום

וארא · ׳ושרץ היאור צפרדעים׳ - בכי רחל וסוד מכות מצרים · מאמר 17 · פיסקה 9 · דף ל ע"א

לשון הזוהר

ר' אַבָּא פָּתַח, ׳כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מָקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הוֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת׳ (קהלת א, ז). הַאי קְרָא אִתְּמַר, וְאַמְרֵי לֵיהּ חַבְרַיָּיא. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כַּד אִינּוּן נָחֲלִין עָאלִין לְגוֹ יַמָּא, וְיַמָּא נָקִיט לוֹן, וְשָׁאִיב לוֹן בְּגַוֵּיהּ, בְּגִין דְּקָפָאן מַיָּא בְּגוֹ יַמָּא, וְהַהוּא גְלִידִי שָׁאִיב כָּל מַיָּא דְּעָאלִין בֵּיהּ, וּלְבָתַר נָפְקִין מַיָּא בְּתּוּקְפָא דְּדָרוֹם, וְאַשְׁקֵי יַת כָּל חֵיוַת בָּרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי׳ (תהילים קד, יא). (זהו הנזכר הכא) וְתָא חֲזֵי, יַמָּא דְּקָפָא שָׁאִיב כָּל מַיָּא, וְאִשְׁתְּרֵי בְּתּוּקְפָא דְּדָרוֹם, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וּבְגִין כַּךְ ׳אֵינֶנּוּ מָלֵא׳, וְאִתְּמַר.

תרגום

רַבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת׳ (קהלת א, ז) - פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר וְאָמְרוּ אוֹתוֹ הַחֲבֵרִים, אֲבָל בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁאוֹתָם נְחָלִים נִכְנָסִים לְתוֹךְ הַיָּם, וְהַיָּם לוֹקֵחַ אוֹתָם וְשׁוֹאֵב אוֹתָם לְתוֹכוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁקּוֹפְאִים הַמַּיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹתוֹ הַקֶּרַח שׁוֹאֵב אֶת כָּל הַמַּיִם שֶׁנִּכְנָסִים בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יוֹצְאִים הַמַּיִם בְּתֹקֶף שֶׁל הַדָּרוֹם, וּמַשְׁקֶה אֶת כָּל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי׳ (תהלים קד, יא). וּבֹא רְאֵה, יָם שֶׁקּוֹפֵא שׁוֹאֵב אֶת כָּל הַמַּיִם וּמַפְשִׁיר בְּכֹחַ הַדָּרוֹם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵינֶנּוּ מָלֵא, וְנֶאֱמַר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ר' אבא פתח, ׳כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת׳ (קהלת א, ז). האי קרא אתמר, ואמרי ליה חברייא. אבל תא חזי, כד אינון נחלין עאלין לגו ימא, וימא נקיט לון, ושאיב לון בגויה, בגין דקפאן מיא בגו ימא, וההוא גלידי שאיב כל מיא דעאלין ביה, ולבתר נפקין מיא בתוקפא דדרום, ואשקי ית כל חיות ברא, כמה דאת אמר ׳ישקו כל חיתו שדי׳ (תהילים קד, יא). (זהו הנזכר הכא) ותא חזי, ימא דקפא שאיב כל מיא, ואשתרי בתוקפא דדרום, כמה דאתמר, ובגין כך ׳איננו מלא׳, ואתמר.

התרגום: רבי אבא פתח, ׳כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׳ (קהלת א, ז) - פסוק זה נאמר ואמרו אותו החברים, אבל בא ראה, כשאותם נחלים נכנסים לתוך הים, והים לוקח אותם ושואב אותם לתוכו בשביל שקופאים המים בתוך הים, ואותו הקרח שואב את כל המים שנכנסים בו, ואחר כך יוצאים המים בתקף של הדרום, ומשקה את כל חיות השדה, כמו שנאמר ׳ישקו כל חיתו שדי׳ (תהלים קד, יא). ובא ראה, ים שקופא שואב את כל המים ומפשיר בכח הדרום כמו שנתבאר, ומשום כך איננו מלא, ונאמר.

מן המפרשים

אור החמה: ר' אבא פתח כל הנחלים וגו' כד אינון נחלין הם ז' מדות הבאים בשפע אל המ' שנקראת ים והנה בעת שהיות מעשה התחתונים אינם הגונים ולא כ"כ רעים אז ראוי לייסרם אמנם אינו כ"כ רעים שלא יושפע השפע מלמעלה אל המ' אמנם אותו השפע מתעכב מצד הדין…

הסולם: ר' אבא פתח וכו': ר"א פתח, כל הנחלים הולכים אל הים וגו', מקרא זה נתבאר, ואמרו אותו החברים. אבל בוא וראה, כשאלו הנחלים, שהם האורות דז"א, הולכים אל הים, שהוא המלכות, והים מקבל אותם ובולע אותם לתוכו, משום שהמים נקפאים תוך הים,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: