ממלכת הזוהר › זוהר › וארא › מאמר 17: ׳ושרץ היאור צפרדעים׳ - בכי רחל וסוד מכות מצרים › פיסקה 12 (ל ע"א)

צפרדעי מצרים כמשל לישראל שאינם שוככים - ומיתת הילדים

וארא · ׳ושרץ היאור צפרדעים׳ - בכי רחל וסוד מכות מצרים · מאמר 17 · פיסקה 12 · דף ל ע"א

לשון הזוהר

וְעַל דָּא, אַדְכַּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, וְסָלִיק עַל פַּרְעֹה, אִלֵּין דְּלָא מִשְׁתַּכְכֵי יְמָמָא וְלֵילְיָא, וּמַאן אִינּוּן. אוּרְדְּעַנְיָא, דְּקַלֵהוֹן לָא מִשְׁתְּכַךְ תָּדִיר, בְּגִין דְּאַתְקִיף בְּעַמָּא קַדִּישָׁא, דְּלָא מִשְׁתַּכְכֵי יְמָמָא וְלֵילֵי, לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְלָא הֲוָה בַּר נָשׁ בְּמִצְרַיִם, דְּיָכִיל לְמִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. וּמִנַּיְיהוּ אִתְחַבְּלָת אַרְעָא. וּמִקַּלֵּהוֹן הֲווֹ יְנוֹקִין וְרַבְיָין מֵתִין. וְאִי תֵּימָא הֵיךְ לָא יַכְלִין לְקָטְלָא לוֹן. אֶלָּא, אִי אֲרִים בַּר נָשׁ חוּטְרָא, אוֹ אֲבָנָא, לְקָטְלָא חֲדָא, אִתְבַקְעַת, וְנָפְקִין שִׁית מִינָהּ, מִגּוֹ מְעָהָא, וְאַזְלֵי וְטַרְטָשֵׁי בְּאַרְעָא, עַד דְּהַוִי, מִתְמַנָע לְמִקְרָב בְּהוּ.

תרגום

וְלָכֵן הִזְכִּירָם הקב"ה בְּמִצְרַיִם וְעָלָה עַל פַּרְעֹה, אֵלּוּ שֶׁלֹּא שׁוֹכְכִים יוֹמָם וָלַיְלָה, וּמִי הֵם? צְפַרְדְּעִים, שֶׁקּוֹלָם לֹא שׁוֹכֵךְ תָּמִיד, מִשּׁוּם שֶׁהֶחֱזִיק בָּעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹּא שׁוֹכְכִים יָמִים וְלֵילוֹת לְשַׁבֵּחַ אֶת הקב"ה, וְלֹא הָיָה אִישׁ בְּמִצְרַיִם שֶׁיָּכֹל לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה, וּמֵהֶם נִשְׁחֲתָה הָאָרֶץ, וּמִקּוֹלָם הָיוּ יוֹנְקִים וִילָדִים קְטַנִּים מֵתִים. וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ לֹא יָכְלוּ לַהֲרֹג אוֹתָם? אֶלָּא אִם הֵרִים אָדָם מַקֵּל אוֹ אֶבֶן לַהֲרֹג אַחַת, הִתְבַּקְּעָה וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שֵׁשׁ מִתּוֹךְ מֵעֶיהָ, וְהוֹלְכוֹת וּמְקַלְקְלוֹת אֶת הָאָרֶץ עַד שֶׁהָיָה מֵהַנִּמְנָע לִקְרַב אֲלֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא, אדכר לון קודשא בריך הוא במצרים, וסליק על פרעה, אלין דלא משתככי יממא וליליא, ומאן אינון. אורדעניא, דקלהון לא משתכך תדיר, בגין דאתקיף בעמא קדישא, דלא משתככי יממא ולילי, לשבחא ליה לקודשא בריך הוא. ולא הוה בר נש במצרים, דיכיל למשתעי בהדי הדדי. ומנייהו אתחבלת ארעא. ומקלהון הוו ינוקין ורביין מתין. ואי תימא היך לא יכלין לקטלא לון. אלא, אי ארים בר נש חוטרא, או אבנא, לקטלא חדא, אתבקעת, ונפקין שית מינה, מגו מעהא, ואזלי וטרטשי בארעא, עד דהוי, מתמנע למקרב בהו.

התרגום: ולכן הזכירם הקב"ה במצרים ועלה על פרעה, אלו שלא שוככים יומם ולילה, ומי הם? צפרדעים, שקולם לא שוכך תמיד, משום שהחזיק בעם הקדוש שלא שוככים ימים ולילות לשבח את הקב"ה, ולא היה איש במצרים שיכל לדבר זה עם זה, ומהם נשחתה הארץ, ומקולם היו יונקים וילדים קטנים מתים. ואם תאמר, איך לא יכלו להרג אותם? אלא אם הרים אדם מקל או אבן להרג אחת, התבקעה ויצאו ממנה שש מתוך מעיה, והולכות ומקלקלות את הארץ עד שהיה מהנמנע לקרב אליהם.

מן המפרשים

אור החמה: וע"ד אדכר לון קב"ה. זכר שעתידים ישראל לעסוק בתורה בפלגות ליליא ולהתפלל ג' תפלות לכך הביא עליהם צפרדעים שאינם (משכיבים) [משככים] יממא וליליא: ונפקין שית מינה. כנגד מה שנתברכו ישראל שהיו יולדות ששה בכרס א' כדי להנקם מאותם שהיה…

הסולם: ועל דא אדכר וכו': ועל זה, הזכיר אותם הקב"ה במצרים, ועלו על פרעה, אלו שאינם משתככים יום ולילה, ומי הם. הם הצפרדעים שקולם אינו משתתק לעולם. והוא משום שהתקיף בעם הקדוש שאינם שותקים יום ולילה מלשבח את הקב"ה. ולא היה אדם במצרים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר