ממלכת הזוהר › זוהר › וארא › מאמר 17: ׳ושרץ היאור צפרדעים׳ - בכי רחל וסוד מכות מצרים › פיסקה 11 (ל ע"א)

התעוררות המלך למטרוניתא בחצות - צפון ודרום ושירת הבוקר

וארא · ׳ושרץ היאור צפרדעים׳ - בכי רחל וסוד מכות מצרים · מאמר 17 · פיסקה 11 · דף ל ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כַּד מַלְכָּא, אָתֵי לְעַרְסֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְפְּלִיג לֵילְיָא, רוּחָא דְּצָפוֹן אִתְּעַר, דְּאִיהוּ אִתְּעַר חֲבִיבוּתָא לְגַבֵּי מַטְרוֹנִיתָא, דְּאִלְמָלֵא אִתְעָרוּתָא דְּצָפוֹן, לָא אִתְחֲבָּר מַלְכָּא בַּהֲדָהּ, בְּגִין דְּצָפוֹן שָׁארֵי חֲבִיבוּתָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר, ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי׳ (שיר השירים ב, ו). וְדָרוֹם חָבִיק בִּרְחִימוּ דִּכְתִּיב ׳וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳, כְּדֵין כַּמָּה בְּדִיחִין מִתְעָרִין שִׁירָתָא, עַד דְּאָתֵי צַפְרָא, דִּכְתִּיב, ׳בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלהִים׳ (איוב לח, ז). וְכַד אָתֵי צַפְרָא, כֻּלְּהוּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי אַמְרֵי שִׁירָתָא, וְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְונָא דָּא לְתַתָּא, דִּכְתִּיב, ׳הַמַּזְכִּירִים אֶת יהו"ה אַל דֳּמִי לָכֶם׳ (ישעיהו סב, ו-ז). ׳אַל דֳּמִי לָכֶם׳ - לְתַתָּא דַּיְיקָא. (בלילה) כַּד אִתְפְּלִיג לֵילְיָא, אִינּוּן דְּתִיאוּבְתָּא דִּילְהוֹן לְאַדְכְּרָא תָּדִיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא יָהֲבֵי שְׁכִיבוּ לְלִבָּא, וְקַיְימִין לְאַדְכְּרָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כַּד סָלִיק צַפְרָא מַקְדִּימִין לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, וּמְשַׁבְּחָאן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֵן בָּתַר פַּלְגּוּת יוֹמָא. וְכֵן בְּלֵילְיָא, כַּד אִתְחֲשָׁךְ וְאִתְדְּבַק לֵילְיָא בְּחָשׁוֹכָא, וּבַת שִׁמְשָׁא. עַל אִלֵּין כְּתִיב ׳הַמַּזְכִּירִים אֶת׳ יהו " ׳ה אַל דֳּמִי לָכֶם׳. וְדָא עַמָּא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל.

תרגום

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ בָּא לְמִטָּתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחֱלָק הַלַּיְלָה, רוּחַ צָפוֹן מִתְעוֹרֶרֶת, שֶׁהִיא מְעוֹרֶרֶת חֲבִיבוּת לַמַּטְרוֹנִיתָא, שֶׁאִלְמָלֵא רוּחַ הַצָּפוֹן אֵין מִתְחַבֵּר הַמֶּלֶךְ עִמָּהּ, מִשּׁוּם שֶׁמִּצָּפוֹן מַתְחִילָה חֲבִיבוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳(שִׁיר ב) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי׳ - וְדָרוֹם מְחַבֵּק בְּאַהֲבָה, שֶׁכָּתוּב ׳וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי (שיר השירים ב, ו)׳ - וְאָז כַּמָּה בַּדְּחָנִים מְעוֹרְרִים שִׁירָה עַד שֶׁבָּא הַבֹּקֶר, שֶׁכָּתוּב (איוב לח) ׳בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים (איוב לח, ז)׳. וּכְשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, כָּל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים אוֹמְרִים שִׁירָה, וְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ כֵן לְמַטָּה, שֶׁכָּתוּב (ישעיה סב) ׳הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם׳ (ישעיה סב, ו) - ׳אַל דֳּמִי לָכֶם׳ - לְמַטָּה דַּוְקָא (בַּלַּיְלָה). כְּשֶׁנֶּחֱלָק הַלַּיְלָה, אוֹתָם שֶׁתְּשׁוּקָתָם לְהַזְכִּיר תָּמִיד אֶת הקב"ה, לֹא נוֹתְנִים שֵׁנָה לַלֵּב, וְעוֹמְדִים לְהַזְכִּיר אֶת הקב"ה. כְּשֶׁעוֹלֶה הַבֹּקֶר, מַקְדִּימִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמְשַׁבְּחִים אֶת הקב"ה, וְכֵן אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, וְכֵן בַּלַּיְלָה כְּשֶׁנֶּחְשָׁךְ וְנִדְבָּק הַלַּיְלָה בַּחֹשֶׁךְ וְלָן הַשֶּׁמֶשׁ, וְעַל אֵלֶּה כָּתוּב ׳הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם׳ (ישעיה סב, ו) - וְזֶה עַם יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כד מלכא, אתי לערסיה, בשעתא דאתפליג ליליא, רוחא דצפון אתער, דאיהו אתער חביבותא לגבי מטרוניתא, דאלמלא אתערותא דצפון, לא אתחבר מלכא בהדה, בגין דצפון שארי חביבותא, כמה דאתמר, ׳שמאלו תחת לראשי׳ (שיר השירים ב, ו). ודרום חביק ברחימו דכתיב ׳וימינו תחבקני׳, כדין כמה בדיחין מתערין שירתא, עד דאתי צפרא, דכתיב, ׳ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים׳ (איוב לח, ז). וכד אתי צפרא, כלהו עלאי ותתאי אמרי שירתא, וישראל כגוונא דא לתתא, דכתיב, ׳המזכירים את יהו"ה אל דמי לכם׳ (ישעיהו סב, ו-ז). ׳אל דמי לכם׳ - לתתא דייקא. (בלילה) כד אתפליג ליליא, אינון דתיאובתא דילהון לאדכרא תדיר לקודשא בריך הוא, לא יהבי שכיבו ללבא, וקיימין לאדכרא ליה לקודשא בריך הוא. כד סליק צפרא מקדימין לבי כנישתא, ומשבחאן ליה לקודשא בריך הוא. וכן בתר פלגות יומא. וכן בליליא, כד אתחשך ואתדבק ליליא בחשוכא, ובת שמשא. על אלין כתיב ׳המזכירים את׳ יהו " ׳ה אל דמי לכם׳. ודא עמא קדישא דישראל.

התרגום: בא ראה, כשהמלך בא למטתו בשעה שנחלק הלילה, רוח צפון מתעוררת, שהיא מעוררת חביבות למטרוניתא, שאלמלא רוח הצפון אין מתחבר המלך עמה, משום שמצפון מתחילה חביבות, כמו שנאמר ׳(שיר ב) שמאלו תחת לראשי׳ - ודרום מחבק באהבה, שכתוב ׳וימינו תחבקני (שיר השירים ב, ו)׳ - ואז כמה בדחנים מעוררים שירה עד שבא הבקר, שכתוב (איוב לח) ׳ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים (איוב לח, ז)׳. וכשבא הבקר, כל העליונים והתחתונים אומרים שירה, וישראל כמו כן למטה, שכתוב (ישעיה סב) ׳המזכירים את ה' אל דמי לכם׳ (ישעיה סב, ו) - ׳אל דמי לכם׳ - למטה דוקא (בלילה). כשנחלק הלילה, אותם שתשוקתם להזכיר תמיד את הקב"ה, לא נותנים שנה ללב, ועומדים להזכיר את הקב"ה. כשעולה הבקר, מקדימים לבית הכנסת ומשבחים את הקב"ה, וכן אחר חצות היום, וכן בלילה כשנחשך ונדבק הלילה בחשך ולן השמש, ועל אלה כתוב ׳המזכירים את ה' אל דמי לכם׳ (ישעיה סב, ו) - וזה עם ישראל הקדוש.

מן המפרשים

אור החמה: ת"ח כד מלכא ת"ת ערסיה מ'. רוחא דצפון ת"ת רוח מצד הגבורה מעורר אותה שהאהבה תחלתה מן השמאל וסופה בימין. וז"ש שארי חביבותא אלמלא הוא לא יתעורר מן הימין לכך יקדם רוח צפון קודם אור הבקר לעורר היחוד שהוא ההתחלה ועיקר לכל והיינו…

הסולם: ת"ח, כד מלכא וכו': בוא וראה, כשהמלך שהוא ז"א, בא למטתו שהיא המלכות, בשעה שנחצה הלילה, רוח הצפון נתעורר, שהוא קו השמאל, שהוא מעורר אהבה אל המטרוניתא, דהיינו אל המלכות, כי לולא התעוררות הצפון לא היה המלך מתחבר עמה. משום שמצפון…

נפש דוד: לא יהבי שכיכו ללבא: אין לבם נח מלזעור תמיד. ואיפשר האי "ללבא" של הקב"ה קאמר, וכמ"ש יום נקם בלבי. והקב"ה נקרא 'לב' כדאיתא במדרש מדכתיב צור לבבי.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: