ממלכת הזוהר › זוהר › וארא › מאמר 16: ׳ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן קח מטך׳ - סוד מכת דם ויד החזקה › פיסקה 13 (כט ע"א)

עיטור כנסת ישראל בלחם ויין - חדוה שלמה בימין ובשמאל

וארא · ׳ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן קח מטך׳ - סוד מכת דם ויד החזקה · מאמר 16 · פיסקה 13 · דף כט ע"א

לשון הזוהר

אֲמַר לֵיהּ קָלָא חַד שְׁמַעְנָא מֵאַבָּא, דְּהֲוָה אָמַר בְּהַאי קְרָא, דְּשְׁלֹמֹה קָא אַזְהַר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, לְאַעְטְּרָא לָהּ לכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה, דְּאִיהוּ סִטְרָא דִּימִינָא, וְאִיהוּ נָהֲמָא, דְּיִתְעֲטָּר בְּחֶדְוָה. וּלְבָתַר, יִתְעֲטָּר בְּחַמְרָא, דְּאִיהוּ שְׂמָאלָא, בְּגִין דְּתִשְׁתְּכַח בִּמְהֵימָנוּתָא דְּכֹלָּא, חֶדְוָותָא שְׁלֵימָתָא, בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא, וְכַד תֶּהוֵי בֵּין תַּרְוַויְיהוּ כְּדֵין כָּל בִּרְכָּאן שָׁרָאן בְּעָלְמָא. וְכָל דָּא, כַּד אִתְרְעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ׳. אָתָא ר' חִיָּיא וּנְשָׁקֵיהּ, אָמַר, חַיֶּיךָ בְּרִי הַאי מִלָּה שָׁבַקְנָא בְּגִינָךְ, וְהַשְׁתָּא יָדַעְנָא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְאַעְטְּרָא לָךְ בְּאוֹרַיְיתָא.

תרגום

אָמַר לוֹ, קוֹל אֶחָד שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁהָיָה אוֹמֵר בַּפָּסוּק הַזֶּה, שֶׁשְּׁלֹמֹה מַזְהִיר אֶת הָאָדָם לְעַטֵּר אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה, שֶׁהוּא צַד יָמִין, וְהוּא רָצוֹן, וְהוּא לֶחֶם שֶׁיִּתְעַטֵּר בְּחֶדְוָה. וְאַחַר כָּךְ יִתְעַטֵּר בְּיַיִן, שֶׁהוּא שְׂמֹאל, כְּדֵי שֶׁתִּמָּצֵא בַּמְּהֵימְנוּתָא שֶׁל הַכֹּל חֶדְוָה שְׁלֵמָה, בְּיָמִין וּשְׂמֹאל, וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם, וְאָז כָּל הַבְּרָכוֹת שׁוֹרוֹת בָּעוֹלָם. וְכָל זֶה כְּשֶׁמִּתְרַצֶּה הקב"ה בְּמַעֲשֵׂי בְּנִי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךְ׳ (קהלת ט, ז) - בָּא רַבִּי חִיָּיא וּנְשָׁקוֹ. אָמַר, חַיֶּיךְ בְּנִי, דָּבָר זֶה הִשְׁאַרְתִּי בִּשְׁבִילְךְ, וְעַכְשָׁו יָדַעְתִּי שֶׁרוֹצֶה הקב"ה לְעַטֵּר אוֹתְךְ בַּתּוֹרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה קלא חד שמענא מאבא, דהוה אמר בהאי קרא, דשלמה קא אזהר ליה לבר נש, לאעטרא לה לכנסת ישראל בשמחה, דאיהו סטרא דימינא, ואיהו נהמא, דיתעטר בחדוה. ולבתר, יתעטר בחמרא, דאיהו שמאלא, בגין דתשתכח במהימנותא דכלא, חדוותא שלימתא, בימינא ושמאלא, וכד תהוי בין תרווייהו כדין כל ברכאן שראן בעלמא. וכל דא, כד אתרעי קודשא בריך הוא בעובדיהון דבני נשא, הדא הוא דכתיב ׳כי כבר רצה האלהים את מעשיך׳. אתא ר' חייא ונשקיה, אמר, חייך ברי האי מלה שבקנא בגינך, והשתא ידענא, דקודשא בריך הוא בעי לאעטרא לך באורייתא.

התרגום: אמר לו, קול אחד שמעתי מאבי שהיה אומר בפסוק הזה, ששלמה מזהיר את האדם לעטר את כנסת ישראל בשמחה, שהוא צד ימין, והוא רצון, והוא לחם שיתעטר בחדוה. ואחר כך יתעטר ביין, שהוא שמאל, כדי שתמצא במהימנותא של הכל חדוה שלמה, בימין ושמאל, וכאשר תהיה בין שניהם, ואז כל הברכות שורות בעולם. וכל זה כשמתרצה הקב"ה במעשי בני אדם. זהו שכתוב ׳כי כבר רצה האלהים את מעשיך׳ (קהלת ט, ז) - בא רבי חייא ונשקו. אמר, חייך בני, דבר זה השארתי בשבילך, ועכשו ידעתי שרוצה הקב"ה לעטר אותך בתורה.

מן המפרשים

מקדש מלך: שלימתא בימינא ובשמאלא נ"ב ואע"ג דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כבר יישב הרב דהכל אמת והא והא איתא עכ"ל וישוב הרב הוא בליקוטים שאמר אע"ג דכתיב שמאלו וכו' עכ"ז צריך התעוררות הימין בתחלה: האי מלה שבקנא בגינך פי' סוד זה הייתי…

אור החמה: בשמחה דאיהו סטרא דימינא ר"ל ימין הבינה. ואו' אכול ושתה אל הדרך הזה ירצה שהיא תשפיע לך בענין שתאכל שפע המ' מצד ימין הבינה לחם בשמחה והשפע משמאל הבינה יין בלב טוב. רצה האלהים אפשר דהיינו אימא הקושרת או רצה המ' שהיא נקשרת במעשיך…

הסולם: א"ל קלא חד וכו': אמר לו הילד קול אחד, כלומר דבר אחד, שמעתי מאבא, שהיה אמר במקרא הזה. ששלמה הזהיר את בני אדם, לעטר את כנסת ישראל, שהיא המלכות, בשמחה, שהוא צד ימין, דהיינו אור החסדים, והוא לחם, שיתעטר בשמחה. כי לחם רומז על אור…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: