לה' הארץ ומלואה - ארץ ישראל משקה תחילה ואחריה תבל
וארא · ׳וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי׳ - דרגת גילוי האבות לעומת משה · מאמר 1 · פיסקה 14 · דף כב ע"ב
לשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי (נ"א רבי ייסא) פָּתַח, ׳לְדָוִד (נ' ע"א) מִזְמוֹר לַיהו"ה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָּהּ׳ (תהילים כד, א) - הָאָרֶץ - דָּא אַרְעָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי קַיְּימָא לְאִתְשַׁקְיָיא מִנֵּיהּ, וּלְאִתְבָּרְכָא מִנֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר מִנָּהּ אִתְשַׁקְיָיא עָלְמָא כֹּלָּא. ׳תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָּהּ׳ - דָּא שְׁאַר אַרְעָאן, דְּשַׁתְאָן מִינָהּ, מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, (תהילים ט ט). ׳וְהוּא יִשְׁפּוֹט תֵּבֵל בְּצֶדֶק׳.
תרגום
רַבִּי יוֹסֵי (רַבִּי יֵיסָא) פָּתַח, ׳לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׳ (תהלים כד, א) - הָאָרֶץ - זוֹ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְהִשָּׁקוֹת מִמֶּנּוּ וּלְהִתְבָּרֵךְ מִמֶּנּוּ בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ מִמֶּנָּה נִשְׁקָה כָּל הָעוֹלָם. ׳תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׳ - אֵלּוּ שְׁאָר הָאֲרָצוֹת שֶׁשּׁוֹתוֹת מִמֶּנָּה. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק׳ (תהלים ט, ט).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יוסי (נ"א רבי ייסא) פתח, ׳לדוד (נ' ע"א) מזמור ליהו"ה הארץ ומלואה תבל ויושבי בה׳ (תהילים כד, א) - הארץ - דא ארעא קדישא דישראל, דאיהי קיימא לאתשקייא מניה, ולאתברכא מניה בקדמיתא, ולבתר מנה אתשקייא עלמא כלא. ׳תבל ויושבי בה׳ - דא שאר ארעאן, דשתאן מינה, מנא לן. דכתיב, (תהילים ט ט). ׳והוא ישפוט תבל בצדק׳.
התרגום: רבי יוסי (רבי ייסא) פתח, ׳לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל וישבי בה׳ (תהלים כד, א) - הארץ - זו הארץ הקדושה של ישראל שהיא עומדת להשקות ממנו ולהתברך ממנו בראשונה, ואחר כך ממנה נשקה כל העולם. ׳תבל וישבי בה׳ - אלו שאר הארצות ששותות ממנה. מנין לנו? שכתוב ׳והוא ישפט תבל בצדק׳ (תהלים ט, ט).
מן המפרשים
אור החמה: תבל ויושבי בה דא שאר ארען ממש למטה שאר ארצו' ולמעלה השרים ומפני ריבוי מיניהם קראם תבל לשון ערבוביא והם נשפעים מהמלכות הנקראת צדק והיינו והוא הנסתר מלמעלה ישפוט וינהיג תבל שהם שאר ארצות שאר שרי' בצדק שהיא דין ולכך היא מקבלת שקט…
הסולם: ר' יוסי פתח וכו': רי"פ, לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. הארץ זו היא ארץ הקדושה של ישראל, שהיא עומדת להישקות ממנו, מן ה', ולהתברך ממנו מתחילה, ואחר כך ממנה נשקה העולם כולו. תבל ויושבי בה, זו היא שאר הארצות, השותים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: