משל האישה שהתלוננה למלך - טעם שלא נענש משה על דבריו
וארא · ׳וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי׳ - דרגת גילוי האבות לעומת משה · מאמר 1 · פיסקה 11 · דף כב ע"ב
לשון הזוהר
וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מֹשֶׁה, אִלְמָלֵא דְּהֲוָה מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, אִישׁ הָאֱלֹהִים, אִתְעַנָּשׁ עַל מַה דְּאָמַר, אֲבָל בְּגִינִי הַאי, לָא אִתְעַנָּשׁ. לְבַר נָשׁ דְּנָפַל לֵיהּ קְטָטָה בִּדְבִיתְהוּ, וְאָמַר לָהּ מִלִּין, שָׁרַאת הִיא לְאִתְרַעֲמָא, כֵּיוָן דְּשָׁארִית מִלָּה, הֲוָה תַּמָּן מַלְכָּא, נָטַל מַלְכָּא מִלָּה, וְהִיא שַׁתְקַת וּפַסְקַת לְמַלְּלָא. אָמַר לֵיהּ מַלְכָּא: וְכִי לָא יָדַעְתְּ דַּאֲנָא הוּא מַלְכָּא, וּמִקָּמָאי מַלִּילַת מִלִּין אִלֵּין, כִּבְיָכוֹל אוּף הָכִי מֹשֶׁה, ׳וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל׳ יהו"׳ה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעוֹתָה׳ וְגוֹ'. - מִיָּד - ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה׳ - שָׁארֵי לְאִתְרָעֲמָא. מִיָּד נָטַל מַלְכָּא מִלָּה ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי׳ יהו"ה - וְלָא יָדַעְתּ דַּאֲנָא הוּא מַלְכָּא, וּמִקָּמַאי מַלִּילַת מִלִּין אִלֵּין.
תרגום
וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מֹשֶׁה אִלְמָלֵא שֶׁהָיָה בַּעַל הַבַּיִת, אִישׁ הָאֱלֹהִים, הָיָה נֶעֱנָשׁ עַל מַה שֶּׁאָמַר, אֲבָל מִשּׁוּם זֶה לֹא נֶעֱנַשׁ. לְאָדָם שֶׁנָּפְלָה לוֹ קְטָטָה בְּאִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ דְּבָרִים. הִיא הִתְחִילָה לְהִתְרַעֵם. כֵּיוָן שֶׁהִתְחִילָה דָּבָר, הָיָה שָׁם הַמֶּלֶךְ, נָטַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַדִּבּוּר, וְהִיא שָׁתְקָה וּפָסְקָה לְדַבֵּר. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: וְכִי לֹא יָדַעְתָּ שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ וּלְפָנַי דִּבַּרְתָּ דְּבָרִים אֵלּוּ? כִּבְיָכוֹל אַף כָּךְ מֹשֶׁה, ׳וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה וְגוֹ'׳ (שמות ה, כב). מִיָּד - ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה׳ (שמות ו, ב) - הִתְחִיל לְהִתְרַעֵם. מִיָּד נָטַל הַמֶּלֶךְ הַדִּבּוּר ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי׳ ה' - וְלֹא יָדַעְתָּ שֶׁאֲנִי הוּא הַמֶּלֶךְ וּלְפָנַי דִּבַּרְתָּ דְּבָרִים אֵלֶּה?!
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואמר רבי יוסי, משה, אלמלא דהוה מאריה דביתא, איש האלהים, אתענש על מה דאמר, אבל בגיני האי, לא אתענש. לבר נש דנפל ליה קטטה בדביתהו, ואמר לה מלין, שראת היא לאתרעמא, כיון דשארית מלה, הוה תמן מלכא, נטל מלכא מלה, והיא שתקת ופסקת למללא. אמר ליה מלכא: וכי לא ידעת דאנא הוא מלכא, ומקמאי מלילת מלין אלין, כביכול אוף הכי משה, ׳וישב משה אל׳ יהו"׳ה ויאמר אדני למה הרעותה׳ וגו'. - מיד - ׳וידבר אלהים אל משה׳ - שארי לאתרעמא. מיד נטל מלכא מלה ׳ויאמר אליו אני׳ יהו"ה - ולא ידעת דאנא הוא מלכא, ומקמאי מלילת מלין אלין.
התרגום: ואמר רבי יוסי, משה אלמלא שהיה בעל הבית, איש האלהים, היה נענש על מה שאמר, אבל משום זה לא נענש. לאדם שנפלה לו קטטה באשתו, ואמר לה דברים. היא התחילה להתרעם. כיון שהתחילה דבר, היה שם המלך, נטל המלך את הדבור, והיא שתקה ופסקה לדבר. אמר לו המלך: וכי לא ידעת שאני המלך ולפני דברת דברים אלו? כביכול אף כך משה, ׳וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעתה וגו'׳ (שמות ה, כב). מיד - ׳וידבר אלהים אל משה׳ (שמות ו, ב) - התחיל להתרעם. מיד נטל המלך הדבור ׳ויאמר אליו אני׳ ה' - ולא ידעת שאני הוא המלך ולפני דברת דברים אלה?!
מן המפרשים
אור החמה: משל לבר נש וגו' ולכך משה נתרעם לנגד השכינה ויאמר למה הרעות ולכך וידבר אלהים שראת לאתרעמא והתחילה נבואה לימשך לו מן הדין והוה תמן מלכא שנבואתו מן הת"ת נטל מלכא ת"ת משך נבואה למרע"ה מאספקלריא המאירה והיתה הנבואה בתרעומת דבורו…
הסולם: ואמר ר' יוסי וכו': ואר"י, משה אם לא היה בעלו של הבית, כמ"ש עליו, תפלה למשה איש האלהים, היה נענש על מה שאמר לאדנ"י, למה הרעות לעם הזה וגו'. אבל בשביל זה שהיה בעלו של הבית לא נענש. בדומה לאדם שנפל לו מריבה עם אשתו, שהיתה בת מלך,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: