ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 23: פקודא שתיתאה פריה ורביה › פיסקה 2 (יב ע"ב)

שני עופות היוצאים עם הנשמה- ׳כי מלאכיו יצוה לך׳

הקדמה · פקודא שתיתאה פריה ורביה · מאמר 23 · פיסקה 2 · דף יב ע"ב

לשון הזוהר

וּבְאִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּעָאלִין בְּהַהִיא חַיָּה, נָפְקֵי כַּמָּה עוֹפֵי דְּפָרְחָן וְטָאסָן כָּל עָלְמָא, וְכַד נִשְׁמְתָא נָפְקָא לְהַאי עָלְמָא, הַהוּא עוֹפָא דְּפָרַח וְנָפַק בַּהֲדֵי הַאי נִשְׁמְתָא מֵהַהוּא אִילָנָא נָפִק עִמֵּיהּ. כַּמָּה נָפְקָן בְּכָל נִשְׁמְתָא וְנִשְׁמְתָא, תְּרֵין, חַד מִיַּמִּינָא וְחַד מִשְּׂמָאלָא, אִי זָכֵי אִינּוּן נָטְרִין לֵיהּ, דִּכְתִיב ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ׳, וְאִי לָא אִינּוּן מְקַטְרְגֵי עֲלֵיהּ.

תרגום

וּבְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנִּכְנָסוֹת לְאוֹתָהּ חַיָּה, יוֹצְאִים כַּמָּה עוֹפוֹת שֶׁפּוֹרְחִים וְטָסִים בְּכָל הָעוֹלָם. וְכַאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה, הָעוֹף הַהוּא שֶׁפּוֹרֵחַ וְיוֹצֵא עִם הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מֵאוֹתוֹ הָעֵץ יוֹצֵא עִמּוֹ. כַּמָּה יוֹצְאִים עִם כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה, שְׁנַיִם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל. אִם הוּא זוֹכֶה - הֵם שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ, כַּכָּתוּב: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ. וְאִם לֹא - הֵם מְקַטְרְגִים עָלָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובאינון נשמתין דעאלין בההיא חיה, נפקי כמה עופי דפרחן וטאסן כל עלמא, וכד נשמתא נפקא להאי עלמא, ההוא עופא דפרח ונפק בהדי האי נשמתא מההוא אילנא נפק עמיה. כמה נפקן בכל נשמתא ונשמתא, תרין, חד מימינא וחד משמאלא, אי זכי אינון נטרין ליה, דכתיב ׳כי מלאכיו יצוה לך׳, ואי לא אינון מקטרגי עליה.

התרגום: ובאותן הנשמות שנכנסות לאותה חיה, יוצאים כמה עופות שפורחים וטסים בכל העולם. וכאשר הנשמה יוצאת אל העולם הזה, העוף ההוא שפורח ויוצא עם הנשמה הזו מאותו העץ יוצא עמו. כמה יוצאים עם כל נשמה ונשמה, שנים, אחד מימין ואחד משמאל. אם הוא זוכה - הם שומרים אותו, ככתוב: כי מלאכיו יצוה לך. ואם לא - הם מקטרגים עליו.

מן המפרשים

יהל אור: נפקו כמה עופי. ר"ל זהו ועוף יעופף. ואמרו ועוף מיכאל יעופף גביראל. במיכאל נאמר ויעף ובגבריאל נאמר מועף ביעף. וז"ש כאן תרין חד מימינא וכו' א"ר פנחס תלתא כו' ור"ל יעופף לבד שנים והן ג':

אור החמה: ובאינון נשמתין דעאלין בההוא חיה וגו' נראה שהם מתחדשים מצד אותם הבתולות [אפ' דצ"ל הבחינות וכן בסמוך ג"כ] שעלו בסו' הזווג כנודע ישראל יולידו בספי' נשמות ואותם הבתולות העליונות בסוד האור המתחלק אליהם יתהוו לשמירת הנשמות מלאכין…

מהרח"ו: עופין דנפקין בהדי נשמתא. עניינם פרשתי בפרשת תרומה דף קמ"ב ע"ב בסוד פסוק 'כעבד ישאף צל' (איוב ז ב) , ע"ש:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: