מצוה ששית, פריה ורביה- הנהר נובע ונשמות חדשות
הקדמה · פקודא שתיתאה פריה ורביה · מאמר 23 · פיסקה 1 · דף יב ע"ב
לשון הזוהר
פִּקּוּדָא שְׁתִיתָאָה, לְאִתְעַסְּקָא בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, דְּכָל מַאן דְּאִתְעַסַּק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, גָּרִים לְהַהוּא נָהָר לְמֶהֱוֵי נְבִיעַ תָּדִיר וְלָא יִפְסְקוּן מֵימוֹי, וְיַמָּא אִתְמַלְיָא בְּכָל סִטְרִין, וְנִשְׁמָתִין חַדְתִּין מִתְחַדְּשָׁן וְנָפְקִין מֵהַהוּא אִילָנָא, וְחֵילִין סַגִּיאִין אִתְרַבִּיאוּ לְעֵילָּא בַּהֲדֵי אִינּוּן נִשְׁמָתִין. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳, דָּא בְּרִית קְיָימָא קַדִּישָׁא, נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק, וּמַיָּא דִילֵיהּ אִתְרַבִּיאוּ וְרָחֲשִׁין רִחֲשָׁא וְרִבּוּיָא דְּנִשְׁמְתֵיהּ לְהַהִיא חַיָּה.
תרגום
מִצְוָה שִׁשִּׁית - לְהִתְעַסֵּק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, גּוֹרֵם לְאוֹתוֹ נָהָר לִהְיוֹת נוֹבֵעַ תָּמִיד וְלֹא יִפָּסְקוּ מֵימָיו. וְהַיָּם מִתְמַלֵּא בְּכָל הַצְּדָדִים. וּנְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וְיוֹצְאוֹת מֵאוֹתוֹ הָאִילָן, וּצְבָאוֹת רַבִּים מִתְגַּדְּלִים לְמַעְלָה עִם אוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, זוֹ בְּרִית קֹדֶשׁ, הַנָּהָר שֶׁנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא, וְהַמַּיִם שֶׁלּוֹ מִתְרַבִּים וְשׁוֹרְצִים שֶׁרֶץ וְרִבּוּי שֶׁל נְשָׁמוֹת לְאוֹתָהּ חַיָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פקודא שתיתאה, לאתעסקא בפריה ורביה, דכל מאן דאתעסק בפריה ורביה, גרים לההוא נהר למהוי נביע תדיר ולא יפסקון מימוי, וימא אתמליא בכל סטרין, ונשמתין חדתין מתחדשן ונפקין מההוא אילנא, וחילין סגיאין אתרביאו לעילא בהדי אינון נשמתין. הדא הוא דכתיב ׳ישרצו המים שרץ נפש חיה׳, דא ברית קיימא קדישא, נהר דנגיד ונפיק, ומיא דיליה אתרביאו ורחשין רחשא ורבויא דנשמתיה לההיא חיה.
התרגום: מצוה ששית - להתעסק בפריה ורביה. שכל מי שמתעסק בפריה ורביה, גורם לאותו נהר להיות נובע תמיד ולא יפסקו מימיו. והים מתמלא בכל הצדדים. ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מאותו האילן, וצבאות רבים מתגדלים למעלה עם אותם הנשמות. זהו שכתוב: ישרצו המים שרץ נפש חיה, זו ברית קדש, הנהר שנמשך ויוצא, והמים שלו מתרבים ושורצים שרץ ורבוי של נשמות לאותה חיה.
מן המפרשים
אור החמה: פקודא שתיתאה. הענין כי היסוד העליון מתעורר ע"י יסוד תחתון ופועל ענין הנשמה למעלה כמו שהוא עושה למטה כי הוא גרים לההוא נהר יסוד למיהוי נביע תדיר דהיינו מציאות השפע. והנה יש ד' בחינות הא' מצד המ' אמר נביע תדי' שלא יחסר לה שפע…
רמ"ז: פקודא שתיתאה לאתעסקא בפריה ורביה. כבר הקדמנו פעמים שמצוה זו מכוונת למדת הגבורה. והנה הרב זלה"ה כתב (שעהמ"צ שמיני) בפסוק 'וארבה את זרעו' (יהושע כד ג) וז"ל, יצחק סוד הגבורה למעלה בזכר, וה"ס ד' בנים כידוע (פי' יצחק גימטריא ד"פ…
נזר ישראל: דכל מאן דאתעסק בפו"ר כו'. שיהא כן בכוונה כמ"ש ברע"מ פרשה תצא (רפ:) בפרשת יבום: (ני97)