ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 12: בלילא דכלה › פיסקה 24 (ט ע"א)

׳איש מדה׳- שבת ותחום, מסוף העולם ועד סופו

הקדמה · בלילא דכלה · מאמר 12 · פיסקה 24 · דף ט ע"א

לשון הזוהר

וְהַאי קְרָא בִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה אִתְּמַר, ׳אִישׁ מִדָּה׳ כֹּלָּא חַד, ׳אִישׁ מַרְאֶה׳ וְ׳אִישׁ מִדָּה׳ כֹּלָּא חַד, בְּגִין דְּאִיהוּ שַׁבָּת וּתְחוּמָא, דִּכְתִיב ׳וּמַדּוֹתֶם מִחוּץ לָעִיר׳, וּכְתִיב ׳לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה׳, וְעַל דָּא ׳אִישׁ מִדָּה׳ אִיהוּ, וְאִיהוּ מַמָּשׁ אִישׁ מִדָּה אִיהוּ, אָרְכֵּיהּ מִסְּיָיפֵי עָלְמָא וְעַד סְיָיפֵי עָלְמָא, אָדָם הָרִאשׁוֹן הָכִי הֲוָה. וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב ׳חָמֵשׁ בָּאַמָּה׳, אִינּוּן חָמֵשׁ בָּאַמָּה מִסְּיָיפֵי עָלְמָא עַד סְיָיפֵי עָלְמָא הֲוָה.

תרגום

וּפָסוּק זֶה בִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה נֶאֱמַר. אִישׁ מִדָּה הַכֹּל אֶחָד, אִישׁ מַרְאֶה וְאִישׁ מִדָּה הַכֹּל אֶחָד, בִּגְלַל שֶׁהוּא שַׁבָּת וּתְחוּם, שֶׁכָּתוּב: וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר, וְכָתוּב: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה. וְעַל זֶה אִישׁ מִדָּה הוּא, וְהוּא מַמָּשׁ אִישׁ מִדָּה הוּא, אָרְכּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם. אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּךְ הָיָה. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב חָמֵשׁ בָּאַמָּה, אוֹתָם חָמֵשׁ בָּאַמָּה הָיוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר, ׳איש מדה׳ כלא חד, ׳איש מראה׳ ו׳איש מדה׳ כלא חד, בגין דאיהו שבת ותחומא, דכתיב ׳ומדותם מחוץ לעיר׳, וכתיב ׳לא תעשו עול במשפט במדה׳, ועל דא ׳איש מדה׳ איהו, ואיהו ממש איש מדה איהו, ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא, הא כתיב ׳חמש באמה׳, אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה.

התרגום: ופסוק זה במתיבתא עלאה נאמר. איש מדה הכל אחד, איש מראה ואיש מדה הכל אחד, בגלל שהוא שבת ותחום, שכתוב: ומדתם מחוץ לעיר, וכתוב: לא תעשו עול במשפט במדה. ועל זה איש מדה הוא, והוא ממש איש מדה הוא, ארכו מסוף העולם ועד סוף העולם. אדם הראשון כך היה. ואם תאמר, הרי כתוב חמש באמה, אותם חמש באמה היו מסוף העולם ועד סוף העולם.

מן המפרשים

כתם פז: איש מדה כלא חד בגין דאיהו שבת ותחומיה כלומר כי הכח ההוא של יסוד הנרמז באיש מראה בוקע ויוצא לתחום שבת שהוא מדת אלפים אמה לכל רוח והוא סוד ונהר יוצא מעדן וכו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שהוא תחום שבת והוא סוד ומדותם מחוץ לעיר…

מקדש מלך: במתובתא עילאה כתב הרב היא ישיבה של הקב"ה ומתיבתא דרקיעא היא של מט"ט: שבת ותחומא שבת היא המלכות שהיא סוף הקדושה ואח"כ תחום להבדיל בין המ' ובין הס"א. וז"ש ומדותם מחוץ לעיר כי תחום שבת הוא חוץ למלכות הנקרא עיר:

אור החמה: בגין דאיהו שבת וגו' ירצה שהשכינה נקראת מראה מפני שהיא מראה כל הספי' שהם מתראות בה דהיינו עצמותה היא הנקודה האמצעית דהיינו העיר והיא שבת נקודה אמצעית וכאשר מתראות בה שאר הספי' עושים לה תחום הביב סביב לה דהיינו ומדות' מחוץ לעיר…

לכל המפרשים על פיסקה זו