ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 12: בלילא דכלה › פיסקה 19 (ט ע"א)

׳מקצה השמים מוצאו׳- מן העולם העליון ועד הקצה שלמטה

הקדמה · בלילא דכלה · מאמר 12 · פיסקה 19 · דף ט ע"א

לשון הזוהר

כֵּיוָן דְּשָׁרֵי בְּאִינּוּן רְקִיעִין וְאִתְעַטַּר בְּהוּ, כְּדֵין ׳וְהוּא כְּחָתָן יוֹצֵא מֵחוּפָּתוֹ׳, חָדֵי וְרָהִיט בְּאִינּוּן רְקִיעִין, נָפִק מִנַּיְיהוּ וְעָאל וְרָהִיט גּוֹ מִגְדְּלָא חֲדָא אַחֲרָא בַּאֲתַר אַחֲרָא. ׳מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ׳, וַדַּאי מֵעָלְמָא עִלָּאָה נָפִיק וְאָתְיָא, דְּאִיהוּ קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְעֵילָּא. ׳וּתְקוּפָתוֹ׳, מַאן ׳תְּקוּפָתוֹ׳, דָּא קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְתַתָּא, דְּאִיהִי תְּקוּפַת הַשָּׁנָה דְּאַסְחֲרָא לְכָל סְיָיפִין, וְאִתְקַשְּׁרַת מִן הַשָּׁמַיִם עַד רְקִיעָא דָּא.

תרגום

כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹרֶה בְּאוֹתָם רְקִיעִים וּמִתְעַטֵּר בָּהֶם, אֲזַי - וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ - שָׂמֵחַ וְרָץ בְּאוֹתָם רְקִיעִים, יוֹצֵא מֵהֶם וְנִכְנָס וְרָץ לְתוֹךְ מִגְדָּל אֶחָד אַחֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ - וַדַּאי מֵעוֹלָם עֶלְיוֹן יוֹצֵא וּבָא, שֶׁהוּא קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְמַעְלָה. וּתְקוּפָתוֹ - מִיהוּ תְּקוּפָתוֹ, זֶה קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְמַטָּה, שֶׁהִיא תְקוּפַת הַשָּׁנָה הַסּוֹבֶבֶת אֶת כָּל הַקְּצָווֹת, וּמִתְקַשֶּׁרֶת מִן הַשָּׁמַיִם עַד רָקִיעַ זֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כיון דשרי באינון רקיעין ואתעטר בהו, כדין ׳והוא כחתן יוצא מחופתו׳, חדי ורהיט באינון רקיעין, נפק מנייהו ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא באתר אחרא. ׳מקצה השמים מוצאו׳, ודאי מעלמא עלאה נפיק ואתיא, דאיהו קצה השמים לעילא. ׳ותקופתו׳, מאן ׳תקופתו׳, דא קצה השמים לתתא, דאיהי תקופת השנה דאסחרא לכל סייפין, ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא.

התרגום: כיון ששורה באותם רקיעים ומתעטר בהם, אזי - והוא כחתן יצא מחפתו - שמח ורץ באותם רקיעים, יוצא מהם ונכנס ורץ לתוך מגדל אחד אחר במקום אחר. מקצה השמים מוצאו - ודאי מעולם עליון יוצא ובא, שהוא קצה השמים למעלה. ותקופתו - מיהו תקופתו, זה קצה השמים למטה, שהיא תקופת השנה הסובבת את כל הקצוות, ומתקשרת מן השמים עד רקיע זה.

מן המפרשים

מקדש מלך: מקצה השמים מוצאו הוא יסוד אימא שמשם יצא זעיר ואיהו תקופת השנה הוא זעיר. והמ' מקפת אותו ומלבשת אותו. וז"ש דאסחרת לכל שייפין שהם ו"ק דזעיר: ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא פי' שבניינה מת"ת דזעיר עד יסודו כמ"ש מגיד הרקיע: דההיא…

אור החמה: מאן רקיע דא איהו וגו' היינו יסוד כנז' לעיל שהו' כולל בתוכו חמה ולבנה ת"ת ומ' וככבים ומזלו' היינו בחינתו שנקר' מזל ובינה נקר' ג"כ מזל: ודא איהו ספר זכרון הכונה הוא לומר שמלכו' נקר' כן בכל מקום ואמ' שנקר' כן כאן לפי שהיסוד שהוא…

אור יקר: ועאל ורהיט גו מגדלא וכו׳. היינו, מה שהוא מתעלה במדרגות הבינה, שהיא הנקרא מגדל הפורח באויר, נדרים באויר פורחים.

לכל המפרשים על פיסקה זו