ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 10: מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא › פיסקה 40 (ז ע"ב)

שם החקוק בשבעים ושנים שמות- שחקק בו אלישע

הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 40 · דף ז ע"ב

לשון הזוהר

אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, שְׁמָא גְּלִיפָא דְּשִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן אַגְלִיף עֲלוֹי בְּתֵבִין, בְּגִין דְּאַתְוָון דְּאַלְפָא בֵּיתָא דְּאַגְלִיף בֵּיהּ אֲבוּי בְּקַדְמֵיתָא, כַּד מִית פָּרְחוּ מִנֵּיהּ, וְהַשְׁתָּא דֶּאֱלִישָׁע חִבֵּק לֵיהּ, אַגְלִיף בֵּיהּ כָּל אִינּוּן אַתְוָון דְּשִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן, וְאַתְוָון דְּאִילֵּין שִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן גְּלִיפָן, אִינּוּן מָאתַן וְשִׁיתְּסַר אַתְוָון. וְכוּלְּהוּ אַתְוָון אַגְלִיף בְּרוּחֵיהּ אֱלִישָׁע, בְּגִין לְקַיְּימָא לֵיהּ בְּאַתְוָון דְּשִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן, וְקָרָא לֵיהּ חֲבַקּוּק, שְׁמָא דְּאַשְׁלִים לְכָל סִטְרִין, אַשְׁלִים לְחִבּוּקִין כִּדְאִתְּמַר, וְאַשְׁלִים לְרָזָא דְּמָאתַן וְשִׁיתְּסַר אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. בְּתֵבִין אִתְקַיַּים לְאַהֲדָרָא רוּחֵיהּ, וּבְאַתְוָון אִתְקַיַּים כָּל גּוּפֵיהּ עַל קִיּוּמֵיהּ, וְעַל דָּא אִקְּרִי חֲבַקּוּק.

תרגום

מָצָאנוּ בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֵׁם חָקוּק שֶׁל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֵׁמוֹת חָקַק עָלָיו בַּתֵּבוֹת, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתִיּוֹת הָא"ב שֶׁחָקַק בּוֹ אָבִיו בָּרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁמֵּת פָּרְחוּ מִמֶּנּוּ. וְכָעֵת כְּשֶׁאֱלִישָׁע חִבֵּק אוֹתוֹ, חָקַק בּוֹ כָּל אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם הַשֵּׁמוֹת, וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ הַחֲקוּקִים הֵם מָאתַיִם וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת. וְאֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת חָקַק בְּרוּחוֹ אֱלִישָׁע, כְּדֵי לְהַעֲמִידוֹ בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם הַשֵּׁמוֹת. וְקָרָא לוֹ חֲבַקּוּק, הַשֵּׁם שֶׁמַּשְׁלִים אֶת כָּל הַצְּדָדִים, מַשְׁלִים אֶת הַחִבּוּקִים, כַּמְבֹאָר. וְהִשְׁלִים לַסּוֹד שֶׁל מָאתַיִם וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. בַּתֵּבוֹת הִתְקַיֵּם לְהַחֲזִיר אֶת רוּחוֹ, וּבָאוֹתִיּוֹת הִתְקַיֵּם כָּל גּוּפוֹ עַל קִיּוּמוֹ, וְעַל כֵּן נִקְרָא חֲבַקּוּק.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן אגליף עלוי בתבין, בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא, כד מית פרחו מניה, והשתא דאלישע חבק ליה, אגליף ביה כל אינון אתוון דשבעין ותרין שמהן, ואתוון דאילין שבעין ותרין שמהן גליפן, אינון מאתן ושיתסר אתוון. וכולהו אתוון אגליף ברוחיה אלישע, בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן, וקרא ליה חבקוק, שמא דאשלים לכל סטרין, אשלים לחבוקין כדאתמר, ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא. בתבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה, ועל דא אקרי חבקוק.

התרגום: מצאנו בספרו של שלמה המלך, שם חקוק של שבעים ושנים שמות חקק עליו בתבות, משום שאותיות הא"ב שחקק בו אביו בראשונה, כשמת פרחו ממנו. וכעת כשאלישע חבק אותו, חקק בו כל אותן האותיות של שבעים ושנים השמות, והאותיות של שבעים ושנים השמות הללו החקוקים הם מאתים ושש עשרה אותיות. ואת כל האותיות חקק ברוחו אלישע, כדי להעמידו באותיות של שבעים ושנים השמות. וקרא לו חבקוק, השם שמשלים את כל הצדדים, משלים את החבוקים, כמבאר. והשלים לסוד של מאתים ושש עשרה האותיות של השם הקדוש. בתבות התקים להחזיר את רוחו, ובאותיות התקים כל גופו על קיומו, ועל כן נקרא חבקוק.

מן המפרשים

מקדש מלך: בתיבין אתקיים לאהדרא רוחיה שהם ע"ב תיבות כל שם מג' אותיות אי נמי כתב בס' ק"י כי באים ג': דויסע וכו' ממזל החל לדעת אבא ומשם ליסוד דאבא ומשם ליסוד דאימא ומשם לדעת זעיר ומשם ליסוד דידיה ומשם ליסוד דנוקבא ונעשה הכלי דמ"ן סוד רי"ו.…

אור החמה: גליון אשכחנא בספרא דשלמה מלכא וגו' צא"ל שכל העולמות באו בצירוף אלפא ביתות שהוא כ"ב אותיות כ"ב (ה) מוצאות כמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו וגו' והאדם שהוא דוגמא שהוא עולם קטן נברא ג"כ בצירוף אלפא בית' שזהו צורת האברים וציורם וע"כ…

אור יקר: למועד הזה אותיות השם לא התיבות ואלו להעמיד הגוף שהגוף נברא באלפא ביתות ותמורת אותם האלפא ביתות הם רי״ו אותיות פרט שם ע״ב. ואת.

לכל המפרשים על פיסקה זו