ענפי האילנות אומרים שירה- ׳התקבצו למקומכם׳
הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 36 · דף ז ע"א
לשון הזוהר
אָזְלוּ, מָטוּ לְחַד טוּרָא וַהֲוָה נָטֵי שִׁמְשָׁא, שָׁרוּ עַנְפִין דְּאִילָנָא דְטוּרָא לְאַקָּשָׁא דָּא בְּדָא וְאָמְרֵי שִׁירְתָא. עַד דַּהֲווּ אָזְלֵי, שָׁמְעוּ חַד קָלָא תַּקִּיפָא דַּהֲוָה אָמַר, בְּנֵי אֱלָהִין קַדִּישִׁין, אִינּוּן דְּאִתְבַּדְּרוּ בֵּינֵי חַיַּיָּא דְּהַאי עָלְמָא, אִינּוּן בּוּצִינֵי בְּנֵי מְתִיבְתָּא, אִתְכַּנְּשׁוּ לְדוּכְתַּיְיכוּ לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּמָארֵיכוֹן בְּאוֹרַיְיתָא, דְּחִילוּ אִלֵּין וְקָאיְמוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ וְיָתְבוּ. אַדְהָכִי נָפַק קָלָא כְּמִלְּקַדְמִין וְאָמַר, טִנָּרִין תַּקִּיפִין, פַּטִּישִׁין רָמָאִין, הָא מָארֵי דְגַוְונִין מְרַקְּמָא בְּצִיּוּרִין קָאִים עַל אִצְטְוָונָא, עוּלוּ וְאִתְכַּנְּשׁוּ.
תרגום
הָלְכוּ, הִגִּיעוּ לְהַר אֶחָד וְהָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה. הִתְחִילוּ עַנְפֵי אִילָנוֹת הָהָר לְהַקִּישׁ זֶה עִם זֶה וְאָמְרוּ שִׁירָה. בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, שָׁמְעוּ קוֹל אֶחָד חָזָק שֶׁהָיָה אוֹמֵר: בְּנֵי אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים, אוֹתָם שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בֵּין הַחַיִּים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתָם מְאוֹרוֹת בְּנֵי הַמְּתִיבְתָּא, הִתְקַבְּצוּ לִמְקוֹמְכֶם לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם רִבּוֹנְכֶם בַּתּוֹרָה. פָּחֲדוּ אֵלּוּ וְעָמְדוּ בִּמְקוֹמָם וְיָשְׁבוּ. בֵּינְתַיִם יָצָא קוֹל כְּמִקֹּדֶם וְאָמַר: סְלָעִים חֲזָקִים, פַּטִּישִׁים רָמִים, הִנֵּה בַּעַל הַגְּוָנִים מְרֻקָּם בְּצִיּוּרִים עוֹמֵד עַל כִּסֵּא הַשִּׁלְטוֹן, הִכָּנְסוּ וְהִתְקַבְּצוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אזלו, מטו לחד טורא והוה נטי שמשא, שרו ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא ואמרי שירתא. עד דהוו אזלי, שמעו חד קלא תקיפא דהוה אמר, בני אלהין קדישין, אינון דאתבדרו ביני חייא דהאי עלמא, אינון בוציני בני מתיבתא, אתכנשו לדוכתייכו לאשתעשעא במאריכון באורייתא, דחילו אלין וקאימו בדוכתייהו ויתבו. אדהכי נפק קלא כמלקדמין ואמר, טנרין תקיפין, פטישין רמאין, הא מארי דגוונין מרקמא בציורין קאים על אצטוונא, עולו ואתכנשו.
התרגום: הלכו, הגיעו להר אחד והיתה השמש נוטה. התחילו ענפי אילנות ההר להקיש זה עם זה ואמרו שירה. בעודם הולכים, שמעו קול אחד חזק שהיה אומר: בני אלהים קדושים, אותם שהתפזרו בין החיים של העולם הזה, אותם מאורות בני המתיבתא, התקבצו למקומכם להשתעשע עם רבונכם בתורה. פחדו אלו ועמדו במקומם וישבו. בינתים יצא קול כמקדם ואמר: סלעים חזקים, פטישים רמים, הנה בעל הגונים מרקם בציורים עומד על כסא השלטון, הכנסו והתקבצו.
מן המפרשים
כתם פז: אזלו מטו לחד טורא וכו' שרו ענפין דאילנא לאקשא דא בדא ואמרי שירתא דע כי כל מה שברא הב"ה בעולמו אומרים שירה לפניו ולא על הדרך שחושבים החיצוניים שאומרים שנאמר זה בבחינת בני אדם כשהם רואים את מעשה יי' הנורא מבריאת שמים וארץ ומה…
אור החמה: שרו ענפין דאילנין וגו' הענין אפשר לומר כמו שיש שעשוע עליון בחצות לילה ע"י הרוחות כן יש שעשוע בתחלת הלילה אל הנפשות ואז הם פוקדות הקברות בסוד ועצמותיך יחליץ וכן מוכח בפ' בלק מאותם הנפשות שהניחו רשב"י כאשר העריב וכד נטי שמשא…
רמ"ז: אינון בוצינין בני מתיבתא. שבוצינא סוד יסוד, ובני מתיבתא כלומר שלמדו בישיבה עליונה דרקיעא: