ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 10: מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא › פיסקה 35 (ז ע"א)

׳מות נמות כי אלהים ראינו׳- ואנו ראינו ונתקיימנו

הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 35 · דף ז ע"א

לשון הזוהר

פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִי"ם רָאִינוּ׳, אַף עַל גַּב דְּמָנוֹחַ לָא הֲוָה יָדַע מַאי עֲבִידְתֵּיהּ, אָמַר הוֹאִיל וּכְתִיב ׳כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי׳, וַדַּאי אֲנָן חֲזִינָן, וּבְגִין כָּךְ ׳מוֹת נָמוּת׳. וַאֲנָן חֲמִינָן וּזְכִינָן לִנְהוֹרָא דָא דַּהֲוָה אָזִיל בַּהֲדָן, וְנִתְקַיֵּים בְּעָלְמָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדְּרֵיהּ לְגַבָּן, לְאוֹדָעָא לָן רָזִין דְּחָכְמְתָא דְּגַלִּי, זַכָּאָה חוּלָקָנָא.

תרגום

פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר, (שופטים יג) ׳וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ (שופטים יג, כב)׳ - אַף עַל גַּב שֶׁמָּנוֹחַ לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה מַּעֲשֵׂהוּ - אָמַר, הוֹאִיל וְכָתוּב (שמות לג) ׳כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שמות לג, כ)׳, וַדַּאי אָנוּ רָאִינוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ מוֹת נָמוּת - וְאָנוּ רָאִינוּ וְזָכִינוּ לָאוֹר הַזֶּה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמָּנוּ וְנִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הקב"ה שָׁלַח אוֹתוֹ אֵלֵינוּ לְהוֹדִיעֵנוּ סוֹדוֹת שֶׁל הַחָכְמָה שֶׁגִּלָּה, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח רבי אבא ואמר, ׳ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהי"ם ראינו׳, אף על גב דמנוח לא הוה ידע מאי עבידתיה, אמר הואיל וכתיב ׳כי לא יראני האדם וחי׳, ודאי אנן חזינן, ובגין כך ׳מות נמות׳. ואנן חמינן וזכינן לנהורא דא דהוה אזיל בהדן, ונתקיים בעלמא, דהא קודשא בריך הוא שדריה לגבן, לאודעא לן רזין דחכמתא דגלי, זכאה חולקנא.

התרגום: פתח רבי אבא ואמר, (שופטים יג) ׳ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו (שופטים יג, כב)׳ - אף על גב שמנוח לא היה יודע מה מעשהו - אמר, הואיל וכתוב (שמות לג) ׳כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כ)׳, ודאי אנו ראינו, ומשום כך מות נמות - ואנו ראינו וזכינו לאור הזה שהיה הולך עמנו ונתקים בעולם, שהרי הקב"ה שלח אותו אלינו להודיענו סודות של החכמה שגלה, אשרי חלקנו.

מן המפרשים

כתם פז: פתח ר' אבא ואמר ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו על המאורע הזה שראו לרב המנונא ופחדו. פתח פתיחה זו אע"ג דמנוח לא הוה ידע מאי דעתיה כלומר דעתו של מלאך אם נראה להם לטוב אם לרע עכ"ז גזר בדעתו שלא לטובתם נראה להם ואמר…

אור החמה: פתח ר' אבא וגו' אע"ג דמנוח לא הוה ידע דע"ה היה כנז' בגמ' ונקיט קרא כפשטו אפי' על המלאכים ואינו ואנן חזינן וגו' כי מעלת הצדיקים היא גדולה ממעלת המלאכים ואתקיים בעלמא שנתלבש בשבילם: רזין דחכמתא פסוק את שבתותי ופסוק ובניהו ואפשר…

רמ"ז: אנן חמינן וכו'. כלומר פעמים אחרות כבר ראינו מראות כאלה ועכשיו זכינן לנהורא דא שהיא מלוה אותנו בדרך, ואין לחוש שמא בא לבשרנו על פטירתנו מן העולם כדרך הצדיקים שמודיעים אליהם זמן פטירתם בכמה רמזים, ואחד מהם כשמתראות אליהם נשמות…

לכל המפרשים על פיסקה זו