היעלמות המחמר- צדיקי העולם ההוא באים אליהם
הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 29 · דף ז ע"א
לשון הזוהר
נָפְלוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ, אַדְהָכִי וְהָכִי לָא חֲמוּ לֵיהּ, קָמוּ וְאִסְתַּכְּלוּ לְכָל סִטְרִין וְלָא חֲמוּ לֵיהּ, יָתְבוּ וּבָכוּ וְלָא יְכִילוּ לְמַלָּלָא דָּא לְדָא. לְבָתַר שַׁעְתָּא אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי הָא דִּתְנִינַן, דִּבְכָל אָרְחָא דְּצַדִּייקַיָּיא אָזְלִין וּמִילֵּי דְאוֹרַיְיתָא בֵּינַיְיהוּ, דְּאִינּוּן זַכָּאִין דְּהַהוּא עָלְמָא אָתְיָאן לְגַבֵּיהוֹן, וַדַּאי דָּא הוּא רַב הַמְנוּנָא סָבָא, דְּאָתָא לְגַבָּן מֵהַהוּא עָלְמָא לְגַלָּאָה לָן מִלִּין אִלֵּין, וְעַד לָא נִשְׁתְּמוֹדַע בֵּיהּ אָזַל לֵיהּ וְאִתְכַּסִּי מִינָּן. קָמוּ וַהֲווּ בָּעוּ לְמִטְעַן לַחֲמָרֵי וְלָא אָזְלוּ, בָּעוּ לְמִטְעַן וְלָא אָזְלוּ, דְּחִילוּ וְאַנָּחוּ לוֹן לַחֲמָרֵי, וְעַד יוֹמָא הֲווּ קָרָאן לְהַהוּא אֲתַר, דּוּךְ דַּחֲמָרֵי.
תרגום
נָפְלוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא לְפָנָיו. בֵּין כָּךְ וְכָךְ לֹא רָאוּ אוֹתוֹ. קָמוּ וְהִסְתַּכְּלוּ לְכָל הַצְּדָדִים וְלֹא רָאוּ אוֹתוֹ. יָשְׁבוּ וּבָכוּ וְלֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה. אַחַר שָׁעָה אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ, שֶׁבְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁצַּדִּיקִים הוֹלְכִים וְדִבְרֵי תוֹרָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁאוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם בָּאִים אֲלֵיהֶם. וַדַּאי זֶה הוּא רַב הַמְנוּנָא סָבָא, שֶׁבָּא אֵלֵינוּ מִן הָעוֹלָם הַהוּא לְגַלּוֹת לָנוּ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְטֶרֶם שֶׁהִכַּרְנוּהוּ הָלַךְ לוֹ וְהִתְכַּסָּה מֵעִמָּנוּ. קָמוּ וְהָיוּ רוֹצִים לְחַמֵּר בַּחֲמוֹרִים וְלֹא הָלְכוּ. רָצוּ לְחַמֵּר וְלֹא הָלְכוּ. פָּחֲדוּ וְהִנִּיחוּ אֶת הַחֲמוֹרִים. וְעַד הַיּוֹם הָיוּ קוֹרְאִים לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, מְקוֹם הַחֲמוֹרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: נפלו רבי אלעזר ורבי אבא קמיה, אדהכי והכי לא חמו ליה, קמו ואסתכלו לכל סטרין ולא חמו ליה, יתבו ובכו ולא יכילו למללא דא לדא. לבתר שעתא אמר רבי אבא, ודאי הא דתנינן, דבכל ארחא דצדייקייא אזלין ומילי דאורייתא בינייהו, דאינון זכאין דההוא עלמא אתיאן לגביהון, ודאי דא הוא רב המנונא סבא, דאתא לגבן מההוא עלמא לגלאה לן מלין אלין, ועד לא נשתמודע ביה אזל ליה ואתכסי מינן. קמו והוו בעו למטען לחמרי ולא אזלו, בעו למטען ולא אזלו, דחילו ואנחו לון לחמרי, ועד יומא הוו קראן לההוא אתר, דוך דחמרי.
התרגום: נפלו רבי אלעזר ורבי אבא לפניו. בין כך וכך לא ראו אותו. קמו והסתכלו לכל הצדדים ולא ראו אותו. ישבו ובכו ולא יכלו לדבר זה עם זה. אחר שעה אמר רבי אבא, ודאי זה ששנינו, שבכל דרך שצדיקים הולכים ודברי תורה ביניהם, שאותם צדיקים של אותו עולם באים אליהם. ודאי זה הוא רב המנונא סבא, שבא אלינו מן העולם ההוא לגלות לנו את הדברים הללו, וטרם שהכרנוהו הלך לו והתכסה מעמנו. קמו והיו רוצים לחמר בחמורים ולא הלכו. רצו לחמר ולא הלכו. פחדו והניחו את החמורים. ועד היום היו קוראים לאותו המקום, מקום החמורים.
מן המפרשים
אור החמה: זכאין דההוא עלמא אתיין. הענין כי הנשמה היא מבינה והתורה מת"ת לבוש אל הנשמה ובעת היות הצדיקים עוסקים בתורה בעולם הזה אותם הקולות מתהוים מהם אותיות רוחניות משתלשלות ממטה למעלה בסוד אבי"ע עד עלותם לג"ע מקום הנשמות כאו' חברים…
רמ"ז: נפלו קמיה. על גודל חשיבותו ושכל העולם צריך לו:
קרני אור: וודאי דא הוא רב המנונא סבא. לכאורה קשה, שלעיל (ו.) אמר ליה ר' אלעזר אנת הוא בריה דרב המנונא, גם לקמן (ע"ב) אמר ר"ש רב המנונא סבא זכיתון כו'. אבל באמת לא קשה, דכתב מוהר"י צמח, שאביו היה מתנוצץ בו (הובא בפי' הרמ"ז כאן) : (קא361)