ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 10: מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא › פיסקה 25 (ו ע"ב)

׳וביד המצרי חנית׳- מטה האלהים, ובו חטא בסלע

הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 25 · דף ו ע"ב

לשון הזוהר

׳וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית׳ דָּא מַטֵּה הָאֱלֹהִי"ם דְּהוּא אִתְמְסַר בִּידֵיהּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ׳וּמַטֵּה הָאֱלֹהִי"ם בְּיָדִי׳, וְדָא אִיהוּ מַטֶּה דְּאִתְבְּרִי עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְחָקוּק בֵּיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא גְּלִיפָא קַדִּישָׁא, וּבְהַאי חָב בַּסֶּלַע, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם׳. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, לָא יְהַבִית לָךְ מַטֶּה דִילִי לְהַאי, חַיֶּיךָ לֹא יְהֵא בְּיָדְךָ מִכָּאן וּלְהָלְאָה.

תרגום

וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית - זֶה מַטֵּה הָאֱלֹהִים שֶׁנִּמְסַר בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. וְזֶה הַמַּטֶּה שֶׁנִּבְרָא עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְחָקוּק בּוֹ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בַּחֲקִיקָה קְדוֹשָׁה, וּבָזֶה חָטָא בַּסֶּלַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם. אָמַר לוֹ הקב"ה: מֹשֶׁה, לֹא נָתַתִּי לְךָ אֶת הַמַּטֶּה שֶׁלִּי לָזֶה, חַיֶּיךָ, לֹא יִהְיֶה בְּיָדְךָ מִכָּאן וָהָלְאָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳וביד המצרי חנית׳ דא מטה האלהי"ם דהוא אתמסר בידיה, כמה דאת אמר ׳ומטה האלהי"ם בידי׳, ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות, וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא, ובהאי חב בסלע, כמה דאת אמר ׳ויך את הסלע במטהו פעמים׳. אמר ליה קודשא בריך הוא, משה, לא יהבית לך מטה דילי להאי, חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה.

התרגום: וביד המצרי חנית - זה מטה האלהים שנמסר בידו, כמו שנאמר: ומטה האלהים בידי. וזה המטה שנברא ערב שבת בין השמשות, וחקוק בו השם הקדוש בחקיקה קדושה, ובזה חטא בסלע, כמו שנאמר: ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר לו הקב"ה: משה, לא נתתי לך את המטה שלי לזה, חייך, לא יהיה בידך מכאן והלאה.

מן המפרשים

אור יקר: לא יהא בידך א״כ: בתרי קנים ליה, בכניסת הארץ ובלקיחת המטה, וזה בלתי ראוי!. יא) אומרו:

רמ"ז: וביד המצרי חנית דא מטה האלקים. פירוש שלכן נקרא חנית שהוציא דם כבחנית שהוא בסוד המטה השמאלי הנקרא מטה האלקים כאמור:

הסולם: ביאור הדברים, בין השמשות, ה"ס מיתוקה הגדול של המלכות בבינה, עד שאין להבחין בה, אם היא מלכות, או בינה. כי בשבת עולה המלכות לאו"א, ונעשית בינה, וב ע"ש בין השמשות , אינה עוד בינה ממש, אבל גם אינה ניכרת לבחינת מלכות. וז"ס עשרת…

לכל המפרשים על פיסקה זו