׳איש מצרי׳- האור שהיה מאיר לישראל
הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 23 · דף ו ע"ב
לשון הזוהר
מָה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אִישׁ מַרְאֶה׳, הָכָא רָזָא דִקְרָא אָתָא לְאוֹדָעָא, דִּי בְכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל חָבוּ, אִיהוּ אִסְתַּלַּק, וּמָנַע מִנַּיְיהוּ כָּל טָבִין וְכָל נְהוֹרִין דַּהֲווּ נְהִירִין לוֹן. ׳הוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי׳, דָּא נְהוֹרָא דְּהַהוּא נְהוֹרָא הֲוָה נָהִיר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וּמַאן אִיהוּ, מֹשֶׁה, דִּכְתִיב ׳וַתֹּאמַרְנָה אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ׳ וְגוֹ', וְתַמָּן אִתְיְלִיד, וְתַמָּן אִתְרַבִּי, וְתַמָּן אִסְתְּלִיק לִנְהוֹרָא עִלָּאָה.
תרגום
מַה כָּתוּב אַחֲרָיו, וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אִישׁ מַרְאֶה. כָּאן סוֹד הַכָּתוּב בָּא לְהוֹדִיעַ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁיִּשְׂרָאֵל חָטְאוּ, הוּא הִסְתַּלֵּק, וּמָנַע מֵהֶם כָּל הַטּוֹבוֹת וְכָל הָאוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מְאִירִים לָהֶם. הוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי - זֶה הָאוֹר שֶׁהָאוֹר הַהוּא הָיָה מֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל. וּמִי הוּא, מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב: וַתֹּאמַרְנָה אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ וְגוֹ'. וְשָׁם נוֹלַד, וְשָׁם הִתְגַּדֵּל, וְשָׁם הִתְעַלָּה לְאוֹר עֶלְיוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מה כתיב בתריה, ׳והוא הכה את איש מצרי איש מראה׳, הכא רזא דקרא אתא לאודעא, די בכל זמנא דישראל חבו, איהו אסתלק, ומנע מנייהו כל טבין וכל נהורין דהוו נהירין לון. ׳הוא הכה את איש מצרי׳, דא נהורא דההוא נהורא הוה נהיר לון לישראל, ומאן איהו, משה, דכתיב ׳ותאמרנה איש מצרי הצילנו׳ וגו', ותמן אתיליד, ותמן אתרבי, ותמן אסתליק לנהורא עלאה.
התרגום: מה כתוב אחריו, והוא הכה את איש מצרי איש מראה. כאן סוד הכתוב בא להודיע, שבכל פעם שישראל חטאו, הוא הסתלק, ומנע מהם כל הטובות וכל האורות שהיו מאירים להם. הוא הכה את איש מצרי - זה האור שהאור ההוא היה מאיר לישראל. ומי הוא, משה, שכתוב: ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו'. ושם נולד, ושם התגדל, ושם התעלה לאור עליון.
מן המפרשים
אור החמה: דא נהורא דההוא נהורא וגו' ירצה נצוץ אור מאור הת"ת ובזכות מרע"ה היה מאיר לישר' ובהסתלקו נסתם אור זה והיה יהושע פני לבנה: ותמן אתייליד וגו' כאו' ותרא אותו כי טוב הוא כדפי' רז"ל דהיינו הכנת האב אל הבן לענין הנשמה הקדושה ותמן…
אור יקר: וכל עבידתא דכולהו וכו׳ עד עתה אמר שביום רכיעי'נתגלו׳ ועתה אמר דעדיין תלוים וכו׳. טו) אומרו: בין ... ובין מה צורך בפרטות זה. טז) אומרו: דא שבת ודא רגלא רביעאה וכו׳ א״כ למה תלוי הראשונים ביום שבת, אחר שיום רביעי היינו יום שבת,…
רמ"ז: די בכל זמנא דישראל חבו וכו'. ונקט קרא מאורעו של משה לדוגמא לשאר הזמנים שחטאו ישראל. ואע"ג דמשה חטא מ"מ אלמלא זכו ישראל לא יבוא חטא על ידו, וכענין שנאמר 'כי המרו את רוחו' (תהלים קו לג) , ועוד שאילו היו ישראל זכאים לא יענש משה…