ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 10: מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא › פיסקה 20 (ו ע"ב)

דמות אריה על המזבח- אוכל קרבנות כגבור

הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 20 · דף ו ע"ב

לשון הזוהר

וְתוּ ׳הוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי׳, בְּזִמְנִין קַדְמָאִין כַּד הַאי נָהָר הֲוָה מָשִׁיךְ מֵימוֹי לְתַתָּא, הֲווּ קַיָּימִין יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלִימוּ, דְּדָבְחִין דִּבְחִין וְקָרְבָּנִין לְכַפְּרָא עַל נַפְשַׁיְיהוּ, וּכְדֵין הֲוָה נָחִית מִלְּעֵילָּא דְּיוֹקְנָא דְּחַד אַרְיֵה, וַהֲווּ חָמָאן לֵיהּ עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא רָבִיץ עַל טַרְפֵּיהּ, אָכִיל קָרְבָּנִין כְּגִבַּר תַּקִּיף, וְכָל כַּלְבִּין הֲווּ מִתְטַמְרִין מִקַּמֵּיהּ וְלָא נָפְקֵי לְבַר.

תרגום

וְעוֹד, הוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי. בַּזְּמַנִּים הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהַנָּהָר הַזֶּה הָיָה מוֹשֵׁךְ אֶת מֵימָיו לְמַטָּה, הָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזּוֹבְחִים זְבָחִים וְקָרְבָּנוֹת לְכַפֵּר עַל נַפְשָׁם, וְאָז הָיָה יוֹרֵד מִלְמַעְלָה דְּמוּת שֶׁל אַרְיֵה אֶחָד, וְהָיוּ רוֹאִים אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ רוֹבֵץ עַל טַרְפּוֹ, אוֹכֵל קָרְבָּנוֹת כְּגֶבֶר חָזָק, וְכָל הַכְּלָבִים הָיוּ מִתְחַבְּאִים מִלְּפָנָיו וְלֹא יוֹצְאִים הַחוּצָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותו ׳הוא ירד והכה את הארי׳, בזמנין קדמאין כד האי נהר הוה משיך מימוי לתתא, הוו קיימין ישראל בשלימו, דדבחין דבחין וקרבנין לכפרא על נפשייהו, וכדין הוה נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה, והוו חמאן ליה על גבי מדבחא רביץ על טרפיה, אכיל קרבנין כגבר תקיף, וכל כלבין הוו מתטמרין מקמיה ולא נפקי לבר.

התרגום: ועוד, הוא ירד והכה את הארי. בזמנים הראשונים כשהנהר הזה היה מושך את מימיו למטה, היו ישראל עומדים בשלמות, שזובחים זבחים וקרבנות לכפר על נפשם, ואז היה יורד מלמעלה דמות של אריה אחד, והיו רואים אותו על גבי המזבח רובץ על טרפו, אוכל קרבנות כגבר חזק, וכל הכלבים היו מתחבאים מלפניו ולא יוצאים החוצה.

מן המפרשים

אור החמה: ותו הוא ירד והכה את הארי בזמנין קדמאין יר' שפסוק והוא ירד קודם לחרבן קודם בזמן לפסוק והוא הכה. וז"ש בזמנין קדמאין לא בעת החורבן אלא קודם חורבנו והכריח כן מלשון הוא ירד דמשמע בזמן המשכו וירידתו. וז"ש כד האי נהר הוה משיך מימוי…

רמ"ז: והוו חמאן ליה על גבי מדבחאן. שהמזבח ה"ס שם הגבורה כזה יו"ד ה"י ו"ו ה"ה, כנודע מסוד פרה שה' פעמים נ"ז עולה פרה. אי נמי כזה יו"ד ה"ה ו"ו הד"ו, שה' אחרונה נעשית {ציור 8} ושם הוא עיקר ההוא רוחא כאמור למעלה: והיה רביץ על טרפיה.…

שעת רצון: הוה נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה. פירוש, נודע סוד הקרבת קרבנות היה כדי להעלות הברורין מדומם צומח חי מדבר, דומם ע"י המלח, צומח יין ושמן, חי בהמה, מדבר וידוי המתודה על חטאו, והם הם סוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, והברורין עולים מכולם. ונודע…

לכל המפרשים על פיסקה זו