ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 10: מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא › פיסקה 19 (ו ע"ב)

׳שני אראל מואב׳- שני המקדשים שנחרבו בהסתלקותו

הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 19 · דף ו ע"ב

לשון הזוהר

׳הוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב׳, תְּרֵין מִקְדָּשִׁין הֲווּ קַיָּימִין בְּגִינֵיהּ וְאִתְּזָנוּ מִנֵּיהּ, מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִסְתַּלַּק, וּנְגִידוּ דַּהֲוָה נָגִיד מִלְּעֵילָּא אִתְמְנַע, כִּבְיָכוֹל הוּא הִכָּה לוֹן וְחָרִיב לוֹן וְשֵׁצִי לוֹן, וְכֻרְסְיָיא קַדִּישָׁא נַפְלַת. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה׳, הַהוּא דַּרְגָּא דְּאִקְּרִי 'אֲנִי', הוּא בְתוֹךְ הַגּוֹלָה, אַמַּאי, ׳עַל נְהַר כְּבָר׳, עַל נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק, דְּפָסִיק מֵימוֹי וּמַבּוּעוֹי וְלָא אִנְּגִיד כַּד בְּקַדְמֵיתָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳, ׳יֶחֱרַב׳ בְּבַיִת רִאשׁוֹן, ׳וְיָבֵשׁ׳ בְּבַיִת שֵׁנִי. וּבְגִין כָּךְ ׳הוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב׳, ׳מוֹאָב׳, דַּהֲווּ מֵאָב דְּבִשְׁמַיָּא, וְאִתְחֲרָבוּ וְאִשְׁתֵּצִיאוּ בְּגִינֵיהּ, וְכָל נְהוֹרִין דַּהֲווּ נְהִירִין לְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ אִתְחֲשָׁכוּ.

תרגום

הוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב. שְׁנֵי מִקְדָּשִׁים הָיוּ עוֹמְדִים בִּגְלָלוֹ וְנִזּוֹנוּ מִמֶּנּוּ, מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. כֵּיוָן שֶׁהוּא הִסְתַּלֵּק, וְהַהַמְשָׁכָה שֶׁהָיְתָה נִמְשֶׁכֶת מִלְמַעְלָה נִמְנְעָה. כִּבְיָכוֹל הוּא הִכָּה אוֹתָם וְהֶחֱרִיב אוֹתָם וְהִשְׁמִיד אוֹתָם, וְהַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ נָפַל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה. הַדַּרְגָּה הַהִיא שֶׁנִּקְרֵאת אֲנִי, הִיא בְתוֹךְ הַגּוֹלָה. לָמָּה, עַל נְהַר כְּבָר - עַל נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, שֶׁפָּסְקוּ מֵימָיו וּמַעְיְנוֹתָיו וְלֹא נִמְשָׁךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. יֶחֱרַב - בְּבַיִת רִאשׁוֹן, וְיָבֵשׁ - בְּבַיִת שֵׁנִי. וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב. מוֹאָב, שֶׁהָיוּ מֵאָב שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְנֶחְרְבוּ וְהֻשְׁמְדוּ בִּגְלָלוֹ, וְכָל הָאוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מְאִירִים לְיִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם נֶחְשְׁכוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳הוא הכה את שני אריאל מואב׳, תרין מקדשין הוו קיימין בגיניה ואתזנו מניה, מקדש ראשון ומקדש שני, כיון דאיהו אסתלק, ונגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע, כביכול הוא הכה לון וחריב לון ושצי לון, וכרסייא קדישא נפלת. הדא הוא דכתיב ׳ואני בתוך הגולה׳, ההוא דרגא דאקרי 'אני', הוא בתוך הגולה, אמאי, ׳על נהר כבר׳, על נהר דנגיד ונפיק, דפסיק מימוי ומבועוי ולא אנגיד כד בקדמיתא. הדא הוא דכתיב ׳ונהר יחרב ויבש׳, ׳יחרב׳ בבית ראשון, ׳ויבש׳ בבית שני. ובגין כך ׳הוא הכה את שני אריאל מואב׳, ׳מואב׳, דהוו מאב דבשמיא, ואתחרבו ואשתציאו בגיניה, וכל נהורין דהוו נהירין לישראל כלהו אתחשכו.

התרגום: הוא הכה את שני אראל מואב. שני מקדשים היו עומדים בגללו ונזונו ממנו, מקדש ראשון ומקדש שני. כיון שהוא הסתלק, וההמשכה שהיתה נמשכת מלמעלה נמנעה. כביכול הוא הכה אותם והחריב אותם והשמיד אותם, והכסא הקדוש נפל. זהו שכתוב: ואני בתוך הגולה. הדרגה ההיא שנקראת אני, היא בתוך הגולה. למה, על נהר כבר - על נהר ששופע ויוצא, שפסקו מימיו ומעינותיו ולא נמשך כבראשונה. זהו שכתוב: ונהר יחרב ויבש. יחרב - בבית ראשון, ויבש - בבית שני. ומשום כך הוא הכה את שני אראל מואב. מואב, שהיו מאב שבשמים, ונחרבו והשמדו בגללו, וכל האורות שהיו מאירים לישראל, כלם נחשכו.

מן המפרשים

מקדש מלך: וכרסייא קדישא נפלית היא השכינה שיררה בגלות ונקרא כרסייא כי היא כסא דזעיר. הה"ד ואני בתוך הגולה. מלכות היא דרגא דאיקרי אני:

אור החמה: ובג"כ הוא הכה את שני אריאל וגו' או' הוא הכה אינו חוזר אל קבציאל הנז' שהיא הבינה רק חוזר אל איש חי רב פעלים הנ"ל שהוא היסוד. וביאר כי הוא הכה ב' אריאל מואב והם סוד היכלא שביעאה מז' היכלות המ' הנז' פ' פקודי ושם הוא בית המקדש…

אור יקר: הדא הוא דכתיב (בראשית ח) ותנח התיבה בחדש השביעי דא שכינתא תתאה, בשבעה הבינה במלכות כדפירשבו לעיל אמר וקראתם דרור כארץ דהיינו במלכות בה תהא שכינתא דרור ופדות וכו/ ואם תאמר נימא בארץ העליונה בינה ולעולם אין למלכות יחס ביובל, לזה…

לכל המפרשים על פיסקה זו