ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 10: מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא › פיסקה 2 (ה ע"ב)

׳את שבתותי תשמורו׳- שלושת הימים הראשונים נתגלו ברביעי

הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 2 · דף ה ע"ב

לשון הזוהר

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳, תָּא חֲזִי, בְּשִׁית יוֹמִין בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, וְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא גַּלִּי עֲבִידְתֵּיהּ וְיָהַב חֵילֵיהּ בְּהַהוּא יוֹמָא. אֵימָתַי גַּלִּי עֲבִידְתֵּיהּ וְיָהַב חֵילֵיהּ, בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה, בְּגִין דְּאִינּוּן תְּלָת יוֹמִין קַדְמָאִין, כּוּלְּהוּ הֲווּ סְתִימִין וְלָא אִתְגַּלּוּ, כֵּיוָן דְּאָתָא יוֹמָא רְבִיעָאָה, אַפִּיק עֲבִידְתָּא וְחֵילָא דְּכוּלְּהוּ. דְּהָא אֶשָּׁא וּמַיָּא וְרוּחָא, אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן תְּלָת יְסוֹדִין עִלָּאִין, כֻּלְּהוּ תַּלְיָין וְלָא אִתְגַּלִּי עֲבִידְתָּא דִלְהוֹן, עַד דְּאַרְעָא גַּלִּי לוֹן, כְּדֵין אִתְיְדַע אוּמָּנוּתָא דְּכָל חַד מִנַּיְיהוּ.

תרגום

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר: אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. בֹּא רְאֵה, בְּשִׁשָּׁה יָמִים בָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם. וְכָל יוֹם וָיוֹם גִּלָּה אֶת מַעֲשֵׂהוּ, וְנָתַן כֹּחוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. מָתַי גִּלָּה אֶת מַעֲשֵׂהוּ וְנָתַן כֹּחוֹ, בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, כֻּלָּם הָיוּ נִסְתָּרִים וְלֹא הִתְגַּלּוּ. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַיּוֹם הָרְבִיעִי, הוֹצִיא אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְהַכֹּחַ שֶׁל כֻּלָּם. שֶׁהֲרֵי אֵשׁ וּמַיִם וְרוּחַ, אַף עַל גַּב שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה יְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים, כֻּלָּם תְּלוּיִים וְלֹא הִתְגַּלָּה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם עַד שֶׁהָאָרֶץ גִּלְּתָה אוֹתָם, וְאָז נוֹדְעָה הָאֻמָּנוּת שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח רבי אלעזר ואמר, ׳את שבתותי תשמורו׳, תא חזי, בשית יומין ברא קודשא בריך הוא עלמא, וכל יומא ויומא גלי עבידתיה ויהב חיליה בההוא יומא. אימתי גלי עבידתיה ויהב חיליה, ביומא רביעאה, בגין דאינון תלת יומין קדמאין, כולהו הוו סתימין ולא אתגלו, כיון דאתא יומא רביעאה, אפיק עבידתא וחילא דכולהו. דהא אשא ומיא ורוחא, אף על גב דאינון תלת יסודין עלאין, כלהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון, עד דארעא גלי לון, כדין אתידע אומנותא דכל חד מנייהו.

התרגום: פתח רבי אלעזר ואמר: את שבתתי תשמרו. בא ראה, בששה ימים ברא הקב"ה את העולם. וכל יום ויום גלה את מעשהו, ונתן כחו ביום ההוא. מתי גלה את מעשהו ונתן כחו, ביום הרביעי, משום שאלו שלשת הימים הראשונים, כלם היו נסתרים ולא התגלו. כיון שבא היום הרביעי, הוציא את המעשה והכח של כלם. שהרי אש ומים ורוח, אף על גב שהם שלשה יסודות עליונים, כלם תלויים ולא התגלה המעשה שלהם עד שהארץ גלתה אותם, ואז נודעה האמנות של כל אחד מהם.

מן המפרשים

כתם פז: ת"ח בשית יומין ברא קב"ה עלמא. יבאר כי להבדל הפעולות שנעשו במעשה בראשית הורשמו בתורה שמות הימים באמרו ויהי ערב ויהי בקר יום א' ויהי ערכ ויהי בקר יום שני וכן כלם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים דבר יום ביומו אמנם מלאכת השלשה ימים…

מקדש מלך: פתח ר"א את שבתותי וכו' ז"ל מורינו זלה"ה בשית יומין ברא קב"ה עלמא פירוש בשית יומין שהם ו"ק ברא קב"ה זו מדת הבינה כי באמצעות הו"ק ברא עלמא שהוא עולם הזה:

יהל אור: אימתי גלי. ר"ל אימתי נתגלה בגילוי ביום ד' כמש"ל דף א' הנצנים נראו בארץ וכו' אימתי וכו' ע"ש. וכמש"ו בגין דאינון וכו' וכמש"ל שם. וכידוע שחג"ת סתימין אינון וכמש"ל דף י"ח :

לכל המפרשים על פיסקה זו