ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 10: מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא › פיסקה 17 (ו ע"ב)

׳ובניהו בן יהוידע בן איש חי׳- צדיק חי עלמין

הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 17 · דף ו ע"ב

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע׳, הַאי קְרָא אוֹקְמוּהַּ וְשַׁפִּיר אִיהוּ, אֲבָל הַאי קְרָא לְאַחֲזָאָה רָזִין עִלָּאִין דְּאוֹרַיְיתָא הוּא דְּאָתָא. ׳וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע׳, עַל רָזָא דְּחָכְמְתָא קָא אָתָא, מִלָּה סְתִימָא אִיהוּ וּשְׁמָא גָּרִים. ׳בֶּן אִישׁ חַי׳ דָּא צַדִּיק חַי עָלְמִין. ׳רַב פְּעָלִים׳ מָארֵי דְּכָל עוּבָדִין וְכָל חֵילִין עִלָּאִין, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ נָפְקִין מִנֵּיהּ, ה' צְבָאוֹת אִיהוּ, אוֹת הוּא בְּכָל חֲיָילִין דִּידֵיהּ, רְשִׁים הוּא וְרַב מִכֹּלָּא, ׳רַב פְּעָלִים׳ אִיהוּ. ׳מִקַּבְצְאֵל׳, הָא אִילָנָא רַב וְיַקִּירָא רַב מִכֹּלָּא, מֵאָן אֲתַר נָפַק, מֵאָן דַּרְגָּא אָתָא, אַהֲדַר קְרָא וְאָמַר ׳מִקַּבְצְאֵל׳, דַּרְגָּא עִלָּאָה סְתִימָאָה דְּ׳עַיִן לֹא רָאָתָה׳ וְגוֹ', דַּרְגָּא דְּכוֹלָּה בֵּיהּ, וְכָנִישׁ בְּגַוֵּיהּ מִגּוֹ נְהוֹרָא עִלָּאָה, וּמִנֵּיהּ נָפִיק כֹּלָּא.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר: וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע. הַפָּסוּק הַזֶּה הֶעֱמִידוּהוּ וְיָפֶה הוּא. אֲבָל הַפָּסוּק הַזֶּה בָּא לְהַרְאוֹת סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁל הַתּוֹרָה. וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע - עַל סוֹד הַחָכְמָה בָּא, דָּבָר הַנִּסְתָּר הוּא וְהַשֵּׁם גּוֹרֵם. בֶּן אִישׁ חַי - זֶה צַדִּיק חַי עָלְמִין. רַב פְּעָלִים - רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים וְכָל הַכֹּחוֹת הָעֶלְיוֹנִים, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, הוּא ה' צְבָאוֹת, אוֹת הוּא בְּכָל צְבָאָיו, רָשׁוּם הוּא וְגָדוֹל מִן הַכֹּל. רַב פְּעָלִים הוּא. מִקַּבְצְאֵל - זֶה הָאִילָן גָּדוֹל וְנִכְבָּד גָּדוֹל מִכֹּל. מֵאֵיזֶה מָקוֹם יָצָא, מֵאֵיזוֹ דַרְגָּה בָּא, חָזַר הַכָּתוּב וְאָמַר, מִקַּבְצְאֵל. דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה נִסְתֶּרֶת שֶׁעַיִן לֹא רָאָתָה וְגוֹ'. הַדַּרְגָּה שֶׁהַכֹּל בָּהּ, וְכוֹנֶסֶת לְתוֹכָהּ מִתּוֹךְ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וּמִמֶּנָּה יוֹצֵא הַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר, ׳ובניהו בן יהוידע׳, האי קרא אוקמוה ושפיר איהו, אבל האי קרא לאחזאה רזין עלאין דאורייתא הוא דאתא. ׳ובניהו בן יהוידע׳, על רזא דחכמתא קא אתא, מלה סתימא איהו ושמא גרים. ׳בן איש חי׳ דא צדיק חי עלמין. ׳רב פעלים׳ מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין, בגין דכלהו נפקין מניה, ה' צבאות איהו, אות הוא בכל חיילין דידיה, רשים הוא ורב מכלא, ׳רב פעלים׳ איהו. ׳מקבצאל׳, הא אילנא רב ויקירא רב מכלא, מאן אתר נפק, מאן דרגא אתא, אהדר קרא ואמר ׳מקבצאל׳, דרגא עלאה סתימאה ד׳עין לא ראתה׳ וגו', דרגא דכולה ביה, וכניש בגויה מגו נהורא עלאה, ומניה נפיק כלא.

התרגום: פתח ואמר: ובניהו בן יהוידע. הפסוק הזה העמידוהו ויפה הוא. אבל הפסוק הזה בא להראות סודות עליונים של התורה. ובניהו בן יהוידע - על סוד החכמה בא, דבר הנסתר הוא והשם גורם. בן איש חי - זה צדיק חי עלמין. רב פעלים - רבון כל המעשים וכל הכחות העליונים, משום שכלם יוצאים ממנו, הוא ה' צבאות, אות הוא בכל צבאיו, רשום הוא וגדול מן הכל. רב פעלים הוא. מקבצאל - זה האילן גדול ונכבד גדול מכל. מאיזה מקום יצא, מאיזו דרגה בא, חזר הכתוב ואמר, מקבצאל. דרגה עליונה נסתרת שעין לא ראתה וגו'. הדרגה שהכל בה, וכונסת לתוכה מתוך האור העליון, וממנה יוצא הכל.

מן המפרשים

כתם פז: פתח ואמר ובניהו בן יהוידע האי קרא אוקמוה וכו' אבל האי קרא לאחזאה רזין דאוריתא וכו' על רזא דחכמתא קא אתיא וכו' כפל הענין להודיע סוד הנה"ר מתחלתו רזין עילאין דאוריתא הרמז על תפארת על רזא דחכמתא הרמז על חכמת אלהי"ם וזה נרמז בשם…

מקדש מלך: מלה סתימא ושמא גרים יובן במ"ש האר"י ז"ל שבניהו היה משם ב"ן ההוא רוחא דשבק בה בעלה וזהו בניהו ב"ן יה"ו ר"ל בן הנמשך מיה"ו שהוא כללות הזעיר ולפי ששרשו מיסוד ז"א לכן נקר' בן איש חי צדיק חי העולמים ע"כ כללות דבריו עם שאינו לשונו…

אור החמה: פתח ואמר ובניהו בן יהוידע וגו' כוונת השמועה בפי' בן יהוידע וגו' להורות על מציאות היסוד שהוא בן וענף מאותיות יה"ו דהיינו חב"ד ועל מציאותם בחכמה אמר בן יה"ו. וז"ש על רזא דחכמתא ועל מציאות' בבינה אמר בן יה"ו שני. וז"ש מלה סתימא…

לכל המפרשים על פיסקה זו