דג שסובב את ימא רבא- בולע דגים ומוציאם חיים
הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 15 · דף ו ע"א
לשון הזוהר
אָמְרוּ לֵיהּ, שְׁמָא דַּאֲבוּךְ אִי תֵּימָא, נְנַשֵּׁיק עַפְרָא דְרַגְלָךְ. אָמַר לוֹן, וְאַמַּאי, לָאו אוֹרַח דִּילִי בְּכָךְ לְאִתְגָּאָה בְּאוֹרַיְיתָא, אֲבָל אַבָּא דִילִי הֲוָה דִּיּוּרֵיהּ בְּיַמָּא רַבָּא, וְאִיהוּ הֲוָה חַד נוּנָא, דַּהֲוָה אַסְחַר יַמָּא רַבָּא מִסִּטְרָא דָא לְסִטְרָא דָא, וַהֲוָה רַב וְיַקִּירָא וְעַתִּיק יוֹמִין, עַד דַּהֲוָה בָּלַע כָּל שְׁאָר נוּנִין דְּיַמָּא, וּלְבָתַר אַפִּיק לוֹן חַיִּין וְקַיָּימִין, מַלְיָין מִכָּל טָבִין דְּעָלְמָא, וְשָׁאט יַמָּא בְּרִגְעָא חֲדָא בְּתוּקְפֵּיהּ, וְאַפִּיק לִי כְּגִירָא בִּידָא דִּגְבַר תַּקִּיף, וְטָמִיר לִי בְּהַהוּא אֲתַר דַּאֲמָרִית לְכוּ, וְהוּא תָּב לְאַתְרֵיהּ וְאִגְּנִיז בְּהַהוּא יַמָּא.
תרגום
אָמְרוּ לוֹ: אִם תֹּאמַר שֵׁם אָבִיךָ, נְנַשֵּׁק אֶת עֲפַר רַגְלֶיךָ. אָמַר לָהֶם: וְלָמָּה, אֵין דַּרְכִּי בְּכָךְ לְהִתְגָּאוֹת בַּתּוֹרָה. אֲבָל אָבִי הָיְתָה דִירָתוֹ בְּיַמָּא רַבָּא, וְהוּא הָיָה דָּג אֶחָד, שֶׁהָיָה סוֹבֵב אֶת יַמָּא רַבָּא מִצַּד זֶה לְצַד זֶה, וְהָיָה גָּדוֹל וְנִכְבָּד וְעַתִּיק יוֹמִין, עַד שֶׁהָיָה בּוֹלֵעַ אֶת כָּל שְׁאָר הַדָּגִים שֶׁל הַיָּם, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא אוֹתָם חַיִּים וְקַיָּמִים, מְלֵאִים מִכָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. וְשָׁט אֶת הַיָּם בְּרֶגַע אֶחָד בְּכֹחוֹ, וְהוֹצִיא אוֹתִי כַּחֵץ בְּיַד אִישׁ גִּבּוֹר, וְהִטְמִין אוֹתִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, וְהוּא שָׁב לִמְקוֹמוֹ וְנִגְנַז בְּאוֹתוֹ הַיָּם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמרו ליה, שמא דאבוך אי תימא, ננשיק עפרא דרגלך. אמר לון, ואמאי, לאו אורח דילי בכך לאתגאה באורייתא, אבל אבא דילי הוה דיוריה בימא רבא, ואיהו הוה חד נונא, דהוה אסחר ימא רבא מסטרא דא לסטרא דא, והוה רב ויקירא ועתיק יומין, עד דהוה בלע כל שאר נונין דימא, ולבתר אפיק לון חיין וקיימין, מליין מכל טבין דעלמא, ושאט ימא ברגעא חדא בתוקפיה, ואפיק לי כגירא בידא דגבר תקיף, וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו, והוא תב לאתריה ואגניז בההוא ימא.
התרגום: אמרו לו: אם תאמר שם אביך, ננשק את עפר רגליך. אמר להם: ולמה, אין דרכי בכך להתגאות בתורה. אבל אבי היתה דירתו בימא רבא, והוא היה דג אחד, שהיה סובב את ימא רבא מצד זה לצד זה, והיה גדול ונכבד ועתיק יומין, עד שהיה בולע את כל שאר הדגים של הים, ואחר כך מוציא אותם חיים וקימים, מלאים מכל הטובות של העולם. ושט את הים ברגע אחד בכחו, והוציא אותי כחץ ביד איש גבור, והטמין אותי באותו מקום שאמרתי לכם, והוא שב למקומו ונגנז באותו הים.
מן המפרשים
מקדש מלך: אבל ההוא רוחא דשבק בה ששרשו מן היסוד דזעיר הוא המזדווג עם בחינתה התחתונה ונק' שכן קרוב והוא טוב מאח רחוק שהוא הזעיר שנתרחק ממנה בגלות. ובזה תבין מ"ש הרב ז"ל שנשמות הצדיקים הם המזדווגים עם המ' בימי הגלות כי ההוא רוחא דשבק בה…
יהל אור: עלאין יקירין. שהם מנצפ"ך כמ"ש בז"ח נ"ב ד' אלין מישרים אינון אתוון טמירין גניזין גו עלמא עלאה וכו'. וכן נוטלן צדיק כמ"ש בסוף תז"ח: אתר בית מותבי טב. עולם שכולו טוב. וז"ש מגדל חד דפרח וכו' בינה כידוע: חד נונא. ר"ל יסוד דג כידוע:…
אור החמה: ושאט ימא ברגעא חדא היינו מלכות ודוק שלא קראה ימא רבא כי לגבי בינה נקרא' ימא סתם והיינו כשת"ת משפיע בה בכל בחינותיה. ואמ' בתוקפיה כי הייחוד בסוד שמאלו תחת לראשי וגו': ואפיק לי כגירא בידא דגבר תקיף הכי גרסי' והיינו שהוציאו…