ממלכת הזוהר › זוהר › האזינו › מאמר 9: שחת לו לא בניו מומם - סוד פגם הרשעים למעלה וברכת השם התלויה בדור עקש ופתלתל › פיסקה 4 (רצז ע"ב)

משה אמר ׳צדיק וישר הוא׳ - דבר כתיקונו, והמום בא מ ׳דור עקש ופתלתל׳, ו ׳לו לא׳ לעצמם עשו

האזינו · שחת לו לא בניו מומם - סוד פגם הרשעים למעלה וברכת השם התלויה בדור עקש ופתלתל · מאמר 9 · פיסקה 4 · דף רצז ע"ב

לשון הזוהר

בְּגִין כָּךְ בָּתַר דְּאָמַר מֹשֶׁה כָּל הָנֵי מִלִּין, וְאַדְכַּר שְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְּקָא יָאוּת, אָמַר וַדַּאי ׳צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא׳ (דברים לב, ד), מִלָּה בְּתִקּוּנֵיהּ. אֲבָל ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ - מַאי טַעְמָא הָכִי. מִשּׁוּם דְּאִינּוּן ׳דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתּוֹל׳ - אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, לוֹ לֹא, כְּלוֹמַר לְגַרְמַיְיהוּ עַבְדִּין דָּא חַיָּיבִין, דְּגַרְמִין לְאִסְתַּלְּקָא בִּרְכָאן מֵעָלְמָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא, לוֹ לֹא, הָא אוֹקִימְנָא וְהָכִי הוּא. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ. הַלְיי ׳תִּגְמְלוּ זֹאת׳, לְשַׁלָּמָא גְּמוּל דָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל כָּל אִינּוּן טָבָאן דְּגָרִים לָךְ, וְעָבִיד לָקֳבְלָךְ.

תרגום

מִשּׁוּם זֶה, אַחַר שֶׁאָמַר מֹשֶׁה כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְהִזְכִּיר הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, אָמַר, וַדַּאי ׳צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא׳ (דברים לב, ד), דָּבָר כְּתִקּוּנוֹ. אֲבָל ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ (דברים לב, ה) - מָה הַטַּעַם כָּךְ? מִשּׁוּם שֶׁהֵם ׳דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל׳ - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לוֹ לֹא, כְּלוֹמַר לְעַצְמָם עוֹשִׂים כָּךְ הָרְשָׁעִים, שֶׁגּוֹרְמִים לַבְּרָכוֹת לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אַבָּא, לוֹ לֹא, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ וְכָךְ הוּא. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? הַלְה' ׳תִגְמְלוּ זֹאת׳, לְשַׁלֵּם גְּמוּל זֶה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אֵלּוּ הַטּוֹבוֹת שֶׁגָּרַם לְךְ וְעָשָׂה עֲבוּרְךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בגין כך בתר דאמר משה כל הני מלין, ואדכר שמא קדישא כדקא יאות, אמר ודאי ׳צדיק וישר הוא׳ (דברים לב, ד), מלה בתקוניה. אבל ׳שחת לו לא בניו מומם׳ - מאי טעמא הכי. משום דאינון ׳דור עקש ופתלתול׳ - אמר רבי יהודה, לו לא, כלומר לגרמייהו עבדין דא חייבין, דגרמין לאסתלקא ברכאן מעלמא. אמר רבי אבא, לו לא, הא אוקימנא והכי הוא. מה כתיב בתריה. הליי ׳תגמלו זאת׳, לשלמא גמול דא לקודשא בריך הוא, על כל אינון טבאן דגרים לך, ועביד לקבלך.

התרגום: משום זה, אחר שאמר משה כל אלו הדברים והזכיר השם הקדוש כמו שצריך, אמר, ודאי ׳צדיק וישר הוא׳ (דברים לב, ד), דבר כתקונו. אבל ׳שחת לו לא בניו מומם׳ (דברים לב, ה) - מה הטעם כך? משום שהם ׳דור עקש ופתלתל׳ - אמר רבי יהודה, לו לא, כלומר לעצמם עושים כך הרשעים, שגורמים לברכות להסתלק מהעולם. אמר רבי אבא, לו לא, הרי בארנו וכך הוא. מה כתוב אחריו? הלה' ׳תגמלו זאת׳, לשלם גמול זה להקדוש ברוך הוא על כל אלו הטובות שגרם לך ועשה עבורך.

מן המפרשים

מקדש מלך: א"ר יהודה לו לא כלו' לגרמייהו עבדין פי' רבי יהודה פליג וס"ל שלמעלה אין פגם כלל ועיין בפ' וארא דף כ"ו : שאמר הזוהר ב' פירושים אלו וגם אני שמעתי וכו'. פי' מי גרם ששמעתי את נאקת בני ישראל לפי שכבר ואזכור את בריתי שהיא מלכות:

אור יקר: אמר ר' יהודה דא אברהם כמא דאוקימנא דאמר אברהם אם יתחייבין ישראל ויעברון על פתגמי אורייתא יפלון בגלותא ולא יפלון בגיהנם, ותרין אילין גלותא וגיהנם לא יסבלון ישראל, וקודשא בריד הוא אסתכם על ידוי, דכל זמנא נשלם זוהר מרעיא מהימנא…

הסולם: בג"כ בתר דאמר וכו': משום זה, אחר שאמר משה כל אלו הדברים, והזכיר השם הקדוש כראוי, אמר, ודאי צדיק וישר הוא, שהדבר הוא בתקונו, אבל שחת לו לא בניו מומם, מהו הטעם שהוא כך, משום שהם דור עקש ופתלתול. א"ר יהודה, לו לא , כלומר, אלא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: