ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 4לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת האזינו · מאמר 9

שחת לו לא בניו מומם

זוהר ח"ג, פרשת האזינו, דף רצז:
כ-3 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד פגם הרשעים למעלה וברכת השם התלויה בדור עקש ופתלתל

התיקונים נמסרו לקוצרי השדה, ופגם הרשעים למעלה - ׳וילבש צדקה׳ כשישראל זכאים ו ׳בגדי נקם׳ כשלא זכו

לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּל אֵלּוּ הַתִּקּוּנִים,תיקוני הפרצופים שנזכרו בספר האידרא וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים נִמְסְרוּ לְקוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה. השדה היא מקום המלכות וקוצרי השדה הם אלו הקוצרים את הסודות ומגלים אותם. וְלָמַדְנוּ, רְשָׁעִים כִּבְיָכוֹל עוֹשִׂים פְּגָם לְמַעְלָה. מַה הַ ׳פְגָם׳? כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ומה הטעם שהם עושים פגם (דברים לב, ה) - שֶׁהֲרֵי כָּל אֵלּוּ הַתִּקּוּנִים לֹא נִמְצָאִיםאינם יכולים להשפיע טובם ללמטה והדבר מוכח כי אותם ספירות המשולות ללבושים הם אינם תמיד באותה הופעה ותלויים במעשיהם של הנבראים, שהרי כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר, ׳וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן׳ ומשמע שהלבוש הוא ברחמים, ולעומת זאת (ישעיה נט, יז) - וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, (שם) ׳וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת׳ ומשמע שהלבוש הוא מצד הדין, ואיך אפשר לקיים שניהם.. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק,ליישב שני הפסוקים מה שנאמר ׳וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה׳היינו - בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל זַכָּאִים. ואז המלכות מקבלת שפע מהספירות העליונות לצורך ישראל ונקראת צדקה. אבל אם ח"ו לֹא זָכוּאז - ׳וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם וְגוֹ'׳ כדי להיפרע מן הרשעים. (ישעיה נט, יז).

בלשון הזוהר

תַּנְיָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כָּל הָנֵי תִּקּוּנִין, וְכָל הָנֵי מִלֵּי, לִמְחַצְדֵי חַקְלָא אִתְמַסְרָן. וְתָנֵינָן, חַיָּיבִין כִּבְיָכוֹל עַבְדִּין פְּגִימוּתָא לְעֵילָּא. מַאי ׳פְּגִימוּתָא׳. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ - דְּהָא כָּל הָנֵי תִּקּוּנִין לָא מִשְׁתַּכְּחֵי כַּדְּקָא יָאוּת. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר, ׳וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִׂרְיָין׳ (ישעיהו נט, יז) - וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, (שם) ׳וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבּוֹשֶׁת׳. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, ׳וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה׳ - בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל זַכָאן. לֹא זָכוּ - ׳וַיִלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם וְגוֹ'׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מה הפגם - שאף האבות אינם מסתפקים מהשקיית הנחל, כל שכן הבנים, ו ׳לו לא׳ אחד למעלה ואחד למטה

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה הַ ׳פְּגָם׳? כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ, שֶׁהָאָבוֹת לֹא מִסְתַּפְּקִים (ס"א: מסתפקות) לְהִתְבָּרֵךְ מֵאוֹתָהּ הַהַשְׁקָיָה שֶׁל הַנַּחַל.הם ספירות חג"ת שנקראים 'אבות' שאינם ניזונים משפע הבינה שנקרא שקיו דנחלא, הַלַּיהו"ה כָּל שֶׁכֵּן הַבָּנִים, הם ספירות נה"י הנקראים בנים [א"נ דאבהן וכו' הם חב"ד דזעיר: בנין הם חג"ת דזעיר - מאריז"ל], כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ (דברים לב, ה). מַהוּ ׳לוֹ לֹא׳ - שְׁתֵּי פְעָמִים. שהיה לו לומר רק 'שחת לו בניו מומם'. אֶלָּא אֶחָד לְמַעְלָה,שנעשה פגם למעלה שאינם מקבלים הברכות וע"ז נאמר שחת לו, וְאֶחָד לְמַטָּה.שחסרים מכל, שע"ז נאמר לא בניו מומם שאי"ז נחשב למום כלפי מעלה אלא כלפי הבנים שהם ישראל - מקד"מ. לו בוא"ו הוא לתתא שהוא פגם גמור, ולא באל"ף הוא לעילא שהוא פגם קצת - מקד"מ.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי ׳פְּגִימוּתָא׳. כְּמָה דְּתָנֵינָן, דַּאֲבָהָן לָא מִסְתַּפְּקִין (ס"א: מסתפקן) לְאִתְבָּרְכָא מֵהַהוּא שַׁקְיוּ דְּנַחֲלָא. כָּל שֶׁכֵּן בְּנִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳. מַאי ׳לוֹ לֹא׳ - תְּרֵי זִמְנֵי. אֶלָּא חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אין השם הקדוש מתברך כשהרשעים מתרבים בעולם - ׳יתמו חטאים ברכי נפשי׳, ומי גורם לפגם ׳דור עקש ופתלתל׳

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים מִתְרַבִּים בָּעוֹלָם, כִּבְיָכוֹל שֵׁם הַקָּדוֹשׁ לֹא מִתְבָּרֵךְ בָּעוֹלָם. וְכָל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים לֹא מִתְרַבִּים בָּעוֹלָם, שֵׁם הַקָּדוֹשׁ מִתְבָּרֵךְ בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, יִתַּמּוּ חַטָּאִים וְגוֹ', ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ (תהלים קד, א) - הַלְלוּיָהּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, מִקְרָא זֶה מַמָּשׁ הוּא,מפורש הוא יותר, שֶׁכָּתוּב ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ (דברים לב, ה) - מִי גוֹרֵם לְהַשְׁחָתָה זוֹ? ׳דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל׳ - מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הָרְשָׁעִים וְהַדּוֹר נִמְצָא כָּךְ.

בלשון הזוהר

וְהַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל זִמְנָא דְּחַיָּיבַיָּא סְגִּיאוּ בְּעָלְמָא, כִּבְיָכוֹל שְׁמָא קַדִּישָׁא לָא מִתְבְּרַךְ בְּעָלְמָא. וְכָל זִמְנָא דְּחַיָּיבַיָּא לָא סְגִּיאוּ בְּעָלְמָא, שְׁמָא קַדִּישָׁא מִתְבְּרַךְ בְּעָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, יִתַּמּוּ חַטָּאִים וְגוֹ', ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ (תהילים קד, א) - הַלְלוּיָהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, מִקְרָא זֶה מַמָּשׁ הוּא, דִּכְתִּיב ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ - מַאן גָּרִים לְחַבְּלוּתָא דָּא. ׳דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתּוֹל׳ - בְּגִין דְּאִינּוּן חַיָּיבַיָּא וְדָרָא אִשְׁתְּכַח הָכִי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משה אמר ׳צדיק וישר הוא׳ - דבר כתיקונו, והמום בא מ ׳דור עקש ופתלתל׳, ו ׳לו לא׳ לעצמם עשו

מִשּׁוּם זֶה, אַחַר שֶׁאָמַר מֹשֶׁה כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְהִזְכִּיר הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, להורות שהאין סוף מלובש בספירות כביכול, וע"ז אָמַר, וַדַּאי ׳צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא׳ (דברים לב, ד), דָּבָר כְּתִקּוּנוֹ. כל ענין כפי אותה הנהגה המורה עליו. אֲבָל ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ היינו שפוגמים במדרגות העליונות. וזהו המשך הכתוב (דברים לב, ה) - מַה הַטַּעַם כָּךְ? מִשּׁוּם שֶׁהֵם ׳דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל׳שמשחיתים במעשיהם וגורמים פגם ופירוד למעלה. . אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, ר"י חלק לגמרי וס"ל שלמעלה אין פגם כלל, ׳לוֹ לֹא׳, כְּלוֹמַרבא הכתוב לומר כי רק לְעַצְמָם עוֹשִׂים כָּךְ הָרְשָׁעִים, שֶׁגּוֹרְמִים לַבְּרָכוֹת לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם.אבל למעלה אין שום פגם. אָמַר רַבִּי אַבָּא, חולק על דברי ר"י ופירש באופן אחר ׳לוֹ לֹא׳, הֲרֵי בֵּאַרְנוּשגורמים פגם גם למעלה וגם למטה, וְכָךְ הוּא. וראייה לכך שהרי מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? הַלְה' ׳תִגְמְלוּ זֹאת׳ומשה רבנו תמה, האם זהו , לְשַׁלֵּם גְּמוּל זֶה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אֵלּוּ הַטּוֹבוֹת שֶׁגָּרַם לְךָ וְעָשָׂה עֲבוּרְךָ. ומוכח שהפגם הוא גם למעלה, ועל זה מתרעם בתיבת 'תגמלו' בדייקא כלפי הקב"ה כביכול - רמ"ק.

בלשון הזוהר

בְּגִין כָּךְ בָּתַר דְּאָמַר מֹשֶׁה כָּל הָנֵי מִלִּין, וְאַדְכַּר שְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְּקָא יָאוּת, אָמַר וַדַּאי ׳צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא׳ (דברים לב, ד), מִלָּה בְּתִקּוּנֵיהּ. אֲבָל ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ - מַאי טַעְמָא הָכִי. מִשּׁוּם דְּאִינּוּן ׳דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתּוֹל׳. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, ׳לוֹ לֹא׳, כְּלוֹמַר לְגַרְמַיְיהוּ עַבְדִּין דָּא חַיָּיבִין, דְּגַרְמִין לְאִסְתַּלְּקָא בִּרְכָאן מֵעָלְמָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא, ׳לוֹ לֹא׳, הָא אוֹקִימְנָא וְהָכִי הוּא. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ. הַלְיי ׳תִּגְמְלוּ זֹאת׳, לְשַׁלָּמָא גְּמוּל דָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל כָּל אִינּוּן טָבָאן דְּגָרִים לָךְ, וְעָבִיד לָקֳבְלָךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם

סוד המטרוניתא ההולכת עם בניה בגלות כמשל המלך ובנו

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.