מה הפגם - שאף האבות אינם מסתפקים מהשקיית הנחל, כל שכן הבנים, ו ׳לו לא׳ אחד למעלה ואחד למטה
האזינו · שחת לו לא בניו מומם - סוד פגם הרשעים למעלה וברכת השם התלויה בדור עקש ופתלתל · מאמר 9 · פיסקה 2 · דף רצז ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַאי פְּגִימוּתָא. כְּמָה דְּתָנֵינָן, דַּאֲבָהָן לָא מִסְתַּפְּקִין (ס"א מסתפקן) לְאִתְבָּרְכָא מֵהַהוּא שַׁקְיוּ דְּנַחֲלָא. כָּל שֶׁכֵּן בְּנִין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳. מַאי לוֹ לֹא - תְּרֵי זִמְנֵי. אֶלָּא חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא.
תרגום
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מָה הַפְּגָם? כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ, שֶׁהָאָבוֹת לֹא מִסְתַּפְּקִים [ מסתפקים ] לְהִתְבָּרֵךְ מֵאוֹתָהּ הַהַשְׁקָיָה שֶׁל הַנַּחַל, כָּל שֶׁכֵּן הַבָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם׳ (דברים לב, ה) - מַהוּ לוֹ לֹא - שְׁתֵּי פְעָמִים. אֶלָּא אֶחָד לְמַעְלָה,, וְאֶחָד לְמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יוסי מאי פגימותא. כמה דתנינן, דאבהן לא מסתפקין (ס"א מסתפקן) לאתברכא מההוא שקיו דנחלא. כל שכן בנין. כמה דאת אמר, ׳שחת לו לא בניו מומם׳. מאי לו לא - תרי זמני. אלא חד לעילא, וחד לתתא.
התרגום: אמר רבי יוסי, מה הפגם? כמו שלמדנו, שהאבות לא מסתפקים [ מסתפקים ] להתברך מאותה ההשקיה של הנחל, כל שכן הבנים, כמו שנאמר ׳שחת לו לא בניו מומם׳ (דברים לב, ה) - מהו לו לא - שתי פעמים. אלא אחד למעלה, ואחד למטה.
מן המפרשים
הסולם: א"ר יוסי מאי וכו': אר"י מהו הפגם, שהרשעים עושים במעשיהם למעלה. הוא כמו שלמדנו, שהאבות שהם חג"ת אינם מקבלים הספקה להתברך מאותו שיקוי של הנחל, שהוא שפע הבינה. וכל שכן הבנים. כי כיון שהם אינם מקבלים השפע בשביל התחתונים, נעשה מום…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: