ממלכת הזוהר › זוהר › האזינו › מאמר 7: כי שם ה' אקרא - סוד שבע הספירות בפסוקי הצור תמים פעלו וחובת החכם לגלות חכמתו לפני הסתלקותו › פיסקה 2 (רצז ע"א)

אותו צדיק שחכמה עליונה בו - כשמגיע יומו מגלה אותה למי שרוח קדושה בו

האזינו · כי שם ה' אקרא - סוד שבע הספירות בפסוקי הצור תמים פעלו וחובת החכם לגלות חכמתו לפני הסתלקותו · מאמר 7 · פיסקה 2 · דף רצז ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, שֵׁם יהו"ה מַמָּשׁ. וּמֹשֶׁה בְּהַהִיא שַׁעֲתָא גַּלֵּי לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. דִּכְתִּיב, ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם וְגוֹ'׳ (דברים לא, ב). מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, הַהוּא זַכָּאָה דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה בֵּיהּ, כַּד מָטֵי יוֹמָא לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא, בָּעֵי לְגַלָּאָה הַהִיא חָכְמְתָא, לְאִינּוּן דִּי רוּחַ קַדִּישָׁא בֵּינַיְיהוּ. מְנָלָן. מִמֹּשֶׁה. דִּכְתִּיב ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם׳. וּכְתִיב, (שם) ׳וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֵת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְגוֹ'׳.

תרגום

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שֵׁם ה' מַמָּשׁ. וּמֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גִּלָּה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם וְגוֹ'׳ (דברים לא). מִכָּאן לָמַדְנוּ, אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁחָכְמָה עֶלְיוֹנָה בוֹ, כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ יוֹמוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, צָרִיךְ לְגַלּוֹת אוֹתָהּ הַחָכְמָה לְאֵלּוּ שֶׁרוּחַ קְדוֹשָׁה בֵינֵיהֶם. מִנַּיִן לָנוּ? מִמֹּשֶׁה, שֶׁכָּתוּב ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם׳ (דברים לא, ב) - וְכָתוּב [ שָׁם ] ׳וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְגוֹ'׳ (דברים לא, יט).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, שם יהו"ה ממש. ומשה בההיא שעתא גלי להו לישראל. דכתיב, ׳בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו'׳ (דברים לא, ב). מכאן אוליפנא, ההוא זכאה דחכמתא עלאה ביה, כד מטי יומא לאסתלקא מעלמא, בעי לגלאה ההיא חכמתא, לאינון די רוח קדישא בינייהו. מנלן. ממשה. דכתיב ׳בן מאה ועשרים שנה אנכי היום׳. וכתיב, (שם) ׳ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו'׳.

התרגום: אמר רבי יוסי, שם ה' ממש. ומשה באותה שעה גלה להם לישראל, שכתוב ׳בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו'׳ (דברים לא). מכאן למדנו, אותו צדיק שחכמה עליונה בו, כאשר מגיע יומו להסתלק מהעולם, צריך לגלות אותה החכמה לאלו שרוח קדושה ביניהם. מנין לנו? ממשה, שכתוב ׳בן מאה ועשרים שנה אנכי היום׳ (דברים לא, ב) - וכתוב [ שם ] ׳ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו'׳ (דברים לא, יט).

מן המפרשים

הסולם: אמר ר' יוסי וכו': אר"י, הוא שם הויה ממש, שגילה להם משה באותה שעה לישראל. שכתוב, בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו ', ועתה כתבו לכם את השירה וגו'. מכאן למדנו, שאותו צדיק שחכמה עליונה בו, כשהגיע זמנו להסתלק מן העולם, צריך לגלות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: