כי שם ה' אקרא
סוד שבע הספירות בפסוקי הצור תמים פעלו וחובת החכם לגלות חכמתו לפני הסתלקותו
שבע הספירות שבפסוקי הצור תמים פעלו - וכולן שם קדוש אחד
לָמַדְנוּ, כָּתוּב ׳כִּי שֵׁם יהו"ה אֶקְרָא׳ויש להתבונן (דברים לב, ג) - מַהוּ ׳כִּי שֵׁם יהו"ה אֶקְרָא׳ א. אם הזכיר 'שם' מדוע הזכיר 'הוי"ה'. ב. הא סוף הפסוק מזכיר שם אלהי"ם. ג. לאיזה שם הוי"ה המכוון כאן לאבא או לז"א -רמ"ק? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לפרש, הֲרֵי כָּתוּב ׳הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׳ ואלהינו הוא בהארת בינה הנקראת אלהי"ם, שהיא לבוש לחכמה [שאימא מלבשת על אבא], שעליה אומר משה רבנו 'כי שם ה' אקרא', היינו כשאזכיר שם הוי"ה שהוא בחכמה, אז אתם 'הבו גודל לאלהינו' בהארת 'בינה' מצד שהבינה היא שם ולבוש לחכמה. ואחר הקדמת רשב"י כי בפסוק זה נתגלה ענין השם והנהגתו . אָמַר רַבִּי אַבָּא, לא שחלק על רשב"י, אלא שמפרש שכוונת הפסוק לקשור שבע ספירות בבינה, וזהו 'הבו גודל' לשון גדולה, 'לאלהינו' היינו הבינה ושבע ספירות הנמשכו ממנה, ׳הָבוּ גֹדֶל׳ - זוֹ גְדֻלָּה. חסד, ׳הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ׳ (דברים לב, ד) - זוֹ גְבוּרָה. צור לשון חוזק. ׳כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט׳ - זוֹ תִפְאֶרֶת. שנקראת משפט, כי בסדרי המשפט יש לחקור ולבדוק מצד כל הסיבות והצדדים [ו' קצוות] כדי להעמיד את שלמות סדרי המשפט. ׳אֵל אֱמוּנָה׳ - זֶה נֵצַח. שהוא ענף החסד שנקרא נמי א"ל. ׳וְאֵין עָוֶל׳ - זֶה הוֹד. אף שהוא דין בגבורה המשפעת למטה, עם כל זה אין עול. ׳צַדִּיק׳ - זֶה יְסוֹד. כמשמעו, ׳וְיָשָׁר׳ - זֶה צֶדֶק. -מלכות, אף שכל פעולות התחתונים, הטובות והרעות נגזרות על ידו, הכל לפי יושר חשבון כלל המעשה. וא"כ נמצא הַכֹּלכלול וגנוז בתוך הוּא שֵׁם קָדוֹשׁ שֶׁל המורה על כלל האצילות, הקב"ה, וּמִשּׁוּם זֶה ׳כִּי שֵׁם יהו"ה אֶקְרָא׳ היינו אקרא ואפרש כל אחד את ענינו מצד ז' ספירות הנמשכות מן השם, וכמו שאומר אח"כ הצור תמים פעלו וגו'. .
בלשון הזוהר
תָּאנָא, כְּתִיב ׳כִּי שֵׁם יהו"ה אֶקְרָא׳, מַאי ׳כִּי שֵׁם יהו"ה אֶקְרָא׳. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא כְּתִיב ׳הָבוּ גּוֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׳. אָמַר רִבִּי אַבָּא, ׳הָבוּ גּוֹדֶל׳ - דָּא גְּדוּלָה. ׳הַצוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ׳ - דָּא גְּבוּרָה. ׳כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט׳ - דָּא תִּפְאֶרֶת. ׳אֵל אֱמוּנָה׳ - דָּא נֶצַח. ׳וְאֵין עָוֶל׳ - דָּא הוֹד. ׳צַדִּיק׳ - דָּא יְסוֹד. ׳וְיָשָׁר׳ - דָּא צֶדֶק. הוּא כֹּלָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ ׳כִּי שֵׁם יהו"ה אֶקְרָא׳.
אותו צדיק שחכמה עליונה בו - כשמגיע יומו מגלה אותה למי שרוח קדושה בו
בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם וְגוֹ'. על הפס' כי שם ה' אקרא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,כי מה שכתוב 'כי שמ"ר גילה לעם ישראל שֵׁם יהו"האקרא' היינו מַמָּשׁ. כלל עולם האצילות שנקרא שם הוי"ה (א. שהוא בזו"ן - יה"ו בזו"ן וה' אחרונה במלכות. ב. באופן אחר כי שם הוי"ה הוא כנגד ה' פרצופים, קוץ של י' - א"א, י' -אבא, ה'- אימא, ו'-ז"א, ה'-נוקבא).שם המפורש ולא כינוי בעלמא, ב. 'שם ה' ממש' הוא כלל האצילות כולה, שבע הספירות הנמנות בכתוב 'הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ' (אור החמה), וּמֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָהבדוקא גִּלָּה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל,ולא קודם לכן שֶׁכָּתוּב ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם וְגוֹ'׳שגילה להם זאת ביום פטירתו (דברים לא, ב). מִכָּאן לָמַדְנוּ, אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁחָכְמָה עֶלְיוֹנָה בוֹ,מצד השגתו, כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ יוֹמוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, ושוב אינו יכול לדחות את הגילוי, צָרִיךְ לְגַלּוֹת אוֹתָהּ הַחָכְמָה לְאֵלּוּ שֶׁרוּחַה קְדוֹשָׁהשורה בֵינֵיהֶם שיידעו כיצד להשתמש באותה החכמה כראוי. לראויים דוקא ולא לכל אדם,. מִנַּיִן לָנוּ? מִמֹּשֶׁה, שֶׁכָּתוּב ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם׳וזהו שאמר אח"כ . וְכָתוּב (שם, יט) ׳וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְגוֹ'׳.ש'היום' גילה מה שלא גילה עד אז ולפיכך 'ועתה'. שהרשות היא המתירה את הגילוי.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, שֵׁם יהו"ה מַמָּשׁ. וּמֹשֶׁה בְּהַהִיא שַׁעֲתָא גַּלֵּי לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם וְגוֹ'׳ (דברים לא, ב). מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, הַהוּא זַכָּאָה דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה בֵּיהּ, כַּד מָטֵי יוֹמָא לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא, בָּעֵי לְגַלָּאָה הַהִיא חָכְמְתָא, לְאִינּוּן דִּי רוּחַ קַדִּישָׁא בֵּינַיְיהוּ. מְנָלָן. מִמֹּשֶׁה, דִּכְתִּיב ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם׳. וּכְתִיב, (שם) ׳וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֵת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְגוֹ'׳.
ומי שאינו מגלה - עליו ׳אל תמנע טוב מבעליו׳, שאין רשות לגלות אלא בעודו בעולם
וְאִם לֹא, אם הצדיק אינו מגלה את הסודות שנגלו לו עָלָיו כָּתוּב, ׳אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו׳ ממי שראוי לו, ו'טוב' היא התורה שנקראת טוב (משלי ג, כז). כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם וְגוֹ'׳ והמשך הפס' אל תמנע טוב מבעליו (משלי ד, ב). ׳בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת׳דהיינו (משלי ג, כז) - טֶרֶם תִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וְלֹא נִתְּנָה לְךָ רְשׁוּת לְגַלּוֹת. כי אחר המיתה כבר א"א לגלות בחלום או בחזיון כי אם ברשות [כדאיתא בתיקו"ז ורשותא איתייהב לאליהו וכל מתיבתין].
בלשון הזוהר
וְאִם לָאו, עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳אַל תִּמְנָע טוֹב מִבְּעָלָיו׳ (משלי ג, כז). כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם וְגוֹ'׳ (משלי ד, ב). ׳בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת׳ (משלי ג, כז) - עַד לָא תִּסְתָּלַּק מִן עָלְמָא, וְלָא אִתְיְיהִיב לָךְ רְשׁוּתָא לְגַלָּאָה.
צדיק וישר הוא
קשר המהימנותא באחדות גמורה, וקריאה באמת היא בחותמת המלך
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.