ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 7: ׳ה' ילחם לכם ואתם תחרישון׳ - מלחמת מצרים כדין הנעשה ברחמים › פיסקה 2 (מז ע"ב)

הזמנת השבת כאורח בשולחן ובבית מתוקנים

בשלח · ׳ה' ילחם לכם ואתם תחרישון׳ - מלחמת מצרים כדין הנעשה ברחמים · מאמר 7 · פיסקה 2 · דף מז ע"ב

לשון הזוהר

׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג׳ - עִנּוּגָא דְּכֹלָּא, עִנּוּגָא דְּנַפְשָׁא וְגוּפָא עִנּוּגָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין. ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת׳, מַאי וְקָרָאתָ. דְּיַזְמִין לֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כג, ב), כְּלוֹמַר, זְמִינִין, כְּמָה דִּמְזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא לְבֵיתֵיהּ. וְעַל דָּא ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג׳, דְּיַזְמִין לֵיהּ, כְּמָה דִּמְזַמְנִין אוּשְׁפִּיזָא, בְּפָתוֹרָא מְתַקְּנָא, בְּבֵיתָא מְתַקְּנָא כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּמֵיכְלָא וּבְמִשְׁתְּיָא כְּדְקָא יֵאוֹת, יַתִּיר עַל שְׁאַר יוֹמִין. ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת׳ מִבְּעוֹד יוֹם. (אמור כ"ב ע"א) ׳לִקְדוֹשׁ יהו"ה מְכוּבָּד׳ - דָּא ׳יוֹם כִּפּוּרִים׳. תְּרֵי דְּאִינּוּן חַד. ׳וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ׳ - כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׳ - וְהָא אִתְּמַר, בְּגִין דְּהַהִיא מִלָּה סַלְּקָא, וְאִתְּעַר מִלָּה דְּחוֹל לְעֵילָּא. מַאן דִּמְזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא, בֵּיהּ בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא, וְלָא בָּאָחֳרָא.

תרגום

וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג - עִנּוּג שֶׁל הַכֹּל, עִנּוּג הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף, עִנּוּג לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת, מַה זֶּה וְקָרָאתָ? שֶׁיַּזְמִין אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, כְּלוֹמַר מְזֻמָּנִים, כְּמוֹ מִי שֶׁמַּזְמִין אוֹרֵחַ לְבֵיתוֹ׳ (ויקרא כג). וְעַל זֶה וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, שֶׁיַּזְמִין אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁמַּזְמִינִים אוֹרֵחַ, בְּשֻׁלְחָן מְתֻקָּן וּבְבַיִת מְתֻקָּן כָּרָאוּי בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה כָּרָאוּי יוֹתֵר עַל שְׁאָר הַיָּמִים. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג - מִבְּעוֹד יוֹם. לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד - זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים, שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד. וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךְ - כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךְ וְדַבֵּר דָּבָר׳ (ישעיה נח, יג) - וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר עוֹלֶה וּמְעוֹרֵר דִּבּוּר שֶׁל חֹל לְמַעְלָה. מִי שֶׁמַּזְמִין אוֹרֵחַ, צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בּוֹ וְלֹא בְּאַחֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳וקראת לשבת עונג׳ - ענוגא דכלא, ענוגא דנפשא וגופא ענוגא דעלאין ותתאין. ׳וקראת לשבת׳, מאי וקראת. דיזמין ליה. כמה דאת אמר, ׳מקראי קדש׳ (ויקרא כג, ב), כלומר, זמינין, כמה דמזמין אושפיזא לביתיה. ועל דא ׳וקראת לשבת ענג׳, דיזמין ליה, כמה דמזמנין אושפיזא, בפתורא מתקנא, בביתא מתקנא כדקא יאות, במיכלא ובמשתיא כדקא יאות, יתיר על שאר יומין. ׳וקראת לשבת׳ מבעוד יום. (אמור כ"ב ע"א) ׳לקדוש יהו"ה מכובד׳ - דא ׳יום כפורים׳. תרי דאינון חד. ׳וכבדתו מעשות דרכיך׳ - כמה דאוקימנא. ׳ממצוא חפצך ודבר דבר׳ - והא אתמר, בגין דההיא מלה סלקא, ואתער מלה דחול לעילא. מאן דמזמין אושפיזא, ביה בעי לאשתדלא, ולא באחרא.

התרגום: וקראת לשבת ענג - ענוג של הכל, ענוג הנפש והגוף, ענוג לעליונים ולתחתונים. וקראת לשבת, מה זה וקראת? שיזמין אותה, כמו שנאמר ׳מקראי קדש, כלומר מזמנים, כמו מי שמזמין אורח לביתו׳ (ויקרא כג). ועל זה וקראת לשבת ענג, שיזמין אותה כמו שמזמינים אורח, בשלחן מתקן ובבית מתקן כראוי במאכל ובמשתה כראוי יותר על שאר הימים. וקראת לשבת ענג - מבעוד יום. לקדוש ה' מכבד - זה יום הכפורים, שנים שהם אחד. וכבדתו מעשות דרכיך - כמו שבארנו. ׳ממצוא חפצך ודבר דבר׳ (ישעיה נח, יג) - והרי נתבאר, משום שאותו דבר עולה ומעורר דבור של חל למעלה. מי שמזמין אורח, צריך להשתדל בו ולא באחר.

מן המפרשים

אור החמה: וקראת לשבת מבעוד יום וגומר הוקשה לו או' לשבת ולקדוש ה' כנר' שהם ב' ענייני' כאשר הקשו בהקדמ' הזוהר שם ע"ב והזכירו משה בתפלתו לעורר זכות אבות. גליון והכא אתכליל שמא קדישא וגומר י"י ילחם לכם בר"ת יי"ל הוא שם א' קדוש משם בן ע"ב…

זוהר הרקיע: דף מ"ז ע"ב) זה בו"ק כי אלו (נ"א: אם) בת"ת עצמו לבדו בהכללו מהם וזה בבנין עצמו.‏ ודע שכמו שהמלכות נק' חכמה תתאה כן חכמה שבז"א נקרא חכמה התחתונה בבחינת חכמה עליונה הקדומה לה ועליה כוון במ"ש אלין דמסתכלין ברזא וכו' ר"ל שמסתכלין…

הסולם: וקראת לשבת ענג: היינו ענג כל, ענג של הנפש והגוף, ענג של העליונים והתחתונים. וקראת לשבת, שואל, מהו וקראת. ומשיב, שפירשו, שיזמין אותו. כש"א מקראי קדש, שפירושו מוזמנים מן הקדש, כמו שמזמנים ארח לביתו. ועל זה, וקראת לשבת ענג,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: