ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 10לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת בשלח · מאמר 7

׳ה' ילחם לכם ואתם תחרישון׳

זוהר ח"ב, פרשת בשלח, דף מז.
כ-7 דקות קריאה
על מה המאמר

מלחמת מצרים כדין הנעשה ברחמים

חיבת ישראל ומעלת השבת השקולה ככל התורה

יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן. כדי לפרש ענין של 'תחרישון' ׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׳ (שמות יד, יד) - רַבִּי אַבָּא פָּתַח,לפרש הפסוק ׳אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךְ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךְ בְּיוֹם קָדְשִׁי׳ (ישעיהו נח, יג) - אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שהקב"ה הִתְרַצָּה בָהֶם לְהִדָּבֵק בָּהֶם מִכָּל שְׁאָר עַמֵּי הָעוֹלָם, אף שבמצרים היו במ"ט שערי טומאה, ובחר בהם לא מצד מעשיהם אלא וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתָם קֵרַב אוֹתָם אֵלָיו, וְנָתַן לָהֶם תּוֹרָה, וְנָתַן לָהֶם שַׁבָּת שֶׁהִיא קֹדֶשׁ מִכָּל שְׁאָר הַיָּמִים, מצד החכמה וּמְנוּחָה מֵהַכֹּל, מהארת כת"ר וְחֶדְוָה שֶׁל הַכֹּל, מהארת בינ"ה וּשְׁקוּלָה שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר שַׁבָּת כְּאִלּוּ שָׁמַר אֶת כָּל הַתּוֹרָה.

בלשון הזוהר

׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׳ (שמות יד, יד) - רִבִּי אַבָּא פָּתַח ׳אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶיךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי׳ (ישעיהו נח, יג) - זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוֹן, לְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ, מִכָּל שְׁאַר עַמִּין דְּעָלְמָא, וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִּלְהוֹן, קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, וְיָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא, וְיָהַב לוֹן שַׁבָּת, דְּאִיהוּ קַדִּישָׁא מִכָּל שְׁאַר יוֹמִין, וְנַיְיחָא מִכֹּלָּא, וְחֶדְוָה דְּכֹלָּא, וְשָׁקִיל שַׁבָּת, לָקֳבֵל אוֹרַיְיתָא כְּלָּא, וּמַאן דְּנָטִיר שַׁבָּת, כְּאִילּוּ נָטִיר אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הזמנת השבת כאורח בשולחן ובבית מתוקנים

וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג. ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג׳ (ישעיה נח, יג) - עִנּוּג שֶׁל הַכֹּל, עִנּוּג הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף, עִנּוּג לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים. ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת׳לשון , מַה זֶּה ׳וְקָרָאתָ׳היינו ? - שֶׁיַּזְמִין אוֹתָהּ. במעשה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַראצל שאר המועדים ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כג, ב), כְּלוֹמַר מְזֻמָּנִים, אף שהמועד תלוי בזמן יש לאדם 'להזמין' את המועד במעשה התלוי בהכנה כְּמוֹ מִי שֶׁמַּזְמִין אוֹרֵחַוקורא לו לבוא לְבֵיתוֹ. וְעַלדרך זֶהיובן ענין ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג׳, שֶׁיַּזְמִין אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁמַּזְמִינִים אוֹרֵחַ,שמבעוד יום יערוך בְּשֻׁלְחָן מְתֻקָּןולא רק בשולחן אלא אף וּבְבַיִת מְתֻקָּן כָּרָאוּי מצד סידורו ונקיונו, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה כָּרָאוּי יוֹתֵר עַל שְׁאָר הַיָּמִים. כל אחד כפי כוחו ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג׳שהקריאה וההכנה תהא - מִבְּעוֹד יוֹם.בעריכת שולחנו ובקבלתה בפועל מבעוד יום. ולהוסיף מחול על הקודש ׳לִקְדוֹשׁ יהו"ה מְכֻבָּד׳ - זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים. הוא יום שקדשו המקום הוא היום שנקרא מכובד ובמשמע מכאן שצריך לכבדו יותר מליל שבת שכבוד היום עדיף מכבוד הלילה [זוה"ק אמור כב.] שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד.מכובד לשון יחיד ונסוב על השבת ועל קדוש ה' אף שליל שבת ויום שבת הם ב' הבחנות כנגד זו"ן מ"מ הם אחד מצד שלמותם ומשו"כ נאמר אח"כ לשון יחיד ׳וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךְ׳ - כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךְ וְדַבֵּר דָּבָר׳ (ישעיהו נח, יג) - וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ דָּבָרדיבור עוֹלֶה וּמְעוֹרֵר דִּבּוּר שֶׁל חֹל לְמַעְלָה.שהרי מִי שֶׁמַּזְמִין אוֹרֵחַ, צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בּוֹ וְלֹא בְּאַחֵר.אף מי ש"מזמין' את השבת צריך להשתדל בה ולא בדיבורי חול

בלשון הזוהר

׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג׳ (ישעיה נח, יג) - עִנּוּגָא דְּכֹלָּא, עִנּוּגָא דְּנַפְשָׁא וְגוּפָא עִנּוּגָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין. ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת׳, מַאי ׳וְקָרָאתָ׳ - דְּיַזְמִין לֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כג, ב), כְּלוֹמַר, זְמִינִין, כְּמָה דִּמְזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא לְבֵיתֵיהּ. וְעַל דָּא ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג׳, דְּיַזְמִין לֵיהּ, כְּמָה דִּמְזַמְנִין אוּשְׁפִּיזָא, בְּפָתוֹרָא מְתַקְּנָא, בְּבֵיתָא מְתַקְּנָא כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּמֵיכְלָא וּבְמִשְׁתְּיָא כְּדְקָא יֵאוֹת, יַתִּיר עַל שְׁאַר יוֹמִין. ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת׳ מִבְּעוֹד יוֹם. ׳לִקְדוֹשׁ יהו"ה מְכוּבָּד׳ - דָּא יוֹם כִּפּוּרִים. תְּרֵי דְּאִינּוּן חַד. ׳וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ׳ - כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׳ (ישעיה נח, יג) - וְהָא אִתְּמַר, בְּגִין דְּהַהִיא מִלָּה סַלְּקָא, וְאִתְּעַר מִלָּה דְּחוֹל לְעֵילָּא. מַאן דִּמְזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא, בֵּיהּ בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא, וְלָא בָּאָחֳרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דיבור פה האדם מעורר התעוררות עליונה לטוב ולרע

בֹּא רְאֵה,כל דיבור ודיבור שאדם מדבר בשבת קודש אוֹתוֹ הַדִּבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הָאָדָם, עוֹלֶה וּמְעוֹרֵר הִתְעוֹרְרוּת עֶלְיוֹנָה, אִם לְטוֹב אִם לְרַע. אם דיבר דיבורים של קודש מצד מעורר התעוררות לטובה, ולהיפך ח"ו כל דיבור חול מעורר להיפך, וּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּעֹנֶג שַׁבָּת, אָסוּר לוֹ לְעוֹרֵר דִּבּוּר שֶׁל חֹל, שֶׁהֲרֵי הוּא פּוֹגֵם פְּגָם בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ. מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּהִלּוּלַת הַמֶּלֶךְ, לֹא רָאוּי שֶׁיַּעֲזֹב אֶת הַמֶּלֶךְ וְיִתְעַסֵּק בְּאַחֵר. אחר שנתבאר כי שר הפנים מט"ט הופקד על הנהגת ימי החול, אבל שבת קודש בהנהגה ישירה של הקב"ה, לפיכך אם ח"ו אדם מדבר דיבור של חול, הרי הוא מעורר הנהגה של מט"ט, ואין ראוי לפגום ח"ו ביום הקדוש ולעזוב את הנהגת כבוד המלך, וּבְכָל יוֹםמימות החול צָרִיךְ לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂהכל מקום לפי ענינו וּלְעוֹרֵר הִתְעוֹרְרוּתמצד הכוונה הפנימית בכל מקום כפי מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ.אבל וּבְשַׁבָּתכל עניני המעשה וההתעוררות הם רק בְּדִבְרֵי שָׁמַיִם וּבִקְדֻשַּׁת הַיּוֹםשרק בהם צָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר, וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי הַהוּא מִלָּה דְּנָפִיק מִפּוּמֵיהּ דְּבַר נָשׁ, סַלְּקָא וְאִתְּעַר אִתְעָרוּתָא לְעֵילָּא, אִי לְטָב, אִי לְבִישׁ. וּמַאן דְּיָתִיב בְּעִנּוּגָא דְּשַׁבְּתָא, אָסִיר לֵיהּ לְאִתְּעָרָא מִלָּה דְּחוֹל, דְּהָא פָּגִים פְּגִימוּ בְּיוֹמָא קַדִּישָׁא. מַאן דְּיָתִיב בְּהִילּוּלָא דְּמַלְכָּא, לָא יִתְחָזֵי לְמִשְׁבַּק לְמַלְכָּא, וְיִתְעַסֵּק בְּאַחֲרָא. וּבְכָל יוֹמָא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא, וּלְאִתְעֲרָא אַתְעָרוּתָא מִמָּה דְּאִצְטְרִיךְ. וּבְשַׁבָּת, בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא, וּבִקְדוּשָּׁה דְּיוֹמָא בָּעֵי לְאִתְּעָרָא, וְלָא בְּמִלָּה אַחֲרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ה' ילחם לכם ואתם תחרישון׳ - זכות האבות עוררה למעלה

ולפ"ז כעת יפרש עומק הענין לבאר ענין 'תחרישון'. בֹּא רְאֵה, כָּאן כְּשֶׁקָּרַב פַּרְעֹה לַעֲרֹךְ קְרָב עִם יִשְׂרָאֵל, בְּאוֹתוֹ זְמַן לֹא רָצָה הקב"ה שֶׁיְּעוֹרְרוּ יִשְׂרָאֵל הִתְעוֹרְרוּת לְמַטָּה כְּלָל, אף לא ע"י תפילה וצעקה משום שכלל לא היו ראויים לינצל מצד דרגתם הרוחנית, שֶׁהֲרֵי הַהִתְעוֹרְרוּת הִיא לְמַעְלָה, כל הזכות שלהם פעלה מכח איתערותא דלעילא שֶׁהֲרֵי הָאָבוֹת הִקְדִּימוּ הִתְעוֹרְרוּת זֹאת לְמַעְלָה, ורק מכח איתערותא דלעילא וזכירת חסדי אבות וּזְכוּתָםשל האבות היא ש עוֹמֶדֶת לְפָנָיו,שהם (ועוררו הִתְעוֹרְרוּת זוֹ) וְלֹא רָצָה הקב"ה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִתְעוֹרְרוּ לְמַטָּה כְּלָל. ע"י צעקה או תפילה. (שהרי במקום של מעלה היה) וכעת יפרש טעם אחר מדוע 'ואתם תחרישון' (שֶׁהֲרֵי במקום שֶׁל מַעְלָה הָיָה) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶםמכח אתערותא דלעילא בזכות האבות הקדושים אבל וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן׳ (שמות יד, יד) - וַדַּאי תַּחֲרִישׁוּן וְלֹא תְעוֹרְרוּ דָבָר, שֶׁלֹּא צָרִיךְ לָכֶם. ואילו היו צועקים אפשר היה בא קלקול ע"י זה. וְכָאןבר"ת של הפסוק הזה ה' ילחם לכם - יי"ל [יל"י- מהרח"ו] נִכְלָל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁאחד מע"ב שמות בְּאוֹתִיּוֹת רְשׁוּמוֹת, וַהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ בוֹ הַחֲבֵרִים. לפרש ענינו של שם זה דייקא שעורר בו זכות אבות [ב. יל"י- הוא שם המעלה ניצוצות מתוך הקליפה עו"ר בסוד זה בקעח:]

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, הָכָא כַּד אִתְקְרִיב פַּרְעֹה לְאַגָּחָא קְרָבָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהַהִיא זִמְנָא, לָא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיִתְּעֲרוּן יִשְׂרָאֵל אִתְעָרוּתָא לְתַתָּא כְּלָל, דְּהָא אִתְעָרוּתָא לְעֵילָּא הוּא, דְּהָא אֲבָהָן אַקְדִּימוּ וְאַתְּעֲרוּ אִתְעָרוּתָא דָּא לְעֵילָּא, וּזְכוּתָא דִּלְהוֹן קָאִים קָמֵיהּ, (ואתערו אתערותא דא) וְלָא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִשְׂרָאֵל יִתְּעָרוּן לְתַתָּא כְּלָל. (דהא באתרה לעילא הוה) הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׳ - תַּחֲרִישׁוּן וַדַּאי, וְלָא תִּתְעֲרוּן מִלָּה, דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְכוּ, וְהָכָא אִתְכְּלִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּאַתְוָון רְשִׁימָן, וְהָא אִתְעֲרוּ בֵּיהּ חַבְרַיָּיא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קושיית ר' יוסי - דין המצרים ללא רחמים נראה

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶרֶךְ. אָמַרשאל רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי שָׁנִינוּ, יהו"ה בְּכָל מָקוֹם זֶהבהנהגה של רַחֲמִים, וְאַף עַל גַּבשכאן זה נאמר ביחס למלחמה שֶׁעוֹרֵךְ קְרָב וְעוֹשֶׂה דִין,עדיין אף אוֹתוֹה דִין הוּאנעשה בְּאַהֲבָה.ולפ"ז הקשה והלא וְכָךְ רָאִינוּ,שאף שֶׁכָּתוּב ׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶם׳, וְלֹא נִרְאָה בְּאוֹתוֹ דִין רַחֲמִים כְּלָל, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד׳ (שמות יד, כח).

בלשון הזוהר

רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי תָּנִּינָא, יהו"ה, בְּכָל אֲתָר רַחֲמֵי, וְאַף עַל גַּב דְּאַגָּח קְרָבָא, וְעָבִיד דִּינָא, הַהוּא דִּינָא בִּרְחִימוּתָא הוּא. וְהָכָא חֲמֵינָא, דִּכְתִּיב ׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶם׳, וְלָא אִתְחָזֵי בְּהַהוּא דִּינָא רַחֲמֵי כְּלָל, דְּהָא כְּתִיב ׳לא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תשובת רשבי - קבורת המצרים ביד הקב"ה ברחמים

אָמַר לוֹ, רבי יהודה להשיב לרבי יוסי דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאָמַר, שֶׁאֲפִלּוּ כָּאן הָיָה הַדִּין בְּרַחֲמִים, שֶׁהַיָּם כִּסָּה עֲלֵיהֶם וּמֵתוּ, וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיא אוֹתָם הַיָּם, והקב"ה רָצָה בִּכְבוֹדָם וְנִקְבְּרוּ בָּאָרֶץ, וְלֹא רָצְתָה הָאָרֶץ לְקַבֵּל אוֹתָם, הארץ התחתונה העומדת בסודה כנגד הארץ העליונה שהיא בהארת המלכות עַד שֶׁהוֹשִׁיט לָהּ הקב"ה אֶת יְמִינוֹ, ונשבע לה שלא תענש עי"ז וְקִבְּלָה אוֹתָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׳ (שמות טו, יב) - וְלָכֵן (הָיָה) זֶה הַדִּין בְּרַחֲמִים הָיָה.

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ, מִלָּה דָּא שְׁמַעְנָא מֵרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר, דְּאֲפִילּוּ הָכָא דִּינָא בְּרַחֲמֵי הֲוָה, דְּחָפָא עָלֵיהוֹן יַמָּא וּמִיתוּ, וּלְבָתַר אַפִּיק לוֹן יַמָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא בִּיקָרֵיהוֹן, וְאִתְקְבָרוּ בְּאַרְעָא, וְלָא בָּעָאת אַרְעָא לְקַבְּלָא לוֹן, עַד דְּאוֹשִׁיט לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְמִינֵיהּ, וְקַבִּילַת לוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׳ (שמות טו, יב) - וּבְגִין דָּא, (הוה) הַאי דִּינָא בְּרַחֲמֵי הֲוָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מניעת התעוררות ישראל - שלא לפגום בשם הרחמים

וְלָכֵן לֹא רָצָה הקב"ה שֶׁיְּעוֹרְרוּ יִשְׂרָאֵל דָּבָר בָּעוֹלָם, שֶׁאִם יְעוֹרְרוּ יִשְׂרָאֵל דָּבָר, לֹא יְעוֹרְרוּ אֶת שֵׁם הָרַחֲמִים, כי מתוך סבלם פחדם ושנאתם היו מבקשים לעורר דין מצד שם אלהי"ם ואז וְלֹא יַעֲשֶׂהלא היה נעשה ה דִּין בְּרַחֲמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶםע"י שם הוי"ה וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן׳ (שמות יד, יד) - שֶׁלֹּא תְעוֹרְרוּ דָבָר. שֶׁהֲרֵי שֵׁם הָרַחֲמִים צָרִיךְ לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת דִּין בְּרַחֲמִים. וְעַל זֶה בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא תַעֲשׂוּ פְגָם וּתְעוֹרְרוּ דָבָר אַחֵר.לעורר הדין עליהם בלי רחמים

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא, לָא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתְּעָרוּן יִשְׂרָאֵל מִלָּה בְּעָלְמָא, דְּאִי יִתְעָרוּן יִשְׂרָאֵל מִלָּה, לָא יִתְעָרוּן שְׁמָא דְּרַחֲמֵי, וְלָא יִתְעֲבִיד דִּינָא בְּרַחֲמֵי. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׳ - דְּלָא תִּתְעֲרוּן מִידִי. דְּהָא שְׁמָא דְּרַחֲמֵי בָּעֵי לְאִתְּעָרָא עָלַיְיהוּ, לְמֶעְבַּד דִּינָא בְּרַחֲמֵי. וְעַל דָּא בָּעֵי, דְּלָא תַּעַבְדוּן פְּגִימוּ, וְתִתְעֲרוּן מִלָּה אַחֲרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מיתת המצרים בנחת ובלא צער - דין שברחמים

אָמַר לוֹ, רבי יוסי להקשות לר"י וַהֲרֵי כָּתוּבבמלחמת גוג ומגוג שלעת"ל ׳וְיָצָא יהו"ה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם׳ושם משמע שזה יהא בדין לגמרי (זכריה יד, ג) - אִם כָּךְ, לפי דבריך זֶהעדיין דִּין שֶׁהָיָה בְּרַחֲמִים. אָמַר לוֹ, רבי יהודה להשיבו כי אף באותו הדין הקשה שיעשה הקב"ה לעת"ל לקנא לישועת ישראל גם שם כָּךְ הָיָה וַדַּאי הַדִּיןותהא בו עדיין איזו הבחנה של בְּרַחֲמִים,וראה שֶׁמּוֹתָם לֹא נִמְצָאלא יהא כִּשְׁאָר מוֹת בְּנֵי הָעוֹלָם, אֶלָּא הקב"ה חָס עֲלֵיהֶםמצד הנהגת הרחמים שתהא אף במידת הדין שֶׁלֹּא יִהְיוּ כְּמוֹת שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁהָרְגוּ אוֹתָם, אֶלָּא בְּנַחַת בְּלֹא צַעַר. וכהמשך הכתוב שם זאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו והוא עומד על רגליו - היינו שלא יתייסרו כל כך זֶהוּ דִּין בְּרַחֲמִים.

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב, ׳וְיָצָא יהו"ה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם׳ (זכריה יד, ג) - אִי הָכִי דָּא דִּינָא בְּרַחֲמֵי הֲוָה. אָמַר לֵיהּ, הָכִי הֲוָה וַדַּאי, דִּינָא הוּא בְּרַחֲמֵי, דְּמוֹתָא דִּלְהוֹן לָא אִשְׁתְּכַח כְּמוֹתָנָא דִּשְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא, אֶלָּא חָס עָלַיְיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא יְהוֹן כְּמוֹתָנָא דִּשְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא, דְּקָטִילוּ לוֹן, אֶלָּא בְּנַחַת בְּלא צַעֲרָא. הָא דִּינָא בְּרַחֲמֵי אִיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חריגת ׳ה' כגיבור יצא׳ - שינוי לבוש ומין הדין

וּבְכָל מָקוֹם שֵׁם זֶהשל הוי"ה הוּאבא להורות על הנהגת ה דִּיןש בְּרַחֲמִים, פְּרָט לְמָקוֹם אֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳יהו"ה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא וְגוֹ'׳ (ישעיהו מב, יג). וְכִי ׳כַּגִּבּוֹר׳ וְלֹא גִבּוֹר? ומה טעם הוסיף הכתוב את כ' הדימיון אֶלָּא יְשַׁנֶּה לְבוּשׁוֹ וְיִלְבַּשׁ לְבוּשִׁים אֲחֵרִים. ׳כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת׳, יְשַׁנֶּה ולימדנו בזה כי לעולם אין הדינים אלא לבושים לשם הוי"ה שהוא רחמים - מהרח"ו. מִינוֹ.

בלשון הזוהר

וּבְכָל אֲתָר, שְׁמָא דָּא, דִּינָא בְּרַחֲמֵי אִיהוּ, בַּר אֲתָר חַד, דִּכְתִּיב, ׳יהו"ה כַּגִבּוֹר יֵצֵא וְגוֹ'׳ (ישעיהו מב, יג). וְכִי ׳כַּגִבּוֹר׳ וְלֹא גִּבּוֹר. אֶלָּא יְשַׁנֵּי לְבוּשׁוֹי, וְיִלְבַּשׁ לְבוּשִׁין אַחֲרָנִין. ׳כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת׳, יְשַׁנֵּי זִינֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רחמים נסתר בדין החמור - אשרי חלקם של ישראל

וְעִם כָּל זֶה, הַדִּין הוּא יָתֵר, אף שיהא הדין בתוקף אֲבָלעדיין יֵשׁ בּוֹ רַחֲמִים, כַּכָּתוּב ׳כַּגִּבּוֹר׳, וְלֹא גִבּוֹר. ׳כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת׳, וְלֹא ׳אִישׁ מִלְחָמוֹת׳. שֶׁוַּדַּאי אַף עַל גַּב שֶׁעוֹשֶׂה דִּין, חָס עַל מַעֲשָׂיו. וְלָכֵן ׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׳ כי אם תעוררו בצעקתכם ובתפילתכם יהא זה לעורר מידת הדין הגמור, ואין זה רצון ה' כי אם דין שברחמים (שמות יד, יד) - אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שהקב"ה בָּחַר בָּהֶם לְחֶלְקוֹ וְלִירֻשָּׁתוֹ. שֶׁכָּתוּב ׳כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׳ (דברים לב, ט).

בלשון הזוהר

וְעִם כָּל דָּא, דִּינָא הוּא יַתִּיר, אֲבָל רַחֲמֵי בֵּיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳כַּגִבּוֹר׳, וְלֹא גִּבּוֹר. ׳כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת׳, וְלֹא ׳אִישׁ מִלְחָמוֹת׳. דְּוַדַּאי אַף עַל גַּב דְּעָבִיד דִּינָא, חָס עַל עוֹבָדוֹי. וְעַל דָּא, ׳יהו"ה יִלָּחֵם לָכֶם׳ וַדַּאי ׳וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׳ - זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרִיר לוֹן לְחוּלָקֵיהּ וְאַחֲסָנְתֵּיהּ. דִּכְתִּיב, ׳כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׳ (דברים לב, ט).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳מה תצעק אלי׳

סוד יונה בדג ולמידת זמן התפילה

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.