פקידת ישראל את הקב"ה בעת צרה - מוסרו הופך לרחמים
בשלח · ׳ופרעה הקריב׳ - קריצת ישראל לאביהם בעת צרה וזכות האבות המגינה עליהם · מאמר 6 · פיסקה 2 · דף מז ע"א
לשון הזוהר
כְּתִיב ׳יהו"ה בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ וְגוֹ'׳ (ישעיהו כו, טז). ׳בַּצַּר פְּקָדוּךָ׳ - לָא פַּקְדִין יִשְׂרָאֵל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּשַׁעֲתָא דְּנַיְיחָא, אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּעָקִין לְהוּ, וּכְדֵין כֻּלְּהוּ פַּקְדִין לֵיהּ. ׳צָקוּן לַחַשׁ׳ - וְכֻלְּהוּ צַלָּאן בִּצְלוֹתִין וּבְבָעוּתִין, וְאָרִיקוּ קָמֵיהּ צְלוֹתִין. אֵימָתַי. ׳מוּסָרְךָ לָמוֹ׳ (ישעיהו כו, טז) - בְּשַׁעֲתָא דְּפָקִיד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְצוּעוֹי. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים עָלַיְיהוּ בְּרַחֲמֵי, וְנִיחָא קָמֵיהּ הַהוּא קָלָא דִּלְהוֹן, בְּגִין לְאִתְפָּרְעָא מִן שַׂנְאֵיהוֹן, וְאִתְמְלֵי עָלַיְיהוּ בְּרַחֲמֵי.
תרגום
כָּתוּב ׳ה' בַּצַּר פְּקָדוּךְ צָקוּן לַחַשׁ וְגוֹ'׳ (ישעיה כו, טז). ׳בַּצַּר פְּקָדוּךְ׳ - לֹא פוֹקְדִים יִשְׂרָאֵל אֶת הקב"ה בִּשְׁעַת מְנוּחָה, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁמְּצִיקִים לָהֶם, וְאָז כֻּלָּם פּוֹקְדִים אוֹתוֹ. ׳צָקוּן לַחַשׁ׳ - וְכֻלָּם מִתְפַּלְלִים בִּתְפִלּוֹת וּבְבַקָּשׁוֹת, וּמְרִיקִים לְפָנָיו תְּפִלּוֹת. אֵימָתַי? ׳מוּסָרְךְ לָמוֹ׳. בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹקֵד הקב"ה בִּרְצוּעָתוֹ, וְאָז הקב"ה עוֹמֵד עֲלֵיהֶם בְּרַחֲמִים, וְאוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁלָּהֶם נוֹחַ לְפָנָיו כְּדֵי לְהִפָּרַע מִשּׂוֹנְאֵיהֶם, וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם בְּרַחֲמִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כתיב ׳יהו"ה בצר פקדוך צקון לחש וגו'׳ (ישעיהו כו, טז). ׳בצר פקדוך׳ - לא פקדין ישראל לקודשא בריך הוא, בשעתא דנייחא, אלא בשעתא דעקין להו, וכדין כלהו פקדין ליה. ׳צקון לחש׳ - וכלהו צלאן בצלותין ובבעותין, ואריקו קמיה צלותין. אימתי. ׳מוסרך למו׳ (ישעיהו כו, טז) - בשעתא דפקיד לון קודשא בריך הוא ברצועוי. כדין קודשא בריך הוא קאים עלייהו ברחמי, וניחא קמיה ההוא קלא דלהון, בגין לאתפרעא מן שנאיהון, ואתמלי עלייהו ברחמי.
התרגום: כתוב ׳ה' בצר פקדוך צקון לחש וגו'׳ (ישעיה כו, טז). ׳בצר פקדוך׳ - לא פוקדים ישראל את הקב"ה בשעת מנוחה, אלא בשעה שמציקים להם, ואז כלם פוקדים אותו. ׳צקון לחש׳ - וכלם מתפללים בתפלות ובבקשות, ומריקים לפניו תפלות. אימתי? ׳מוסרך למו׳. בשעה שפוקד הקב"ה ברצועתו, ואז הקב"ה עומד עליהם ברחמים, ואותו הקול שלהם נוח לפניו כדי להפרע משונאיהם, ומתמלא עליהם ברחמים.
מן המפרשים
הסולם: כתיב, ה' בצר פקדוך צקון לחש: בצר פקדוך, פירושו, אין ישראל פוקדים להקב"ה בשעת נחת, אלא בשעה שצר להם, אז כולם פוקדים לו. צקון לחש, שכולם מתפללים בתפלות ובקשות, ושופכים לפניו תפילות. מתי, מוסרך למו, בשעה שפקד אותם הקב"ה ברצועה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: