עדי אבד - עד שיבוא הקב"ה וימחה זכר עמלק
בשלח · ׳ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים׳ - קרב שלמעלה ולמטה ונקמת הברית · מאמר 32 · פיסקה 7 · דף סה ע"א
לשון הזוהר
(עמלק הוי קדמאה) דְּאָתוּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל עֲמָלֵק הֲוָה, וּבְגִינֵי כַּךְ ׳וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד׳, דִּכְתִּיב ׳כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק׳ - וּכְתִיב, ׳תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק׳ (דברים כה, יט) - הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד׳. ׳עֲדֵי אָבְדוֹ׳ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא עַד דְּיֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיֹאבַד לֵיהּ, (כלומר עד דקודשא בריך הוא יהא אובד ליה) דִּכְתִּיב ׳כִּי מָחֹה אֶמְחֶה וְגוֹ'׳ - אָמַר ר' אֶלְעָזָר, תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּהַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ, וְעָבִיד עִמְּהוֹן חֶסֶד לְאַפָּקָא לוֹן מַיָּא, לָא שָׁבַק דִּידֵיהּ, דְּהָא כְּתִיב ׳וַיָּבֹא עֲמָלֵק׳.
תרגום
(עֲמָלֵק הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים) שֶׁבָּאוּ לַעֲרֹךְ קְרָב בְּיִשְׂרָאֵל הָיָה עֲמָלֵק, וְלָכֵן ׳וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד׳, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק׳ (שמות יז, יד) - וְכָתוּב ׳תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק׳ (דברים כה, יט) - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד׳. ׳עֲדֵי אָבְדוֹ׳ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא עַד שֶׁיָּבֹא הקב"ה וִיאַבֵּד אוֹתוֹ, (כְּלוֹמַר, עַד שהקב"ה יאבד אוֹתוֹ) שֶׁכָּתוּבּ ׳כִּי מָחֹה אֶמְחֶה וְגוֹ'׳. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בֹּא רְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁהַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ וְעָשָׂה עִמָּהֶם חֶסֶד לְהוֹצִיא לָהֶם מַיִם, לֹא עָזַב אֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיָּבֹא עֲמָלֵק׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (עמלק הוי קדמאה) דאתו לאגחא קרבא בישראל עמלק הוה, ובגיני כך ׳ואחריתו עדי אובד׳, דכתיב ׳כי מחה אמחה את זכר עמלק׳ - וכתיב, ׳תמחה את זכר עמלק׳ (דברים כה, יט) - הדא הוא דכתיב ׳ואחריתו עדי אובד׳. ׳עדי אבדו׳ מבעי ליה. אלא עד דייתי קודשא בריך הוא ויאבד ליה, (כלומר עד דקודשא בריך הוא יהא אובד ליה) דכתיב ׳כי מחה אמחה וגו'׳ - אמר ר' אלעזר, תא חזי, אף על גב דהצור תמים פעלו, ועביד עמהון חסד לאפקא לון מיא, לא שבק דידיה, דהא כתיב ׳ויבא עמלק׳.
התרגום: (עמלק היו הראשונים) שבאו לערך קרב בישראל היה עמלק, ולכן ׳ואחריתו עדי אבד׳, שכתוב ׳כי מחה אמחה את זכר עמלק׳ (שמות יז, יד) - וכתוב ׳תמחה את זכר עמלק׳ (דברים כה, יט) - זהו שכתוב ׳ואחריתו עדי אבד׳. ׳עדי אבדו׳ היה צריך להיות! אלא עד שיבא הקב"ה ויאבד אותו, (כלומר, עד שהקב"ה יאבד אותו) שכתוב ׳כי מחה אמחה וגו'׳. אמר רבי אלעזר, בא ראה, אף על גב שהצור תמים פעלו ועשה עמהם חסד להוציא להם מים, לא עזב את שלו, שהרי כתוב ׳ויבא עמלק׳.
מן המפרשים
אור החמה: מיד ויבא עמלק. כלו' ע"ם ל"ק אני אמרתי אלהי"ם אתם ואתם אחוזים בת"ת בגופא דאילנא ולא שמעתם אני אחבר אתכם ע"ם ל"ק שהוא הכלב המלקק. א"נ ע"ם ל"ק עם שילקקו אותו הכלבים. ואחריתו עדי אובד. עד דייתי קב"ה ויאביד ליה. כי אחר שכבר פשטו…
הסולם: קדמאה דאתו לאגחא וכו': הראשון שבא לעשות מלחמה בישראל היה עמלק. ומשום זה, ואחריתו עדי אובד. שכתוב, כי מחה אמחה את זכר עמלק. וכתוב, תמחה את זכר עמלק. ז"ש ואחריתו עדי אובד . שואל, עדי אבדו, היה צריך לומר, ומשיב, אלא עד שיבא הקב"ה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: