ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 32: ׳ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים׳ - קרב שלמעלה ולמטה ונקמת הברית › פיסקה 5 (סה ע"א)

שור וחמור יחדיו - קליפת הכלב שנמסרו לה ישראל בעונשם

בשלח · ׳ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים׳ - קרב שלמעלה ולמטה ונקמת הברית · מאמר 32 · פיסקה 5 · דף סה ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּד מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא, לָא יַכְלֵי בְּנֵי עָלְמָא לְמֵיקָם בְּהוּ, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳לא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו׳ (דברים כב, י) - יַחְדָּיו דַּיְיקָא. וְתָנֵינָן, לָא יָהִיב אִינִישׁ דּוּכְתָּא לְזִינִין בִּישִׁין, דְּהָא בְּעוֹבָדָא דְּבַּר נָשׁ (לתתא), אִתְּעַר מַה דְּלָא אִצְטְרִיךְ. וְכַד מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא, (לא יכלין למיקם בהו. מבין סטרא דלהון נפיק) מִתְּקִיפוּתָא דִּלְהוֹן דְּאִקְרֵי כֶּלֶב, וְדָא חֲצִיפָא מִכֻּלְּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא יֶחרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ׳ (שמות יא, ז). (נ"א מתקיפותא דלהון אפיק ההוא דאקרי כלב, ודא חציפא מכלהו) אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַתּוּן אֲמַרְתּוּן, הֲיֵשׁ יהו"ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן - הֲרֵי אֲנִי מוֹסֵר אֶתְכֶם לַכֶּלֶב. מִיָּד - וַיָּבֹא עֲמָלֵק. ר' יְהוּדָה אָמַר, ׳רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד׳ (במדבר כד, כ) - וְכִי ׳רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק׳ - וַהֲלֹא כַּמָּה לִישָׁנִין וְעַמִּין וְאוּמִין הֲווֹ בְּעָלְמָא, עַד לָא אָתָא עֲמָלֵק.

תרגום

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כְּשֶׁהֵם מִזְדַּוְּגִים כְּאֶחָד, לֹא יְכוֹלִים בְּנֵי הָעוֹלָם לַעֲמֹד בָּהֶם, וְלָכֵן כָּתוּב ׳לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו׳ (דברים כב, י) - יַחְדָּו דַּוְקָא. וְשָׁנִינוּ, לֹא יִתֵּן אָדָם מָקוֹם לְמִינִים רָעִים, שֶׁהֲרֵי בְּמַעֲשֵׂה הָאָדָם (לְמַטָּה) מִתְעוֹרֵר מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ, וּכְשֶׁמִּזְדַּוְּגִים כְּאֶחָד, (לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהֶם. מִבֵּין הַצַּד שֶׁלָּהֶם יוֹצֵאת) מֵהַתַּקִּיפוּת שֶׁלָּהֶם קְלִפָּה שֶׁנִּקְרֵאת כֶּלֶב, וְזוֹ הַחֲצוּפָה מִכֻּלָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ׳ (שמות יא, ז). אָמַר הקב"ה, אַתֶּם אֲמַרְתֶּם הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן - הֲרֵי אֲנִי מוֹסֵר אֶתְכֶם לַכֶּלֶב. מִיָּד - וַיָּבֹא עֲמָלֵק. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, (במדברכב) ׳רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד׳ (במדבר כד, כ) - וְכִי ׳רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק׳ - וַהֲלֹא כַּמָּה לְשׁוֹנוֹת וְעַמִּים וְאֻמּוֹת הָיוּ בָּעוֹלָם עַד שֶׁלֹּא בָא עֲמָלֵק?!

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי אבא, כד מזדווגי כחדא, לא יכלי בני עלמא למיקם בהו, ועל דא כתיב ׳לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו׳ (דברים כב, י) - יחדיו דייקא. ותנינן, לא יהיב איניש דוכתא לזינין בישין, דהא בעובדא דבר נש (לתתא), אתער מה דלא אצטריך. וכד מזדווגי כחדא, (לא יכלין למיקם בהו. מבין סטרא דלהון נפיק) מתקיפותא דלהון דאקרי כלב, ודא חציפא מכלהו, הדא הוא דכתיב, ׳ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו׳ (שמות יא, ז). (נ"א מתקיפותא דלהון אפיק ההוא דאקרי כלב, ודא חציפא מכלהו) אמר קודשא בריך הוא, אתון אמרתון, היש יהו"ה בקרבנו אם אין - הרי אני מוסר אתכם לכלב. מיד - ויבא עמלק. ר' יהודה אמר, ׳ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד׳ (במדבר כד, כ) - וכי ׳ראשית גוים עמלק׳ - והלא כמה לישנין ועמין ואומין הוו בעלמא, עד לא אתא עמלק.

התרגום: אמר רבי אבא, כשהם מזדוגים כאחד, לא יכולים בני העולם לעמד בהם, ולכן כתוב ׳לא תחרש בשור ובחמר יחדו׳ (דברים כב, י) - יחדו דוקא. ושנינו, לא יתן אדם מקום למינים רעים, שהרי במעשה האדם (למטה) מתעורר מה שלא צריך, וכשמזדוגים כאחד, (לא יכולים לעמד בהם. מבין הצד שלהם יוצאת) מהתקיפות שלהם קלפה שנקראת כלב, וזו החצופה מכלם. זהו שכתוב ׳ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו׳ (שמות יא, ז). אמר הקב"ה, אתם אמרתם היש ה' בקרבנו אם אין - הרי אני מוסר אתכם לכלב. מיד - ויבא עמלק. רבי יהודה אמר, (במדברכב) ׳ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד׳ (במדבר כד, כ) - וכי ׳ראשית גוים עמלק׳ - והלא כמה לשונות ועמים ואמות היו בעולם עד שלא בא עמלק?!

מן המפרשים

מקדש מלך: דאיקרי כלב נ"ב אותיות אמצעיות דשור וחמור שהם ו' דשור מ"ו דחמור גי' כל"ב. וכתב בספר אור ישראל שהם נקרא חשך חמור שור כלב: עדי אובד דכתיב כי מחה אמחה כחיב תמחה את זכר עמלק הה"ד ואחריתו וכו'. פי' שני פסוקים הללו זה מגיד על זה וזע"ז.

אור החמה: ותנינן לא יהיב וגו' ירצה עם היות שאין האדם מכוון אל הקלקול עכ"ז תנינן וגו' יספיק המעשה בלי כוונה לעורר. וז"ש בעובדא אתעד וגו' מבין סטרא דילהון היינו שהוא אמצעי בין שור וחמור שמולידים היינו כלב ודא חציפא והעד עמלק חצוף משאר…

זוהר הרקיע: ◆ דף ס"ה ע"א) בליעל וכן הטוב של חוה נתערבה ברע של לילי"ת שהיא זוהמת הנחש שבא על חוה והנה כמו שכל נשמות ישראל היו כלולים באד"הר כן נשמת או"ה כלולים בס"ם והנה כמו שהיה באד"הר רמ"ח איברים שבהם היו תלוים כל הנשמות הטוב כן כל רמ"ח…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: