׳חרות על הלוחות׳ - רצון הקב"ה בישראל כמלאכים בני חורין
בשלח · ׳ויסב אלהים את העם׳ - נזק הערב רב וסימן הגאולה בעצמות יוסף · מאמר 3 · פיסקה 6 · דף מה ע"ב
לשון הזוהר
דְּתָנֵינָן, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיִשְׁתַּכְּחוּן יִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא שַׁעֲתָא כְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, וּלְמֶעְבַּד לוֹן חֵירִין מִכֹּלָּא, חֵירִין מִמּוֹתָא, וּלְמֶהֱוֵי חֵירִין מִן שִׁעְבּוּדָא דִּשְׁאַר עַמִּין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת׳ (שמות לב, טז) - אַל תִּקְרֵי חָרוּת, אֶלָּא חֵירוּת.
תרגום
שֶׁשָּׁנִינוּ, רָצָה הקב"ה שֶׁיִּמָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּמוֹ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָם חוֹרִין מֵהַכֹּל, בְּנֵי חֵרוּת מִמָּוֶת, וְלִהְיוֹת בְּנֵי חוֹרִין מִשִּׁעְבּוּד שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳חָרוּת עַל הַלֻּחֹת׳ (שמות לב, טז) - אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דתנינן, בעא קודשא בריך הוא, דישתכחון ישראל בההוא שעתא כמלאכי עלאי, ולמעבד לון חירין מכלא, חירין ממותא, ולמהוי חירין מן שעבודא דשאר עמין, כמה דאת אמר, ׳חרות על הלוחות׳ (שמות לב, טז) - אל תקרי חרות, אלא חירות.
התרגום: ששנינו, רצה הקב"ה שימצאו ישראל באותה שעה כמו מלאכים עליונים ולעשות אותם חורין מהכל, בני חרות ממות, ולהיות בני חורין משעבוד של שאר העמים, כמו שנאמר ׳חרות על הלחת׳ (שמות לב, טז) - אל תקרי חרות אלא חרות.
מן המפרשים
אור החמה: דתנינן בעי קב"ה דישתכחוך יש' וגומר ירצה אלמלא עמדו ישראל בשלותם עד שקבלו הלוחות היה הקב"ה חפץ בזה אמנם קודם הלוחות היה הדבר תלוי ועומד ולכך שלט בהם יצה"ר ומלאך המות והחטיאם והטעם שחירות זה היה על הלוחות מפני שאם קבלו ישראל את…
הסולם: דתנינן בעא וכו': שלמדנו, הקב"ה רצה שימצאו ישראל באותה שעה, בקבלת התורה, כמלאכים העליונים ולעשות אותם חירות מכל, חירות ממות, ושיהיו בני חורין משעבוד שאר העמים. כש"א חרות על הלוחות, אל תקרי חרות עם חית קמוצה, אלא חירות עם ח' צרויה.